אור הישר (נשים ב) יד

דף ל"ט ע"א במאי עסקינן אי בשנכסי מבקר אסורין על חולה אפילו יושב נמי אי בשנכסי חולה אסורין על המבקר אפילו עומד נמי לא כו', ע' מחנה אפרים ה' נדרים סי' כ"ב וסי' כ"ג

ר"ן ד"ה אי בשנכסי מבקר. דעומד מ"ט שרית ליה משום דמבקר מצוה דנפשיה עביד כו', ע' אור שמח פ"ו ה"ז מה' נדרים

ע"ב א"כ ליעלון שיתין ולקמוה א"ל כעישורייתא דבי רבי. והק' במהרש"א מ"מ ליעיילו כ"כ הרבה ב"א עד שלא ישאר מחליו כ"א דבר מועט ותירץ דלה"ק ובבן גילו דלא ימצא לו כ"כ ב"א שהם בני גילו ע"ש וקשה ממ"נ אם כפירש"י דהאי בן גילו הוא בחור כמותו או זקן כמותו לפ"ז אפשר להכניס אצלו הרבה בחורים או זקנים במספר מרובה. ולפי' הר"ן דהאי בן גילו הוא שנולד במזלו, בלא"ה לא ידעינן מי הוא זה שנולד במזלו ואי אפשר לאסוף אנשים כאלו ומאי צריך לתירוץ דעישורייתא דבי רבי וכדהק' בס' זרעו של אברהם על פירוש הר"ן ע"ש, וצ"ע כעת

דף מ' ע"א אין דל אלא חולה שנאמר מדלה יבצעני אי נמי מן הדין קרא מדוע אתה ככה דל וגו', ונ"מ בין הני תרי קראי ע' העמק שאלה לשאילתות פ' אחרי סי' צ"ג אות ח'

שם תניא ר"ש בן אלעזר אומר אם יאמרו לך ילדים בנה וזקנים סתור שמע לזקנים ואל תשמע לילדים כו', בתוספתא ע"ז פ"א הלשון אם יאמרו לך ילדים בנה בית המקדש אל תשמע להם ואם יאמרו לך זקנים סתור בית המקדש שמע להן כו', ובמנחת בכורים שם הביא סמך ללשון התוספתא מעובדא דבבא בן בוטא ד"ד ע"ש

שם אמר רבין אמר רב מניין שהקב"ה זן את החולה כו', בשבת י"ב ע"ב הגרסא אמר רב ענן אמר רב, ובפרדס הגדול לרש"י סי' רפ"ז הגרסא א"ר אסי

ר"ן ד"ה ופליגא. נהרא מכיפיה מתברך מכפיה מסלעו כלומר ממקורו הוא מתגדל כו' ע"כ, הנה אפ"ז אפ"ל הא דאמרינן בסנהדרין צ"ח ע"א אם ראית דור שצרות רבות באות עליו כנהר חכה לו שנאמר כי יבא כנהר צר רוח ה' נוססה בו וסמיך ליה ובא לציון גואל ע"ש, דלפי המבואר כאן מובן היטב, הן בכל המקומות והזמנים רוח ה' נוססה בנפש הישראלי והמון עמים רבים כהמות מים יהמיון לחדש גזירות על התורה ולשרש אחרי רוח ה' המתנוסס בנו, מ"מ אין זה סימן על הגאולה, אלא גזירת גלות, אמנם אם ראית דור שצרות רבות באות עליו כנהר דמיכפיה מתברך, הוא ממקור הישראלי, הם החפשים בעמנו המחדשים גזירות על התורה ולומדיה, אז חכה לו שנאמר כי יבא כנהר צר וסמיך ליה ובא לציון גואל בב"א

ע"ב אבוה דשמואל עבד להון מקוואות לבנתיה ביומי ניסן ומפצי ביומי תשרי, ע' ח"ס חי"ד סי' ר"ב

ר"ן ד"ה ולענין הלכה. איכא למימר דאינהו ידעי דאיכא תנאי בעלמא דלא ס"ל הכי, ע' בת' עין יצחק חי"ד סי' כ'

דף מ"א ע"א וא"ר אלכסנדריא א"ר חייא ב"א ואמרי לה אריב"ל כיון שהגיע קיצו של אדם כו' בילקוט תהלים רמז תתע"ז ליתנייהו תיבות ואמרי לה

שם רב אמר מן הדין קרא למשפטיך עמדו היום כו'. בילקוט בראשית רמז ל"ח הגרסא רבא במקום רב

ע"ב ליתני הכי מרפאהו בחנם אבל לא בשכר אלא רפואת נפש גופו רפואת ממון בהמתו, ע' אור שמח פ"ז ה"א מה' נדרים

דף מ"ב ע"א דרב ושמואל סברי אדם אוסר דבר שברשותו אפילו לכיצאו מרשותו ור"י ור"ל סברי כו', ע' בס' עמק יהושע סי' כ"ד

ע"ב מ"ש דאוכל מן הנוטות דפרי דהפקירא אינון ארעא נמי אפקרה כו', ע' בת' משיב דבר סוף ח"ב קונטרס דבר השמיטה

, דף מ"ג ע"א במשנה א"ל השאילני פרתך א"ל אינה פנויה אמר קונם שדי שאני חורש בה לעולם אם היה דרכו לחרוש כו', ע' בת' הריב"ש ס' קצ"ה וסי' שצ"ח

שם היה ביתו לבנות גדרו לגדור שדהו לקצור הולך אצל הפועלים כו', ע' שילהי פרדס הגדול לרש"י ז"ל

שם א"ר יוחנן מ"ט דר' יוסי קסבר הפקר במתנה מה מתנה עד דאתיא מרשות נותן לרשות מקבל אף הפקר עד דאתי לרשות זוכה, וקשה מה מקום להשוותן בסברא, הלא חילוק גדול ביניהם. דבנותן מתנה והלה צווח מעיקרא אי אפשי בה לא קנה ויחזרו לנותן דלא יהיב ליה אלא אדעתא דליקבל מיניה כדב' התוס' בב"ב קל"ח ע"א ע"ש, ולפ"ז הרי אגידא המתנה בהנותן דדילמא לא יקבל הלה ויחזור אליו. ועפ"ז שפיר אמרינן דבמתנה עד דאתיא מרשות נותן לרשות מקבל, משא"כ הפקר דאינה אלא סילוק רשות כדכ' התוס' ביבמות מ"ח ע"א ובגיטין ל"ח ע"א ע"ש. והטעם משום דהמפקיר סילק א"ע מן החפץ. ואין אצלו שום חילוק אם יזכה בו זה או אחר או ילך לגמרי לאיבוד (זולת אם הפקיר למטרה ודאית כמו בחמרא דרב ספרא ב"ק קט"ז ע"א דאמרינן אדעתא דארי אפקריה אד אדעתא דכו"ע לא אפקריה, זה הוי כמתנה) אבל סתם הפקר הרי סילק א"ע מן החפץ מכל וכל, ואיזו התאגדות יש להמפקיר עם הזוכה, אחרי דאפילו עם החפץ גופיה ג"כ אין לו שום שייכות,