אור הישר (נשים ב) טו

וצ"ע כעת, וע' בת' חו"י סי' מ"ח ובקצוה"ח סי' רע"ג סק"ג. ונפלאתי על שלא הביאו מש"כ הרשב"א בתשובותיו סי' ע' ע"ש וע"ע בנועם ירושלמי פאה פ"ז ובס' עולת שמואל ח"א סי' ס"ו וע"ע בנה"מ סי' רס"ב ובחזקה רבה חא"ח סי' ע"ב ובבאר יצחק חי"ד סי' כ"ג

ע"ב ר"ן ד"ה ה"ג מתיב רבא ומדינא ודאי אפילו לר' יוסי שרי דמכי אפקריה נפקא ליה מרשותיה כו' ע"כ, לכאורה לפמש"כ הרמב"ם בפ"ב הי"ד מה' נדרים וז"ל ההפקר אע"פ שאינו נדר הרי הוא כמו נדר שאסור לו לחזור בו ע"ש וכיון דהוא דק מטעם איסור הרי בע"כ אגיד החפץ המופקר אל המפקיר. דהא אם יעבור על שורת האיסור הויא חזרתו חזרה מטעם הדין, ואיך כ' הר"ן דמכי אפקריה נפקא ליה מרשותיה. ובע"כ כמש"כ הגר"א בביאורו לחו"מ ר"ס רע"ג, דבמקום שכתוב ברמב"ם ובמחבר שאסור לחזור בו, צ"ל שאינו יכול לחזור בו ע"ש, וזה מתאים עם דברי הר"ן שכ' דמכי אפקריה נפקא ליה מרשותו והוא ע"פ מסקנת הש"ס דהכא, וע"ש בקצוה"ח ובח"ס חא"ח ס"ס ס"ב

דף מ"ד ע"א אמר תהא שדה זו מופקרת ליום אחד לשבת אחת לחדש אחד לשנה אחת לשבוע אחת עד שלא זכה בה בין הוא בין אחר יכול לחזור בו כו' ע' אבני מלואים סי' כ"ח סוף ס"ק נ"ג ובת' הגרע"א סי' קמ"ה

שם אמר עולא סיפא נמי רבנן היא כו' שאני שנה ושבוע דלא שכיחי, ע' בירושלמי דמכילתין פ"ד ה"י ובמה"פ ושירי קרבן שם

והנה מצאתי בזה מקום להעיר על מה שראיתי זה רבות שנים בס' ברוך טעם כמדומה שהוא בסוגיא דקנין פירות שנסתפק במפקיר שדהו בזמן שהיובל נוהג אם הזוכה בה מחוייב להחזיר ביובל וכ' דהסברא נותנת דבמתנה דגלי קרא גלי ובהפקר דלא גלי קרא מנלן שיהא בחיוב חזרה ביובל והס' אינו אתי לעיין בו, והנה אפילו לפי גרסת הרמב"ם שהבאתי לעיל בסמוך דהפקר הרי הוא כנדר ואסור לחזור בו, מ"מ אין זה נוגע לא לנדר שלא יוכל המפקיר לקבל חזרה מטעם איסור נדר ואינו נוגע ג"כ למש"כ הר"ן לקמן פ"ה ע"א שאינו מוצא שאלה בהפקר, דהפקר זה של שדהו הוא סילוק מן השדה ולא נדר מזה הנאה, וכשהגיע יובל הוא אפקעתא דמלכא מן הזוכה להחזיר לבעליו הקודם

אמנם מש"כ הגאון הנ"ל דבמתנה גלי קרא ולא בהפקר בלתי מובן כלל אטו מתנה כתיב בקרא דנימא דבזה גלי קרא דא"כ איך הוה פליג ר"מ במשנה דבכורות ס"פ יש בכור ואמר דמתנה אינה חוזרת ביובל, ובגמרא אמרו שם מ"ט דר"מ מכר הוא דאמר רחמנא ליהדר ביובל מתנה וירושה לא וחכ"א מתנה כמכר טעמייהו תשובו לרבות את המתנה, נמצא מסוגיא דהתם דלר"מ כל שאינה מכר אינה חוזרת. ולדידיה כמו מתנה אפשר דכן הפקר אינן חוזרין, ולרבנן דדרשי תשובו, והוא משום דיתורא הוא דהא כבר כתיב ושבתם איש אל אחוזתו, והאי יתור אתא להודות דגם מתנה חוזרת, ולדידהו אפ"ל דהאי יתורא פועל נמי להפקר שחוזר, ומכש"כ לפי שיטת רש"י בב"מ י"ב ע"א גב מתגלגל דהפקר מדעת חשיב דעת אחרת מקנה אותו וכדהאריך בזה הקצוה"ח הנ"ל שם, ולפי שהס' הנ"ל אינו ת"י לא אוכל להאריך בזה

ע"ב המפקיר את כרמו ולשחר עמד ובצרו חייב בפרט ובעוללות ובשכחה ובפיאה כו', ופירשו שו כל המפרשים דהוא משום דכתיב תעזוב יתירה והוא מהש"ס ב"ק צ"ד ע"א ע"ש, אמנם להרמב"ם ספ"ה ממתנות עניים דמפרש חיוביה שהרי שדך וכרמך אני קורא בו מפני שהיה שלו והרי הוא שלו ע"ש. א"כ לדידיה קשה תעזוב יתירה ל"ל כדפריך בהגוזל קמא שם וצ"ע כעת וע"ע בת' באר יצחק חי"ד סי' כ"ג

דף מ"ה ע"א דבר תורה אפילו באחד הוי הפקר ומה טעם אמרו בשלשה כדי שיהא אחד זוכה ושנים מעידין. ע' תוס' שבת י"ח ע"ב ד"ה דמפקרא ובב"מ ד"ל ע"ב ד"ה אפקרה ובת' רדב"ז ח"א סי' י"ג ובשאגת אריה סי' ע"ז ובס' עולת שמואל ח"א סי' י"ט וע"ע באור זרוע ה' ערב שבת סי' ב'

ר"ן ד"ה ואיבעית אימא. דע"כ ל"ק ר' יוסי דמפקיר יכול לחזור בו אלא דאפקריה באפי תרי כו' דאין עמהם אחר כו' ע' נובי"ת חי"ד סי' קנ"ד ובחזקה רבה חא"ח סי' כ' ובעונג יו"ט סי' צ"א

ע"ב במשנה השותפין שנדרו הנאה זה מזה אסורין ליכנס לחצר ראב"י אומר זה נכנס לתוך שלו וזה נכנס לתוך שלו ע' בת' הרשב"א סי' ת"ו ובאור שמח פ"ז ה"ד מה' נדרים וע"ע באור זרוע ה' פסחים סי' רי"ט

ר"ן ד"ה ואיכא דמקשו אלמא בדאורייתא אין ברירה וקשיא הלכתא אהלכתא ע' שאג"א סי' פ"ט ובת' באר יצחק חא"ח סי' כ"ד ובת' עין יצחק חא"ח סי' כ"ו כ"ז ובס' בית זבול סי' ל"ג ל"ד

בא"ד ור"י ז"ל לא נראה לו דבריו כו' דודאי קיי"ל כמ"ד אפילו בדאורייתא יש ברירה כו'. ע' אבני מלואים סי' ל"ז ס"ק י"ח וע"ע באור זרוע ה' עירובין סי' קל"ח

בא"ד ששותפין הללו בשעה שלקחו החצר על דעת כן לקחוה שבשעה שישמש בה אחד מהם תהא כולה שלו לתשמיש כו' דהיינו נכסי לך ואחריך לפלוני כו', ע' בס' עולת שמואל ח"א סי' מ"ג וסי' ע"ח וע"ע בת' הגרע"א סי' ס"ו

דף מ"ו ע"א במשנה המודר הנאה מחבירו ויש