אור הישר (נשים ב) כט

תוד"ה מלמד שהנזירות ודאי נראה דאם אמר הריני נזיר ונזיר לא איצטריך דמשתמע שפיר כשישלים נזירותו הראשון דמתחיל ומונה נזירות שני כו', ע' בשירי קרבן לירושלמי דמכילתין פ"א ה"א

דף ו' ע"א אמר לך רב מתנא כדקתני סיפא יום שלשים עולה לכאן ולכאן מאי היא מקצת היום ככולו כו', ע' בת' באר יצחק חא"ח סי' כ"ג

תוד"ה נטמא. וי"ל כי אמרינן מקצת היום ככולו היינו לענין תגלחת כו' אבל נטמא ביום ל' קודם תגלחת והבאת קרבנותיו לא אמרינן מקצת ככולו כו', וע' בשירי קרבן לירושלמי דמכילתין רפ"ג

ע"ב ר' יונתן אומר א"צ הרי הוא אומר עד מלאת הימים אי אלו הן ימים שצריכין למלאות הוי אומר שלשים כו', ע' טורי אבן למגילה ד"ה ע"א

שם והכא בעד ועד בכלל פליגי ר' יאשיה סבר עד ולא עד בכלל ור' יונתן סבר עד ועד בכלל, הארכתי בפרט זה בחידושי לחולין מ"ו ע"א

רש"י ד"ה ואס"ד. וקים להו לרבנן דאין שיער מתגדל כדי לכוף ראשו של זה בצד עיקרו של זה בפחות משבעה ימים כו' ע' אור שמח פ"ו ה"א מנזירות

דף ז' ע"א מנין שאין מונין ימים לשנים שנאמר לחדשי השנה כו', ע' במש"כ בחידושי לערכין י"ח ע"ב וע"ע נובי"ת חא"ח סי' קל"ח

ע"ב אמר רב ל"ש אלא דאמר שלשים ואחד יום אבל אמר שלשים יום ויום אחד נזיר שתים רב סבר לה כר"ע דדריש לישנא יתירא כו', הנה בירושלמי פלוגתא דר' ישמעאל ור"ע היא, וע' בנחל יצחק ס"ס ס"א ובמה שהארכתי בזה הרבה בחידושי לערכין י"ט ע"א

, והנה בנחל יצחק שם סק"ד ענף ב' הביא דברי הט"ז בחו"מ סי' של"א סק"ב דהיכא די"ל אין לדבר סוף לא דרשינן לישנא יתירה לאטפויי ע"ש ונלע"ד להביא ראיה מהא דבסוגיין דאמרינן דנחית לטפויי עוד נזירות מפני שאמר ויום אחד ואין גזירות ליום אחד להכי נזיר שתים, א"כ קשה הרי במשנה הקודמת תנן הריני נזיר ויום אחד נזיר שתים. ולפ"ז נימא דגם תיבות שלשים יום מיותרים ונדרוש בזה לישנא יתירה להיות נזיר שלש נזירות, אחת בשביל הריני נזיר ואחת בשביל השלשים יום ואחת בשביל יום אחד משום דאין נזירות ליום אחד, ובע"כ דא"כ אין לדבר סוף דבכל קבלת נזירות נימא דתיכף כשאמר הריני נזיר הוי נזיר וכשהוסיף על דברו שלשים יום נתוסף לו נזירות אחת, ומשו"ה אמרינן דבזה הוא רק כמבאר תיבות הריני נזיר דכוונתו רק לשלשים ולא יותר, וע"ע באור שמח פ"ג ה"ד מנזירות

דף ח' ע"א אמר חזקיה במחלוקת שנויה ור"ש היא דאמר אדם מכניס א"ע לדבר שספיקו חמור מודאי דתניא הריני נזיר ע"מ שיהא בכרי זה מאה כור כו', ע' בת' מהרשד"ם חי"ד סי' ע"ו וסי' קל"א ובנועם ירושלמי דמאי פ"ז

שם אפילו תימא ר' יהודא התם לא נחית ליה לנזירות הכא נחית ליה לנזירות במאי לסלוקיה מיניה כו', ע' בת' מהרש"ם ח"א ס"ס ג' וע"ע במקור חיים ה' תענית סי' תקס"ב ובת' בית דוד סי' כ"ד ובת' באר יצחק חי"ד סי' א'

ע"ב והתניא הריני נזיר כמנין ימות החמה מונה נזירות כמנין ימות החמה כימי הלבנה מונה כימי הלבנה כו', הא דנקט גבי ימות החמה כמנין וגבי ימי הלבנה כימי ע' טורי אבן לר"ה י"ב ע"ב

דף ט' ע"א במשנה הריני נזיר מן הגרוגרת ומן הדבילה בש"א נזיר ובה"א אינו נזיר, ופירש"י דכיון דאמר הריני נזיר חל עליה נזירות וכי הדר ואמר מן הגרוגרת ומן הדבילה לא אמר כלום ע"כ, הנה רש"י פי' לפי סוגיא דידן בבבלי דאין אדם מוציא דבריו לבטלה כו', אולם בירושלמי היא רק דעת ר' יוחנן. אבל ר"ל ס"ל דהוא משום כינויי כינויין וע"פ דברי התוספתא שהביאו הכא בתוד"ה הריני, ועמש"כ בחידושי לנדרים ד"י ע"ב

שם וב"ש לטעמייהו דאמרי אין שאלה בהקדש וכיון דאין שאלה בהקדש אין שאלה בנזירות ע' טו"א לחגיגה ד"י ע"א ובהעמק שאלה לשאילתות פ' מטות סי' קל"ו אות ג' ובת' באר יצחק חי"ד סי' כ"ז

שם וב"ה סברי כר"ש דתנן ור"ש פוטר שלא התנדב כדרך המתנדבים, עמש"כ בחידושי למנחות ק"ג ע"א

תוד"ה אין שאלה לנזירות ותירץ דס"ל דשני הכא דתוך כדי דיבור הוא וא"צ חרטה וב"ש לטעמייהו דהקדש טעות הוי הקדש ולהכי לביש לא מהני ביה שאלה, ע' העמק שאלה לשאילתות פ' מטות סי' קל"ח אות א' ובנועם ירושלמי דמאי פ"ז

ע"ב מתניתין דלא כהאי תנא דתניא ר' נתן אומר בש"א נדור ונזיר ובה"א נדור ואין נזיר כו', ע' בראב"ד ומפרשים פ"א ה"י' מה' נזירות ובש"ק לירושלמי דמכילתין רפ"ב ושם ה"ג

דף יוד ע"א במשנה אמר אמרה פרה זו הריני נזירה אם עומדת אני אומר הדלת הזה הריני נזיר אם נפתח אני כו', ע' במיוחסות סי' קפ"ג ובמל"מ פ"ב ה"ח מה' נזירות

שם א"ר יהודא אף כשאמרו ב"ש לא אומרים אלא באומר הרי פרה זו עלי קרבן אם עומדת היה, ע' ח"ס חי"ד סי' רמ"ב.