אור הישר (נשים ב) לה

חולין ולא לשון הקדש כו', ע' אור שמח פ"ב ה"א מה' נחלות

דף ל"א ע"א במשנה וב"ה אומרים אין הקדש, והנה הכא גבי הקדש טעות פליגי ב"ש וב"ה אבל בנדר טעות סתמו במשנה נדרים ס"ו ע"א דלאו נדר הוא, וע' לעיל ד"ב ע"ב תוד"ה מהו דתימא ובב"מ ס"ו ע"ב תוד"ה התם

שם מ"ט דב"ש דילפינן תחילת הקדש מסוף הקדש מה תמורה אפילו בטעות אף הקדש אפילו בטעות. ע' בס' עמק יהושע סי' ה'

ע"ב תוד"ה אמרו להם. וק"ק מ"ש מאשה שהפר לה בעלה כו' וי"ל דבעל מיגז גייז כו', ע' שירי קרבן לירושלמי דמכילתין פ"ד ה"ד

דף ל"ב ע"א מני מתניתין לא ר' יוסי ולא רבנן דתניא מי שנדר ועבר על נזירותו כו', ע' תוס' נדרים ד"כ ע"א ד"ה אבל נזירות מרובה

שם אי רבנן קשיא נזירות מועטת אי ר' יוסי קשיא נזירות מרובה כו', ע' בתוס' לקמן ל"ג ע"ב בד"ה אב"א ר' יוסי ובד"ה ואב"א רבנן ובהעמק שאלה לשאילתות פ' שמות סי' מ"ם אות ה'

שם איתמר מעשר ר"נ אמר טעותו ולא כוונתו רב חסדא ורבה בר ר"ה אמרי טעותו וכש"כ כוונתו, ע' רי"ט אלגזי לבכורות פ"ה סי' מ"ז

ע"ב אמר רבה שטפווו רבנן לר"א ואוקמיה בשיטתייהו דתנן פותחין בנולד דברי ר' אליעזר וחכמים אוסרין, ע' טורי אבן לחגיגה ד"י ע"א

שם מי שלא נתקיימו דבריו אמאי הוה נזיר א"ר יהודא אימא מי שנתקיימו דבריו, ע' בת' הרדב"ז ח"א סי' תל"ו

דף ל"ג ע"א אביי אמר כגון דאמר אי נמי לאו פלוני הוא אהא נזיר, כ"ה גרסת המל"מ בפ"ב ה"ח מנזירות, וע"ש מה שהאריך באוקימתא דאביי בד"ה והנה ראיתי ובד"ה והנראה אצלי

ע"ב א"ר יוסף אי הואי התם ה"א להו היכל ה' כו', ולא היה בא להתיר להו נדרים בפתח זה אלא להוכיחם בא למה לא זכרו על פסוק זה כו', ע' בשירי קרבן לירושלמי נדרים פ"ט ה"ב

דף ל"ד ע"א ר' יהודא אומר משום ר"ט אין אחד מהן נזיר לפי שלא ניתנה נזירות אלא להפלאה, ע' תוס' נדרים י"ט ע"ב ד"ה רב אשי ובטו"א לחגיגה ד"י ע"א ובחזקה רבה חי"ד סי' צ"ז

במשנה ראה את הכוי ואמר הריני נזיר שזה חיה הריני נזיר שזה אינו חיה כו', ע' מקור חיים ה' תענית סי' תקס"ב

ע"ב משנה ראשונה אומרת עד שישתה רביעית יין ר"ע אומר כו', ע"ל ל"ח ע"ב תוד"ה ואינו חייב ובס' דורות הראשונים ח"א פרק כ"ג כ"ד

שם וחייב על היין בפ"ע ועל הענבים בפ"ע ועל החרצנים בפ"ע כו', ע' בת' הרמב"ם דפוס ירושלים סי' שס"ח

שם היוצא מן הגפן אין גפן עצמו לא מתניתין דלא כר"א דתניא ר"א אומד אפילו עלין ולולבין במשמע כו', ע' בת' הרשב"א סי' תל"א

שם במאי קמיפלגי ר' אלעזר דריש ריבויי ומיעוטי כו', בס' המאיר לעולם ח"א סי' ה האריך להורות דהכא וכן בכה"מ בש"ס שהוזכר דר"א דריש ריבויי ומיעוטי צ"ל ד' אליעזר ביו"ד דהוא ד"א הגדול ולא ר' אלעזר דהוא ר"א בן שמוע ע"ש, ולא הזכיר מה שהאריך בזה בת' הרשב"א סי' תל"ב

דף ל"ה ע"א ור' אלעזר דדריש מיעוט וריבה פרט וכלל ופרט מנא ליה נפקא ליה מהאי קרא וכי יתן איש אל רעהו כו' רבא אמר נפקא ליה מהאי קרא ואם מן פרט הצאן כלל כבשים ועזים חזר ופרט כו' הנה כל הסוגיא בלתי מתאמת עם עצב הברייתא דר' ישמעאל ריש תו"כ כדהעירו התוס' בב"מ נ"ז סוף ע"ב, וע' רש"י סנהדרין מ"ו ריש ע"א ובתוס' נדה ד"ל סוף ע"א ובתשובות רבינו אברהם בן הרמב"ם ז"ל סי' צ"ה ובמל"מ פ"ג ה"ט מה' עבדים וברי"ט אלגזי לבכורות רפ"ו ובפר"ח ליו"ד סי' פ"ד סק"ז ובנובי"ת חי"ד סי' ר"ג

ע"ב תוד"ה איכא. וא"ת כלל ופרט אין בכלל אלא מה שבפרט וא"כ כללא מאי אהני ותירץ דלא נילף מגז"ש או במה מצינו כו', ע' בת' מהרש"ם ח"א סי' קל"ד

דף ל"ו ע"א תוד"ה כמאן כר"א ועו"ק מאי פריך כמאן כר"א גם לרבנן יכול להיות כו', ע' שירי קרבן לירושלמי דפרקין ה"א בד"ה והוא דשרייה בכזית

ע"ב תוד"ה וכזית. דהשתא ס"ל לאביי דטעם כעיקר אינו חייב אא"כ אוכל כזית מן הטעם בבת אחת כו'. ע' שעה"מ פ"א ה"ו מה' חמץ

תוד"ה שתי קופות. וא"ת א"כ מה אנו צריכין שאני אומר תיפ"ל דאף כי נפלה תרומה לתוך חולין בטלה מיד ברוב כו', ע' בת' הרשב"א סי' תקס"ט

דף ל"ז ע"א משרת ליתן טעם כעיקר כו' ומכאן אתה דן לכל איסורין שבתורה כו'. ע' נובי"ת חא"ח סי' ס"ו

שם דתניא ר"ע אומר נזיר ששרה פיתו ביין ואכל כזית מפת ומיין חייב. ע' מנחת חינוך מצוה שע"ב

שם ורבנן מבשר בחלב לא גמרינן דחידוש הוא