אור הישר (נשים ב) לא

ה"ד מה' נזירות ובש"ק לירושלמי דמכילתין פ"ב ה"י וביו"ד סי' רל"ט סי"ד ומפרשים שם ובמחנה אפרים ה' נדרים סי' י"ט

ע"ב ע"כ ל"ק אבא שאול אלא באבילות ז' דרבנן, ופירש"י רבנן תקנו ז' דסמכו אקרא כדכתיב ויעש לאביו אבל שבעת ימים ע"כ, לע"ד דבריו אלו לוקחים ממד"ר ותנחומא ס"פ ויחי ובר"פ וילך אבל לא מבבלי וירושלמי. דבמו"ק ד"כ ע"א ילפינן אבילות ז' מקרא דוהפכתי חגיכם לאבל מה חג שבעה אף אבילות שבעה, ומויעש לאביו אבל שבעה ימים לא יליף דהתם קודם קבורה היה כדכ' התוס' שם, ובירושלמי שם פ"ג ה"ה יליף ג"כ מהאי קרא דיליף בבבלי גם מקראי אחריני, אבל הא אמרו התם בהדיא דמקרא דיוסף ליכא למגמר דאין למדין מקודם מתן תורה, ובחידושי הרשב"א לברכות ט"ז ע"ב שהביא לקרא דויעש לאביו אבל שבעת ימים בשם רב האי גאון ז"ל, הוא רק לענין אנינות ולא לאבילות וצ"ע. וע"ע בת' באר יצחק חא"ח סי' כ"ג

דף ט"ז ע"א ור' יוסי מכדי סבר מקצת היום ככולו זבה גמורה דמייתי קרבן היכי משכחת לה כו', ע' על הגליון בנוסחת הריב"ן ובת' דבר אברהם סי' ל"ד בהגה"ה וע"ע בראב"ן סי' צ'

במשנה מי שאמר הריני נזיר מגלח יום שלשים ואחד ואם גלח ליום שלשים יצא הריני נזיר שלשים יום אם גילח ליום שלשים לא יצא, ראיתי מקשים לפ"מ דתנן לעיל ד"ה ולקמן ל"ט סתם נזירות שלשים יום, א"כ אם אמר רק הריני נזיר הוי נמי נזיר שלשים, ומאי אהני ליה טופייני דתיבות שלשים יום שהוסיף על הריני נזיר, ומכש"כ לרב דס"ל כר"ע לעיל ד"ז ע"ב לישנא יתירא לטפויי מילתא קאתי, ומאי מטפינן בהני שלשים יום שהוסיף על הריני נזיר, ואף דממשנתנו דהכא חזינן דנ"מ לענין דיעבד דאם גילח ליום שלשים על תיבות הריני נזיר יצא משא"כ אם הוסיף תיבות שלשים יום. אכן לא יתכן שכל הנ"מ תהיה רק לענין דיעבד. ולדעתי נראה דחידושא דמשנה סתם נזירות שלשים יום הוא לענין אם אמר רק הריני נזיר. דלא נימא דהוא נזיר לעולם, אשמעינן בזה דהוא פחות שבנזירות וגבול נזירותו הוא לא יותר מל' יום ומשום דאין נזירות פחות מל' יום. אבל אם הוסיף תיבות שלשים יום הוי רק כמפרש בהדיא ולא שייך בזה לישנא יתירא אלא פירושא קמפרש, אמנם ממילא מובן בזה שהוסיף תיבות שלשים יום דכוונתו לשלשים שלמים, ולהכי אם גילח ליום שלשים לא יצא. משא"כ אם אמר סתם הריני נזיר בזה יש מקום לאמר מקצת היום ככולו

ע"ב ר' יוחנן אמר נזירות חלה עליו סבר מיתלא תליא וקיימא כיון דמשכחא טהרה חיילא, כה"ג ביבמות ק"ט ע"ב וע' בת' מהרש"ם ח"א סי' נ"ב

תוד"ה ר"א אומר לא בו ביום ול"א אינו מביא קרבן טומאה אלא מונה ז' ימי טומאה ומזה ושונה וטובל ומונה כ"ט יום ליום הראשון שמנה כו', ע' בת' הגרע"א סי' רי"ד

דף י"ז ע"א בעי רבא נזיר והוא בבית הקברות מהו בעי שהייה למלקות או לא ה"ד אילימא דאמרי ליה לא תנזור ל"ל שהייה כו', ע' דורש לציון דרוש ג' ובנובי"ת חי"ד סי' ס"ד

ע"ב תוד"ה אלא כגון שנכנס בשידה תיבה ומגדל תחילת כניסתו במקום טמא בהיתר כו', ע"ל מ"ג ע"א ובשאגת אריה סי' ל"ב

דף י"ח ע"א רבי היא דאמר אין נזירות טהרה חלה אלא עד שמיני דאי תימא ר' יוסי בר"י היא האמר נזירות דטהרה משביעי היא דחיילא, ע' תוס' חגיגה ד"ט ע"א ד"ה נטמא ביום ובטו"א שם

שם והא דתנן נזיר שנטמא טומאות הרבה אינו מביא אלא קרבן אחד מאן תנא אר"ח ר' יוסי בר"י היא כו', ע' כ"מ ולח"מ פ"ו הט"ו מה' נזירות ובירושלמי לקמן פ"ו ה"ו ובמה"פ שם

ע"ב ביום ההוא ל"ל אם אינו ענין לשמיני תנהו ענין לשביעי, ע' בשירי קרבן לירושלמי דמכילתין לקמן פ"ו ה"ו

תוד"ה מתחיל. אלא אי אפשר לומר כן דאי לא חייל עליה נזירות טהרה שלו אלא בשמיני א"כ כי נטמא בשמיני לא סותר אלא יום אחד ולא הוה מתחייב קרבן טומאה לר"א כו', עמש"כ הגרע"א בגליון הש"ס ומש"כ עוד בתשובותיו סי' רי"ד

דף י"ט ע"א קסבר ר"א הקפר נזיר טהור נמי חוטא הוא, ע' ראב"ן סי' צ"ד אות ה' ובאבני שהם שם

שם אמרו ליה רב כהנא ורב אסי לרב מ"ט לא מפרשת לן כהלין מילי אמר להון אמינא דילמא לא צריכיתו ע"כ, תשובתו מובנת עפ"מ דאמרינן בסנהדרין ל"ו ע"ב, דרב כהנא ורב אסי לגמריה דרב הוו צריכי ולסבריה דרב לא הוו צריכי ע"ש. ולהכי חשב רב דלפ"מ דזהו מילתא דתליא בסברא לכן תתפרש להם הדבר מצד עצמם

תוד"ה לא אמר ר"א צריך עיון מנלן למידרש הכי אליבא דר"א כו', ע' בת' הגרע"א סי' רי"ד

ע"ב תוד"ה א"ל ר"פ. לכך מספקא ליה אי לכך בעינן דנפקא תרין וקאי בתלת כו', ע' מנחת חינוך מצוה שע"ז

דף כ' ע"א במשנה מי שהיו שתי כיתי עדים מעידות אותו אלו מעידים שנזר שתים ואלו מעידים שנזר חמש בש"א נחלקו העדות ואין כאן נזירות ובה"א יש בכלל חמש שתים