אור הישר (נשים ב) כא

דף ס"ד ע"א במשנה ועוד א"ד אליעזר פותחין בנולד וחכמים אוסרין כו', ע' בת' הרדב"ז ח"ב סי' תר"ח

ע"ב ורבא אמר א"כ אין נדרים נשאלין לחכם, ע' העמק שאלה לשאילתות פ' ויצא סי' כ"ג אות י"ד

ר"ן ד"ה ירושלמי. ועוני לאו נולד הוא א"ר זעירא העניות מצויה כו', ע' בת' מהר"ם ב"ר ברוך סי' ר"ג

דף ס"ה ע"א תניא המודר הנאה מחבירו אין מתירין לו אלא בפניו מנה"מ אר"ג דכתיב ויאמר ה' אל משה במדין כו' במדין נדרת לך והתר נדרך במדין. ע' בת' הרשב"א ח"ד סי' רס"ז ובת' הרא"ש כלל ח' סי' ח' ובת' הריב"ש סי' קפ"ו וסי' ר"פ ש"ע ובת' מהרשד"ם חי"ד סי' פ"ה ובטו"א לחגיגה ד"י ע"א

שם אישתבע לסוף הוה מצטער ער צדקיה בגופיה איתשל אשבועתיה כו', ע' בת' עין יצחק חי"ד סי' כ"ד

במשנה קונם שאני נושא את פלונית שאביה רע אמרו לו מת או שעשה תשובה כו', ע' בת' מהרשד"ם חי"ד סי' פ"ח וסי' קכ"ב

שם מת נולד הוא אר"ה נעשה כתולה נדרו בדבר כו', ע' בת' הריב"ש סי' תנ"ז וסי' תס"ו תקי"א ובת' מהרשד"ם חי"ד סי' קמ"ב ובת' מהר"ם פדוואה סי' ע' ובת' ריקאנטי סי' שס"ג ובמעשה בצלאל שם

רש"י ד"ה במדין לך. ואמר רבי תלמיד חכם מיפר לעצמו. ע' הגהות הב"ח וע"ע אור שמח פ"ג הי"ד מה' נזירות

, ר"ן ד"ה והיכא דהוי בפניו ובעל כרחו של חבירו פשיטא דמתירין בנדר שאינו להנאתו של חבירו כו', ע' בת' הרשב"א סי' תתנ"ד ובת' הריב"ש סי' תס"א ובת' מהרשד"ם חי"ד סי' קל"ז

ר"ן ד"ה נעשה כתולה נדרו בדבר. ומשו"ה שרי אפילו בלא שאלת חכם והכי איתא בירושלמי כו', וע' בת' מהרשד"ם חי"ד סי' קמ"ג

ע"ב נימא כל דמעני לאו עלי נפל כו' הנופל אינו נופל לידי גבאי תחילה, ע' מחנה אפרים ה' שבועות סי' ט"ו ט"ז ובת' מהרשד"ם חי"ד סי' פ"ט וע"ע בת' מהר"ם ב"ר ברוך סי' תקמ"א

שם מטלטלי מי משתעבדי עבדי לכתובה כו', ע' בת' עין יצחק אה"ע ח"א סי' ע"ח אות נ"ה ואות ס"ט וע"ע בת' הרשב"א ח"ד סי' קי"ח וסי' קנ"ב

רש"י ד"ה ושער ראשו מטלטלי הוא. דכל העומד ליגזוז כגזוז דמי, ע' בת' מהרש"ם ח"ב סי' ע"ד

ר"ן ד"ה ומדאמרינן הכא. וטעמא משום דאין זמן כתובה ידוע ושמא לא תגבה לעולם וכשהיא גובה אינה גובה אלא ע"י מיתה וגירושין כו'. ע' חזקה רבה חאה"ע סי' מ"ם

דף ס"ו ע"א במשנה עד שבא ר"ע ולימד שהנדר שהותר מקצתו הותר כולו, ע' בת' הריב"ש סי' קצ"ה רצ"א ובת' הגרע"א סי' ס"ה וע"ע בת' מהר"ם פדוואה סי' ע"ב ובמחנה אפרים ה' צדקה סי' ה' ובת' באר יצחק חי"ד סי' כ"ח

שם כיצד אמר קונם שאיני נהנה לכולכם כו'. ע' שבועות כ"ז ע"ב תוד"ה הכי השתא

שם קונם בצל שאני טועם כו' ותיפוק לי דאין רע א"ר אבא ועוד יפה קתני. ע' בת' הריב"ש סי' של"א

שם מאן תנא אמר רבא ר"ש היא דאמר עד שיאמר שבועה לכל אחד ואחד, ע' בת מהר"ח או"ז סי' קכ"ד

במשנה אלא שהנדר טעות. ואין להקשות מ"ש דהכא סתמו במשנה דנדר טעות אינו נדר ואילו גבי הקדש טעות פלוגתא דב"ש וב"ה היא בנזיר ר"פ ב"ש, די"ל דהיינו דבעו בגמרא שם מאי טעמייהו דב"ש ומשני דילפינן תחילת הקדש מסוף הקדש. וגבי תמורה אית לן קרא לרבות שוגג כמזיד ע"ש, ועמש"כ בחידושי לתמורה י"ז ע"א

ר"ן ד"ה פותחין בימים טובים שאומרים לו אילו היית יודע שאסור להצטער בשבת כו', ע"ל כ"ה ע"ב בר"ן ד"ה תנן התם ובשאגת אריה סי' סמ"ך

רא"ש ד"ה שהנדר שהותר מקצתו הותר כולו. דלא נדר מעיקרא אלא על דעת שיתקיים כולו נמצא התרת מקצתו פתח לכולו ע"כ, ויל"ד טובא מדוע איצטריך לאמר מצד הסברא אחרי דבירושלמי יליף נדר שהותר מקצתו הותר כולו מקרא כמובא בר"ן הכא וע' בת' בית דוד סי' י"ג וצ"ע

ע"ב ר' יהודא טעים אמר ק"ו ומה לעשות שלום בין איש לאשתו כו', ע' ירושלמי סוטה פ"א ה"ד ומד"ר נשא פרשה ט' סי' כ'

שם ההוא דא"ל לדביתהו קונם שאי את נהנית לי עד שתרוקי בו ברשב"ג כו', ע' מחנה אפרים ה' שבועות סי' י"א

שם יפה קורים אותה לכלוכית שהיא מלוכלכת במומין ושרייה, ע' אור שמח פ"ח ה"ג מה' נדרים

ר"ן ד"ה ימותו כל בני אלמנה. קלל הבעל שימות ותהא אשתו אלמנה ועוד קלל בניו שיקראו בני אלמנה לאחר מיתתו שימותו גם הם ע"כ, והנה