אור הישר (נשים ב) יז

ע"ש ומלבד דהוא דוחק גדול להעמיד סתם משנה דלא כהלכתא הוא ג"כ בלתי מובן הרי אפילו למ"ד נתחלקה לשבטים האם יוכל מי שהוא למכור את ירושלים או להחזיקה כשלו מבלי להניח שום ישראל לעלות בה לרגל או לאכול מעשרותיו וקדשיו. ומה יענה לדעת הרמב"ם דס"ל בפ"ט ה"ד מה' רוצח דלא נתחלקה לשבטים ובכ"ז כ' בפ"ז ה"ב מה' נדרים אהא דמשנתינו וז"ל ומותרין בדברים שהם בשותפות כל ישראל כגון הר הבית והעזרות כו', ולא זכר ג"כ ירושלים אע"ג דהיא משותפת לכל ישראל לקיום מצות התורה התלוים בה כנ"ל, וכל דין איסור דמודר הנאה בדריסת הרגל כדקיי"ל לעיל ר"פ אין בין המודר דויתור אסור במודר הנאה הוא משום דכל דבר שהוא ברשותו של אדם יכול לאסרה על זולתו משא"כ ירושלים דאין לו הזכות לאסרה אפילו על עצמו או להסתלק ממנה מפני חיוב קיום המצות שהוא קשור דוקא בה ע"פ דיני התורה ומכש"כ שלא יוכל לאסרה על זולתו. ואם על רשות הרבים דרשות אמרו בעירובין נ"ט ע"ב מי מצי מסלקי רה"ר מהכא מכש"כ רה"ר דירושלים, וע' אבות דר"נ פל"ה ותוס' יומא י"ב ע"א ד"ה במאי

אמנם עפמש"כ ניחא דהא דקתני במשנתינו ואסורין בדבר של אותה העיר היא דוקא עירו משום דאפשר למוכרה ע"פ ז' טובי העיד כדכ' הר"ן, ובזה אתא לאפוקי של כרכים כיון דמעלמא קאתו לא מצו מזבני לה דהו"ל דרבים כדאמר במגילה שם, ומכש"כ דכלולה בזה ידושלים דודאי מותרת דהרבה עדיפא מכרך אחד כנ"ל, ולא אתא לאשמעינן אלא הר הבית והעזרות דשם יש לשניהם קנין משותף לתשמישים קבועים כמו להעמדת קרבנותיהן לשחיטתן הפשיטן וניתוחן ובערב פסח לפסחיהן ובסוכות ללולביהן וכן לכמה דברים ומשו"ה היה מקום לאמר דבשביל קנין משותף זה נחשבים כחצר השותפין שיוכל לאסור על חבירו, לזאת אשמעינן דגם זה נקרא של עולי בבל המשותף ששום אדם לא יוכל לאסור. אבל שוקי ירושלים ורחובותיה בלא"ה אין כח לשום אדם לאסור כנ"ל, ובנוגע לבתי ירושלים אף שאין משכירין בתים בירושלים כדאמרינן ביומא ובמגילה שם, אבל בדירתו הפרטית שאדם דר בירושלים בודאי שיוכל לאסור על זולתו וגם זה לא איצטריך לאשמעינן במשנתינו כנלע"ד

ר"ן ד"ה לא שנו אלא דא"ל. וכדאמרינן בפ' י"ט בההוא דאמר הבו ד' מאה זוזי לפלניא ולנסיב ברתאי כו', ע' בס' צבי גאון יעקב סי' ד'

ע"ב ואי הואי בר ברך צורבא מרבנן מאי אמר להון ליקני הדין ואי הואי בר ברי צורבא מרבנן לקנייה כו', ע' בת' הרשב"א ח"ד סי' ר"ב

שם ור"נ אמר קני דהא סודרא קני ע"מ להקנות הוא, ע' העמק שאלה לשאילתות פ' פנחס סי' קל"ה אות ה' ובבאר יצחק חח"מ סי' ג'

שם א"ר אשי ומאן לימא לן דסודרא אי תפיס ליה לא מיתפיס, ע' בת' הרשב"א סי' אלף קס"א ושם ח"ד סי' קל"ה ובאבני מלואים סי' כ"ט סק"ב

ר"ן ד"ה אמרו ליה. דמ"מ תנן נותן לבניו או לאחיו וכיון שכן בר בריה הוה ירית להו כו', ע' בס' עמק יהושע סי' וי"ו

דף מ"ט ע"א תניא ר' יאשיה אוסר ואע"פ שאין ראיה לדבר זכר לדבר שנאמר ויבשלו הפסח באש כמשפט כו', ע' העמק שאלה לשאילתות פ' לך סי' ח' אות יוד ובפ' דברים סי' קמ"א אות א'

שם לא דכו"ע בנדרים הלך אחר לשון ב"א מר כי אתריה ומר כי אתריה כו'. ע' ש"ך יו"ד ר"ס רי"ז וע"ע בת' הרא"ש כלל ע"ו סי' ד' ובת' מהרשד"ם חי"ד סי' פ"א

ר"ן ד"ה ירושלמי. מה נפיק ביניהון בד אמר קונם יין שאיני טועם בחג על דעתיה דר' יוחנן אסור בי"ט האחרון של חג על דעתיה דר' יאשיה מותר כו', הנה חלות הספק דלכתחילה הוא עפ"מ דאמרינן בר"ה ד"ד ע"ב אימור דאמרינן שמיני רגל בפ"ע הוא לענין פז"ר קש"ב אבל לענין תשלומין דברי הכל תשלומין דראשון הוא כו', ולפ"ז דוקא בלשון ב"א נמשך שמיני עצרת לחג הסוכות, אבל בלשון תורה דשמיני רגל בפ"ע הוא לא נכלל גם נדרו בשמיני ומותר. אמנם לפ"מ דמסקינן דאין הולכין בנדרים אלא אחר לשון ב"א, ממילא בין להקל בין להחמיר האומר בחג יו"ט האחרון של חג בכלל, וע' בת' ח"ס חי"ד סי' רכ"ב

ע"ב מדאמר קצירי ומריעי ש"מ קצירי קצירי ממש מריעי רבנן ע"כ, ואע"ג דכיילינהו כחדא מ"מ מחולקין בתפילתן דעל חולים מתפללים שיתרפאו ועל רבנן שלא יחלו כדכ' התוס' בר"ה ט"ז ע"א וע"ש בטו"א

דף נ' ע"א שמע כלבא שבוע אתא ואיתשל על נדריה ואשתרי מן נכסיה, כ"ה הגרסא בריב"ש סי' ת"ו וע' בט"ז יו"ד סי' רכ"ח סק"ח וע"ע בת' מהר"ם ב"ר ברוך סי' תתקמ"ב

ע"ב כו"ע בפחרא ואתון במאני דפחרא כו' אזלת ורמת חמרא במאני דכספא ודהבא וסרי ע"כ, ונ"מ נמי לדינא כמש"כ בת' מהרש"ם ח"א סי' צ"ב

דף נ"א ע"א ר"ן ד"ה זו מה היא לשון ספק שאין ידוע ממי היא מתעברת ע"כ, והנה אע"ג דבקרא גופיה נמי לא נפקא עיבור זה מכלל ספק, מ"מ לדעת אביי ביבמות ל"ז ע"ב משוי לה להאי ספק כודאי, ורק רבא בפירושו שם כבר קפרא דהכא משוי ליה לספק ע"ש ולפ"ז חדית בה בר קפרא טובא לדינא

ע"ב במשנה הנודר מן הגבינה אסור בה בין מלוחה בין טפלה כו', ע' בת' הריב"ש סי' שצ"ד.