אור הישר (נשים ב) יח

ר"ן ד"ה אלא והדגה. והא כיון שהיאור נהפך לדם ודאי מתו לה בין גדולים בין קטנים ע' בת' מקום שמואל קונטרס שער התירוצים

תוד"ה תניא ר' שמעון אומר דג שאני טועם אסור בדג גדול דדג משמע דג גדול כדכתיב וימן ה' דג גדול ע"כ, הנה הראיה מהאי קרא מבואר בגמרא גופה מדא"ל ר"פ לאביי כו' ע"ש, אולם לפ"ז איכא למידק בהא דגרסי בתוס' ר"ש סתם והוא כנגד הגרסא לפנינו בגמרא ר"ש בן אלעזר וכה"נ בתוספתא פ"ג ובירושלמי פ"ו ה"ג ע"ש, ולפי הנ"ל יש להביא קצת סמך דהגרסא הנכונה היא דוקא ר"ש בן אלעזר, מדהביא ראיה דבריו מקרא דוימן ה' דג גדול ואילו ר"ש ס"ל בתמורה ד"ט ע א בהמה רבה איקרי בהמה סתם לא איקרי ולפ"ז לדידיה גם הכא לאו ראיה היא מהאי קרא דהא כתיב דג גדול ואפשר לדחות דג גדול מיקרי סתמא לא איקרי. וכה"ג אמרינן לקמן נ"ה ע"א תבואה לחוד תבואת שדה לחוד

דף נ"ב ע"א אמר קונם יין זה שאני טועם ונפל לתבשיל אם יש בו בנ"ט ה"ז אסור, ע' אור שמח פ"ה הי"א מה' נדרים

ר"ן ד"ה וקשיא להו. וה"נ איתא בהדיא בירושלמי דפרקין דגרסינן תמן זה הכלל היה ר"ש אומר משום ר' יהושע כו', ע' בפסקי הרא"ש דריש פרקין ובמה שהאריך בזה בס' שאילת שלום סי' ז'

בא"ד ואמרו שאפשר שסמך הרב ז"ל על אותה שאמרו בפ' משילין גבי האשה ששאלה מים ומלח לעיסתה כו'. ע' נובי"ת חי"ד סי' נ"נ ובת' באר יצחק חי"ד סי' י"ב

בא"ד היינו טעמא דדם הפר אינו מבטל לדם השעיר משום דכיון דשניהם עולין כלומר שכשרים לזריקה אין מבטלין זא"ז כו', ע' בת' הגרע"א סי' ל"ח וסי' קפ"ט ובת' באר יצחק חי"ד סי' יוד ובחזקה רבה חי"ד סי' ע"ה

ע"ב תניא הנודר מן החלב מותר בקום מן הקום הא מותר בחלב מן החלב מותר בגבינה מן הגבינה מותר בחלב כו' ע' בת' הריב"ש סי' שצ"ד

ר"ן ד"ה ורמינהו י"ל דכיון דקרי לקומא קומא דחלבה הוה להו חלב וקום דבר אחד, ע' ש"ך יו"ד סי' רי"ז ס"ק י"ז

תוד"ה אמר רבא. ולא איפשטא לן אי שאני אוכל דוקא הלכך בשל תורה הלך לחומרא בשאני טועם גרידא אסור יוצא מהם כו', ע' נובי"ת חי"ד סי' רי"ב

דף נ"ג ע"א במשנה מן השמן מותר בשמן שומשמין כו', ע' מחנה אפרים ה' נדרים סי' ה' וע"ע בת' הריב"ש סי' שצ"ד

שם מקום שמסתפקין מזה ומזה אסור בזה ובזה פשיטא ל"צ דרובא מן חד מסתפקין מ"ד איזיל בתר רובא קמ"ל ספק איסורא לחומרא ויל"ד טובא מדוע לא יכריע האי רובא על הספק. הלא בנזיר מ"ב ע"א אמרינן דרובו ככולו מדאורייתא, ובהוריות ד"ג ע"ב לשון הש"ס דבכל התורה כולה קיי"ל דרובו ככולו ע"ש ואי משום דבנדרים הלך אחר לשון בני אדם ואין זה ענין כ"כ לשאר דיני התורה, עכ"פ הי"ל לאמר קמ"ל דסתם נדרים להחמיר כדתנן לעיל י"ח ע"ב וע' בת' הריב"ש סי' קצ"ה וצ"ע כעת וע"ע בת' באר יצחק חי"ד סי' א'

ע"ב מן הגריסין אסור במקפה ור' יוסי מתיר מן המקפה מותר בגריסין. ע' מחנה אפרים ה' נדרים סי' ל"ג

דף נ"ד ע"א במשנה הנודר מן הירק מותר בדלועין ור"ע אוסר כו', הנה פלוגתתם מתפשטת גם לענין מקח וממכר ולהפקר והקדש כדאמרינן בירושלמי כאן, וע' אור זרוע ה' שבת סי' סמ"ך

שם רבנן סברי כל מילתא דצריך שליחא לאמלוכי עלה לאו מיניה הוא ור"ע סבר כו', ע' בת' הריב"ש סי' שצ"ד ובמהרי"ק סימנים צ"ט ק' קי"ב קע"ו ובת' לחם רב סי' צ"ג וסי' ק"ד ובתשב"ץ ח"ג סי' קע"ג ושם ח"ד סי' י"ג ובטור השני סי' א' ובת' שארית יוסף סי' ה' ובמש"כ בחידושי לקמן נ"ה ע"ב

ע"ב ר"ן ד"ה ולענין הלכה קיי"ל כר"ע כו' דמאן דפליג עליו דרע' יחידאה הוא דהיינו רשב"ג כו'. ע' בת' עין יצחק חאה"ע סי' ס"ח ובחי"ד סי' ט"ו

דף נ"ה ע"א מתיב רב יוסף וכפרוץ הדבר הרבו בני ישראל ראשית דגן תירש ויצהר כו' ע' רמב"ן לסה"מ שרש שני ובהעמק שאלה לשאילתות פ' נשא סי' קכ"א אות ג'

שם מהו דתימא תבואה כל מילי משמע קמ"ל דלא משמע כל מילי. ע' אור שמח פ"ה ה"ד מה' תרומות

ע"ב הנודר מן פירות הארץ אסור בכל פירות הארץ ומותר בכמיהן ופטריות ואם אמר גדולי קרקע עלי אסיר בכולן ורמינהו על דבר שאין גידולו מן הארץ אומר שהכל כו' ועל כמיהן ופטריות אומר שהכל כו', ולכאורה יל"ד לפ"מ דאמרינן לעיל בריש פרקין דר"ע ורבנן פליגי בכל מידי דמימלך עליה שליח אי מיניה היא ע"ש, וה"נ אם אדם אומר לשלוחו קח לי גדולי קרקע מן השוק הוא אומר לא מצאתי אלא כמיהן ופטריות, דהא עכ"פ גידולי קרקע נינהו, ולפ"ז לר"ע דאמר כל מילי דמימלך עליה שליח בר מיניה הוא, ה"נ כמיהן ופטריות מיניה דג"ק נינהו, ולרבנן דפליגי עליה לאו ג"ק הן, וכה"ג אמרינן נמי במעילה ד"כ ובר"פ כל הבשר, ואפ"ל דלא בעי לאוקמינהו