אור הישר (נשים ב) יג

דידן הוו הא מהני ליה ואסור כו', עמש"כ בחידושי לב"מ צ"ז ע"א וע"ע בס' חזקה רבה חאה"ע סי' צ"ה ענף י"ב

שם ר' יהודא אומר אדם מביא קרבן עשיר על אשתו כו'. ע' משך חכמה פ' תזריע בפסוק זאת תורת היולדת וע"ע בת' מהר"ם ב"ר ברוך סי' תפ"ו

ר"ן ד"ה ומלמדו מדרש. דמצות לאו ליהנות ניתנו, ע' עונג יו"ט סי' פ"ט וסי' צ'"ה וע"ע בת' מהר"ח או"ז סי' קפ"ג

ר"ן ד"ה איבעיא להו הני כהני שלוחי דידן, אפ"ה בעי הכא למיפשטא ממתניתין או מברייתא ע"כ, וכ"כ התוס' בכ"מ וע' בת' עין יצחק חי"ד סי' י"ט ובמש"כ בחידושי לב"ק ק"ט ע"ב

דף ל"ו ע"א מתיב רב שימי בר אבא אם היה כהן יזרוק עליו דם חטאתו ודם אשמו כו', ע' עונג יו"ט סי' פ"ז

שם אלמה אד"א הפריש פסח על חבירו לא עשה כלום אר"ז שה לבית אבות לאו דאורייתא, ע' בס' עולת שמואל ח"א סי' ע"ז

רש"י ד"ה אלא מעתה. דמשמע כל קרבנות שהיא חייבת אפילו אם אכלה חלב. ע' ר"ש נגעים פי"ד מי"ב ובת' עין יצחק אה"ע ח"א סי' ע'

ר"ן ד"ה תנן הכהנים שפגלו במקדש. שוגג הוא דקשה ליה בשלמא במזיד כו', ע' עונג יו"ט סי' נ"ד

ר"ן ד"ה לא עשה כלום. שצריך שימנה עמהם מדעתו, ע' עונג יו"ט סי' ק"ד

ע"ב איבעיא להו התורם משלו על של חבירו צריך דעתו או לא כו', ע' בכורות י"א ע"א תוד"ה הפודה וברי"ט אלגזי שם סי' ז' ובנועם ירושלמי לדמאי פ"ה ופ"ו ובאבני מלואים סי' ל"ו סק"ב וסי' ל"ז ס"ק י"ב ובת' מקום שמואל סי' יוד ובחזקה רבה חא"ח סי' י"ז ובעונג יו"ט סי ק"ז

שם ולדעתו דמאן אילימא לדעתו דיליה מאן שווייה שליח כו', ע' באר יצחק חא"ח סי' א'

שם באומר כל הרוצה לתרום יבוא ויתרום, כה"ג בתמורה ד"ט ע"א כל הרוצה להמיר בבהמתו יבא וימיר. וע' בת' הרשב"א ח"ד סי' פ"ד ובת' דבר אברהם סי' ט"ו וע"ע בעונג יו"ט סי' פ"ח וסי' צ'

שם והתורם משלו על שאינו שלו טובת הנאה שלו, ע' חזקה רבה חאה"ע סי' ציה ענף ה'

רש"י ד"ה ומתכפר עושה תמורה. באותו קרבן דהשתא הוי דידיה ולא המפרישו דמאחר שהפריש לצורכו קנאו המתכפר, וכ"כ התוס' בסוטה כ"ג ע"א ד"ה הקומץ וע' בת' דבר אברהם סי' י"ד

דף ל"ז ע"א ראה למדתי אתכם חוקים ומשפטים כאשר צוני ה' מה אני בחנם אף אתם נמי בחנם כו' ואע"ג דבבכורות כ"ט ע"א ילפינן מהאי קרא לנוטל שכר לדון מ"מ פשיטא להו דהאי קרא איירי נמי בתלמוד תורה לאחרים דלימוד התורה וקיומה למעשה כרוכין יחד, וע"ש רש"י דיה מנא ה"מ ובת' משאת בנימן סי' צ"ח

שם חסורי מחסרא והכי קתני לא ילמדנו מקרא בקטן אם היה גדול מלמדו לו ולבניו מקרא, ע' בת' הרשב"א סי' תרמ"ה

ר"ן ד"ה ולענין הלכה קיי"ל הכי דעל המדרש לא שרי למשקל מיהו ה"מ שכר לימוד אבל אגר בטלה שרי והכי איתא בירושלמי כו', ע' בת' מהר"ם פדוואה סי' מ"ם

ע"ב ויקראו בספר תורת אלקים זה מקרא מפורש זו תרגום כו', ע' ירושלמי מגילה פ"ד ה"א ובמד"ר נח פרשה ל"ו סי' ח' ובהגהות מיימוני ה' תפלה פי"ב אות ד'

שם מקרא סופרים ועיטור סופרים וקריין ולא כתיבן וכתיבן ולא קריין הלמ"מ, ע' בת' הרשב"א ח"ו סי' ק"ה

שם קריין ולא כתיבין פרת דבלכתו איש דכאשר ישאל איש כו', וקשה הלא טפי הו"ל למיחשב רבותא דאפילו בקרי ולא כתיב דאות אחת הוא נמי הלמ"מ, דהא בשמואל א' ז' ט' כתיב ויקח שמואל טלה חלב אחד ויעלה עולה, וקרינן ויעלהו כדתניא במס' סופרים רפ"ז והאי קרא מוקדם נמי בשמואל א', ובכלל מה מקום לאמר שם הלמ"מ על תיבות ואותיות דדברי קבלה שנכתבו כמה דורות אחר מתן תורה, ובחידושי למס' סופרים הארכתי בזה קצת ע"ש וצ"ע, וע' נובי"ת חא"ח סי' י"ב

דף ל"ח ע"א במשנה וזן את אשתו ואת בניו אע"פ שהוא חייב במזונותן, ע' בת' הרמב"ם דפוס ירושלים סי' שנ"ז

שם ועתה כתבו לכם את השירה הזאת השירה לחודה כו' אלא פלפולא בעלמא, ע' בת' פנים מאירות ח"ב ס"ס קע"ט

ר"ן ד"ה למען תהיה לי השירה הזאת לעד ואי שירה לבדה קאמר מאי סהדותא איכא. ע' שאגת אריה סי' ל"ד ובמעין החכמה דף קל"ט ע"ב

ר"ן ד"ה חוץ מאחת, ידיעת הש"י על אמיתתו כדכתיב ותחסרהו מעט מאלקים, ע' בס' זיו משנה פ"א ה"י מיסודי התורה

רא"ש ד"ה פלפולא בעלמא. כי כל החכמה והשכל רמוזים בכתב התורה בצורות האותיות, ע' קדמת העמק לשאילתות סדר במדבר אות יוד

ע"ב ר"ן ד"ה מותר הבן למלאות. ומסתמא ממילי זטרי כי הני דליכא בהו ביטול לימוד תורה לא אדריה כו', ע' ט"ז יו"ד ר"ס רכ"ג.