אור הישר (נשים ב) יב

הנאה, הנה במגילה ד"ח ע"א אוקימתא זו בשם רבא וע"ש תוד"ה דריסת הרגל ובטו"א שם

דף ל"ג ע"א במשנה וכל דבר שאין עושין בו אוכל נפש מקום שמשכירין כיוצא בהן אסור ע' תוס' ב"ק נ"א סוף ע"ב ובב"ב נ"ז סע"ב ובמגילה ד"ח ע"א ד"ה דריסת

שם המודר הנאה מחבירו שוקל לו את שקלו ופורע את חובו כו', ע' בת' הרשב"א ח"ד סי' ר"ב ובתומים ר"ס קכ"ח ובעונג יו"ט סי' צ'

שם מקום שנוטלין עליה שכר תפול הנאה להקדש. ע' בת' הרשב"א ח"ד סי' קכ"ה

שם אלמא אברוחי ארי בעלמא הוא ושרי כו', ע"ל מ"ז ע"א בר"ן דיה והוי יודע ובתוס' ב"ק נ"ח ע"א ובב"מ ל"א ע"ב ד"ה אם יש שם וברי"ט אלגזי לבכורות פ"ה סי' מ"ג וסי' נ"א וע"ל בת' הרשב"א ח"ד סי' קע"ו ובת' הרא"ש כלל ע"ג סי' ט'

ע"ב א"ר יוחנן כן זכאי יפה אמר חנן הניח מעותיו על קרן הצבי כו'. ע' בת' הרדב"ז ח"א סי' תקס"ז וע"ע בת' מהר"ם ב"ר ברוך סי' תתקצ"ב

שם אבל נכסי בעל אבידה אסורין על מחזיר לא קא מהדר ליה דקא מהני ליה פרוטה דרב יוסף ע' קצוה"ח סי' ע"ב ס"ק ל"ד ובאור שמח פ"ו ה"ה והט"ז מה' נדרים

ר"ן ד"ה גזירה, כתב הרשב"א ז"ל דדוקא במפרש כו' אבל פרנס סתם חוזר וגובה לפי שכל המפרנס סתם אינו מפרנס בתורת מתנה אלא בתורת הלואה כו', ע' קצוה"ח ס"ס שס"ג ובאבני מלואים סי' כ"ז סק"ט ובמחנה אפרים ה' נזקי ממון סי' ג'

דף ל"ד ע"א ר"ן ד"ה תנן. דנהי דנכסי בעל אבידה אסורין על המחזיר אפ"ה מותר ליקח ממנו שכרו דהוי כמו זבינא דרמי על אפיה כו' ע' אור שמח פ"ו סוף ה"ז מה' גדרים

ע"ב אמר רבא היתה לפניו ככר של הפקר ואמר ככר זו הקדש נטלה לאוכלה מעל לפי כולה כו', ע' תוס' גיטין ל"ב ע"ב דיה מ"ש ובחזקה רבה חאה"ע סי' קכ"ו ובנחלת יעקב להגאון בעל חו"ד בחידושיו לפסחים דף ל"א

שם ככרי עליך ונתנה לו במתנה מהו כו' פשיטא דאע"ג דיהביה ליה במתנה אסור, ע' בת' הרשב"א ח"ד סי' ר"ב וע"ש עוד סי' קכ"ג ובר"ן לקמן מ"ו ע"ב ובמחנה אפרים ה' נדרים סי' ל"א

ר"ן ד"ה אמר רבא. להכי נקיט ליה בככר של הפקר שהיתה עומדת תוך ד' אמותיו שקונות לו בכל מקום ומשו"ה כי אמר ככר זו הקדש כו', ע' בס' עמק יהושע סי' י"ג וע"ע בקצוה"ח ר"ס רס"ט ובאבני מלואים סי' ל' סק"ג

ר"ן ד"ה א"ל לאפוקי. דאי אזמניה עלה תתסר ליה דההיא שעתא נמי ככרו היא, ע' בנועם ירושלמי דמאי פ"ג

רא"ש ד"ה נטלה לאכלה. והקשה ה"ר אליעזר ממי"ץ אמאי נקט כבר של הפקר נימא היתה לפניו ככר של הקדש ופי' בשם ה"ר יצחק שהככר של הפקר היתה רחוקה ממנו הרבה.. כג' וקמ"ל דחל עליה הקדש דכיון דבידו לזכות בו כו', ע' קצוה"ח סי' ר"ד סק"ג ובנועם ירושלמי תרומות פ"א ובת' דבר אברהם ס"ס ט"ו ובעונג יו"ט סי' פ"ב וסי' צ"ג בהגה"ה וס' ק"ז שם

רא"ש ד"ה לאפוקי דאי גנבה. כך פי' ה"ר אליעזר ממי"ץ ולא נראה דאי לא נתייאש ממנו אכתי לא נפק מרשותיה ואסורה לו ואי נתייאש ממנו הוי כמו נתנה לאחר כו'. ע' בת' באר יצחק חי"ד סי' כ"ג

תוד"ה ואמר ככר זו הקדש. וא"ת והא אין אדם מקדיש דשלב"ל ול"ד לאומר הרי פסח קדושה לאחר שלשים דהויא קדושה כו', ע' נובי"ת חאה"ע סי' נ"ד דפוס ווארשא דף כ"ז ע"ב

דף ל"ה ע"א מה הקדש יש בו מעילה אף קונמות יש בהן מעילה, ע' בס' נר אהרן דף צ"ז

שם ככרי עליך ונתנה לו במתנה מי מעל למעול נותן הא לא אסורה עליה למעול מקבל יכול דאמר היתירא בעיתי איסורא לא בעיתי כו', ע' בת' הרשב"א ח"ד סי' ב' וסי' ר"ב ובאבני מלואים סי' כ"ח ס"ק נ"ו

שם א"ל מקבל מעל לכשיוציא כו', ע' נובי"ק חאה"ע ס"ס ע"ט ובאור שמח פ"ה הי"א מה' נדרים

ר"ן ד"ה למעול נותן. מכאן תשובה להרמב"ם ז"ל כו', ע"ל ט"ו ע"א בר"ן ד"ה הלכה אסורה ובת' עין יצחק חא"ח סי' כ"ו וע"ע מחנה אפרים ה' נדרים סי' ל"ה ובאור שמח פ"ה ה"ב מה' נדרים ובעונג יו"ט ס"ס פ"ח וסי' צ"ד

ר"ן ד"ה ירושלמי נדר מן הככר מהו לחמם בו את ידיו ולא איפשטא, ע' ש"ך יו"ד סי' רכ"א סק"ד ובמחנה אפרים ה' נדרים סי' כ"ז ובמש"כ בחידושי לזבחים ע"א ע"א בתוד"ה ברובע

, והנה בטו"א למגילה ד"ח ע"א הוכיח מהכא, דאיסור נדר חל גם על פחות מש"פ דהא הנאת חימום א"ב ש"פ ואפ"ה מבע"ל בירושלמי ולא איפשטא ע"ש, ולע"ד בלתי מובן מי לא עסקינן נמי שהמודר היה מצונן מאד ואין לו מקום אחר להתחמם, ובאופן זה החימום אצלו שוה הרבה יותר מפרוטה

ע"ב איבעיא להו הני כהני שלוחי דידן הוו או שלוחי דשמיא כו', ע' תוס' יומא י"ט ע"ב וקידושין כ"ג ע"ב ד"ה דאמר ר"ה ובת' דבר אברהם סי' י"ג ובמה שהארכתי בחידושי למנחות ע"ג ע"ב וע"ע בת' עין יצחק חי"ד סי' י"ט ובת' פנים מאירות ח"ב סי' קי"ט

שם למאי נ"מ למודר הנאה אי אמרת דשלוחי