אור הישר (נשים ב) לד

ע"ש, הרי דס"ל להתוס' דההפרשה מאיסור חמירא יותר מחינוך למצוה וצ"ע

דף כ"ט ע"א קסבר איש חייב לחנך את בנו במצות ואין האשה חייבת לחנך את בנה ע"כ ואע"ג דגבי ת"ת כו"ע ס"ל דאין האשה חייבת ללמד לבנה תורה. והכא מלשון קסבר משמע לכאורה דרק ר"ל ס"ל הכי, שאני התם משום דאיהי לא מיפקדא על ת"ת, ומשו"ה דרשינן בקידושין כ"ט ע"ב כל שאינו מצווה ללמוד אינו מצווה ללמד ע"ש משא"כ מצות דאיהי נמי מיפקדא, וכן נזירות נוהג בה להכי אשמעינן דגם בחינוך דמצות מוטל החיוב רק על האב ולא על האם, וה"נ אשכחן בערכין ד"ב ע"ב קטן היודע לשמור תפילין אביו לוקח לו תפילין. וכ"כ הרמב"ם ס"ה מאכלות אסורות אע"פ שאין ב"ד מצווין להפריש את הקטן מצוה על אביו לגעור בו ולהפרישו כדי לחנכו בקדושה ע"ש, הרי דהוא הזכיר נמי גבי חינוך רק את האב, ולפ"ז יל"ד ברש"י ריש חגיגה ד"ה איזהו קטן, שכ' הטילו חכמים על אביו ועל אמו לחנכו במצות ע"ש. ולפי הנ"ל אמו מאי בעי התם, ואפשר דכוונת רש"י היכא דיש לקטן רק אם ולא אב, וע' בתו"י יומא פ"ב ע"א ובתרומת הדשן סי' צ"ד ובאורח מישור בסוגיין ובגליון הש"ס להגרע"א ז"ל לסוכה ד"ב ע"ב ובמש"כ בחידושי שם וע"ע במל"מ ס"ה מאכלות אסורות ובמג"א סי' שמ"ג ובחוט המשולש בחלק התשובות להגרא"י ז"ל סי' מ"ה

שם אלא לריב"ח אר"ל כדי לחנכו במצות הא קעביד הקפה כו', ע' עונג יו"ט סי' צ"ו בהגה"ה

שם אלא לריב"ח דאר"ל כדי לחנכו במצות הא קא מייתי חולין לעזרה קסבר חולין בעזרה לאו דאורייתא, ע' תוס' פסחים כ"ב ע"א ד"ה חולין ובאור שמח פ"ב ה"ג מה' שחיטה

שם אלא לר' יוסי בר"ח אר"ל הא קאכיל נבילה קסבר כר' יוסי ב"ר יהודא דאין שחיטה לעוף מן התורה, ע' אור זרוע ח"א סי' תק"ד

שם מנין לחטאת העוף שהיא באה על הספק שאינה נאכלת ת"ל והזב את זובו כו', הנה גרסת רש"י ת"ל והדוה בנדתה והזב את זובו וע' בזה בנובי"ת חי"ד סי' קל"ג וע"ע בת' ברית יעקב סי' ה' ובמה שהאריך בסוגיא זו חתני הגה"צ מרא דארעא דישראל מרן יצחק אייזיק הלוי הרצוג שליט"א בספרו דברי יצחק

תוד"ה אלא לריב"ח. והא לא קשיא ליה קאכיל טרפה דמליקה מן העורף והו"ל נשברה חוט השדרה דא"ל דס"ל כמ"ד מחזיר הסימנין אחורי העורף, ע' דרוש לציון דרוש ח'

ע"ב מאי שני איסורין לאו איסור נבילה וחולין בעזרה, ע' כריתות ד"ז ע"ב רש"י ד"ה מביאה ושם כ"ו ע"ב רש"י ד"ה ובדין הוא ובשעה"מ ה' שחיטה פ"ב ה"ב ובת' פמ"א ח"ג סי' כ"ט ובח"ס חי"ד סי' י"ב ובדורש לציון דרוש ד' בהגה"ה ובמקור חיים ע"מ כריתות כ"ו ע"ב

תוד"ה ואע"ג דמופלא סמוך לאיש דרבנן דמן התורה הוא קטן וברשות אביו הוא, וכ"כ התוס' בדבור שאח"ז דכו"ע ס"ל הכי וע' חזקה רבה חאה"ע סי' ל"ג

דף ל' ע"א לרבי ליכא תקנתא עד דיתיב דיליה ויתיב דאבוהי, ע' בס' בית זבול סי' כ"ו וע"ע בת' באר יצחק חי"ד סי' א'

רש"י ד"ה ולבסוף לאחר שבא לב"ד. ימנה ב' נזירות מספיקא כו', ע' בת' עין יצחק אה"ע ח"א סי' ה' וסי' כ"ד

תוד"ה ה"ג אי אייתי, וה"פ ר"ח אי אייתי מעיקרא כלומר אם בדקוהו באותה שעה שבא לפני ר"ג כו', ע' ש"ש שמ שמעתא ה' פי"ז

ע"ב בעי רבא יש לו שני בנים נזירים מהו הלכתא גמירין לה כל דקדים גלח גלח א"ד ירושת גמירין לה כו', והנה הרמב"ם בפ"ח הט"ו מנזירות פסק דהא דבן מגלח על נזירות אביו הוא מדין ירושה ע"ש, ולפ"ז צ"ל דאפילו אם הבן יהיה מומר לשאר דברים וקבל עליו מצות נזירות דג"כ מגלח על נזירות אביו דמומר יורש את אביו דבר תורה דהא אקרא דירושה לעשו נתתי את הר שעיר אמרינן בקידושין י"ח ע"א דהוא משום דהוא ישראל מומר. אלא דבזה אפ"ל דאין מקבלין קרבנות מן המומר ואע"פ שבאו מהפרשת אביו כיון דעכ"פ באו לידו מצד ירושה ושלו הם, והא דלפרט זה דנזירות לאו מומר הוא אפשר דדמי למומר לאכול חלב והביא קרבן על הדם כדאמרינן בחולין ד"ה, אמנם בעצם הדבר נפלינן ברברבתא דבת' מהר"ם ב"ר ברוך סי' תתקכ"ח הביא חבל גאונים דס"ל דמומר אינו יורש את אביו וע"ש סי' ת"ת ובמרדכי קידושין רמז תצ"ב וברא"ש שם פ"א סי' כ"ג ובתשובותיו כלל י"ז סי' יוד ובח"ס אה"ע ח"ב סי' סמ"ך וסי' ע"ד ובאבני מלואים סי' קנ"ז

במשנה בש"א הקדש טעות הקדש כו' הנה מזה מוכח דס"ל לב"ש אין שאלה בהקדש כיון דאפילו בטעות הוי הקדש, ור"א דשמותי הוא מתלמידי שמאי כדכ' התוס' בשבת ק"ל ע"ב ובביצה ל"ד ע"ב ובנדה ד"ז ע"ב ע"ש, להכי ס"ל בערכין כ"ג ע"א דאין שאלה בהקדש, והא דבפסחים מ"ו ע"ב ס"ל לר"א הואיל ואי בעי מיתשל, ע' מה שהאריך בזה שם בתוי"ט. ובת' רמ"ע סי' ס"ב כ' דשאני חלה דממון בעלים הוא דאי בעי יהיב לבן בתו כהן. להכי שפיר אמרינן בה אי בעי מתשיל אפילו לב"ש. וע"ע בת' מהר"ם ב"ב סי' תקפ"ו וסי' תתקמ"ב

תוד"ה בעי רבא פי' ר"ת בחולין דאמר לשון