אור הישר (נשים ב) כז

דף ב' ע"א תוד"ה האומר הריני כזה. טעמא דאמר כזה הא האומר הריני אפילו נזיר עובד לפניו לא מהני כו', ע' בר"ן נדרים ד"ט ע"א ד"ה כנדבותם ובאור שמח פ"ג ה"ד מה' נזירות

ע"ב האומר אהא ה"ז נזיר דילמא אהא בתענית קאמר אמר שמואל כגון שהיה נזיר עובר לפניו, ע' תוס' קידושין ד"ו ריש ע"א וברא"ש שם ובחזקה רבה חאה"ע סי' רט"ז

שם לימא קסבר שמואל ידים שאינן מוכיחות לא הוויין ידים כו', ע' בת' הרא"ש כלל ל"ה סי' ה'

שם נזירא מילתא דעבירה ואמרי ליה נאה אין דאפילו לר"א הקפר דאמר נזיר חוטא ה"מ גבי נזיר טמא כו' אבל נזיר טהור לאו חוטא קרי ביה. וקשה דסוגיא זו סותרת לסוגיא דלקמן י"ט ע"א דמסיק בהדיא קסבר ר"א הקפר נזיר טהור נמי חוטא הוא והיינו טעמא דכתיב בנזיר טמא הואיל ושנה בחטא וכה"ג בנדרים ד"י ע"א, והתוס' בסוגיין מפשרים בזה במש"כ דנזיר טהור נמי הוא קצת חוטא ומ"מ המצוה רבה על החטא ועמש"כ בחידושי שם, אולם מה מאד קשה להרכיב הא דאמרינן נזירא מילתא דעבירה עם הא דתנן לקמן י"ט ע"ב דהילני המלכה נדרה שאם יבא בנה מן המלחמה תהיה נזירה שבע שנים, והשתא מה תודה להשי"ת על חסדו אם יש בזה נדנוד של חטא, ואיך יתאימו כל מאמרי חז"ל של נזיר חוטא עם מש"כ הרמב"ם ס"ה נזירות דהנזיר הוא קדוש ושקלו הכתוב כנביא ע"ש, ובכלל צריך להבין איך כתב רחמנא בתורתו פרשה שלימה עם עשין ולאוין ומעשה קרבנות על דבר שממקורו הוא חטא או קצת חטא

ונלע"ד ביאור הענין בד"ז דכל פרשת נזירות ניתנה למעלה יותר גבוה על מעלת הישראלי הכללית, היינו מי שרוצה לעלות במעלות הקדושה גבוה מעל גבוה ולכן נקרא בלשון התורה בשם נזיר, עפ"ד הספרא פ' אמור פרשה ד' עה"פ וינזרו מקדשי ב"י אין נזירה אלא הפרשה כו' ע"ש, והכא היא הכוונה פרישות מהבלי העוה"ז לחיות חיים של קדושה וטהרה ביתר שאת, ולכן הוזהר ראשונה להיות רחוק משכרות ומטומאה, אפילו טימאה דשוגג כדתנן בכריתות ד"ט ע"א וילפינן שם מקרא דוכי ימות מת עליו בפתע פתאום פתע זה שוגג פתאום זה מזיד ואם נטמא מביא קרבנותיו. ולפ"מ דלא בנקל תעלה לכל אדם זהירות קדושה כזו לכל פרטיה, לזאת הוקבע הקבלה לסתם נזירות שלשים יום, ואם תכונתו וכחות גופו ונשמתו, יוכלון שאת יותר ויותר, בידו לקבל כמה שירצה עד שיהיה נזיר עולם, ועל אלו שמצטיינים בקבלת וקיום נזירותם לכל פרטיהם על זה נאמר נזר אלקיו על דאשו קדוש הוא לה' ושקלו הכתוב כנביא שנאמר ואקים מבניכם לנביאים ומבחוריכם לנזירים כמש"כ הרמב"ם ס"ה נזירות, ולפי שנזירות כאלו באה רק ע"י התבוננות בדרכי השי"ת והתכוננות לקדושתו, לכן אמר המלאך על שמשון כי הוא לא יצטרך להכנות אנושית לקדושת נזירות רק נזיר אלקים יהיה הנער מן הבטן ולכן השמרי נא ואל תשתי יין ושכר ואל תאכלי כל טמא

אמנם שמעון הצדיק ור"ש ור"א הקפר דכולן שיטה אחת הן דנזיר חוטא הוי כדאמרינן בנדרים ד"י ע"א, הם המדברים על סתם בני אדם הרוצים לעלות במעלות הנזירים הנאמנים בקדושת הנזירות כדין ולעשות כמעשיהם, ומשום דלאו כו"ע יכולים להזהר בפרטי פרטיות של דיני נזירות, ואפילו אם רק נכשלים בשוגג הלא היה שתיקותם יפה מדבורם בקבלת נזירותם. לכן החליטו עליהם דנזיר חוטא הוא, ושמעון הצדיק לא אכל משום אשם נזיר טמא שהוא כעין מחאה על קבלת נזירותם, עד שנזדמן לפניו היפה עינים כו' והרגיש בדבריו ומחשבותיו שקבלת נזירותו היתה בקדושה וטהרה נשקו על ראשו וא"ל כמותך ירבו נזירים בישראל עליך הכתוב אומר איש כי יפליא לנדור נדר נזיר להזיר לה', ר"ל דנדר כזה הוא הפלאה ונזירות כזאת היא באמת לשם שמים, ועל כמו אלו כתב רחמנא פרשת נזירות, ומהשתא ניחא דרק על סתם נוזרי נזירות כתבו התוס' שיש בזה חטא משום העדר האפשרות לקיים בפועל ובמעשה כדת של תורה בכל הפרטים, ובכ"ז המצוה גדולה מן החטא דעכ"פ הם רוצים לעלות למדרגה קדושה עילאית כנלע"ד

תוד"ה מהו דתימא. דכל נדר בטעות לאו נדר הוא כו', נ"ב סתם משנה היא בנדרים ס"ו ע"א, וע' ב"מ ס"ו ע"ב תוד"ה התם ובב"ב מ"א ע"א תוד"ה א"ל מחילה בטעות

תוד"ה ואמאי. וי"ל דטהור נמי קצת קרי ליה חוטא ומ"מ המצוה רבה על החטא כו', וכ"כ התוס' בב"ק צ"א ע"ב ובתענית י"א ע"א. וע"ש בגבורות ארי מה שהאריך בזה, וע"ע בת' באר יצחק חי"ד סי' כ"ח.