אור הישר (נשים א) צח

כו' ואם מתה כשהיא שומרת יבם אין ליורשיה בהן כלום כו', ע' בת' ח"צ סי' א'

תוד"ה כדרב כהנא דכיון דלטובתו תקנה יכול לאמר אי אפשי באותה טובה כו', ע' קצוה"ח סי' ר"ט ס"ק י"א ובנה"מ שם סק"ו

ע"ב אמר אמימר הלכתא מגופה של קרקע קנו מידו, ע' בת' הגרע"א סי' קמ"א

שם א"ל רב אשי לאמימר בעורר או בעומד למאי נ"מ לכדרב יוסף א"ל לא שמיע לי כלומר לא ס"ל, ע' בת' הרשב"א סי' תתק"ז וסי' אלף קמ"ב

שם ותימא ליה מכל מילי סליקת נפשך אמר אביי יד בעל השטר על התחתונה כו', ע' בת' מהרי"ק סי' ז' וסי' י"ג וסי' קל"ג ובת' הרמ"א סי' ג' וע"ע בת' רבינו אברהם בן הרמב"ם ז"ל דפוס ירושלים ס"ס ק"ב ובת' הריב"ש סי' ר"ז וסי' ת"ד

שם אמר רב הלכה כרשב"ג ולאו מטעמיה כו', ע' אור זרוע לב"מ ס"פ הפועלים וע"ע בת' הרמב"ם דפוס ירושלים סי' שי"ט ובס' חזקה רבה חאה"ע סי' י"א

שם ורב סבר תנאו קיים וקסבר ירושת הבעל דרבנן כו', ע' מל"מ פ"ח ה"א מה' מלוה

תוד"ה מיתה שכיחה. שמא משום דרוב פעמים מסתכנת בלידה, ע' בתוס' לעיל נ"ב סוף ע"א ובמשך חכמה לפ' בחקותי בפסוק ואם נקבה

תוד"ה רב אשי למאי דלית ליה לרב אשי יד בעהש"ט על התחתונה תימה כו'. ע' תומים סי' מ"ב סקי"א

תוד"ה הוה אמינא. אלא הכי פירושא ה"א עד עולם אפירות ש שבחייה ושבמותה לא יאכל פירות כו', ע' בת' מקום שמואל קונטרס שער התירוצים

דף פ"ד ע"א הלכה כרשב"ג דאמר המתנה עמש"כ בתורה תנאו בטל כו', ע' ירושלמי ב"מ ס"פ הפועלים ובמפרשים שם ובת' הגרע"א סי' צ"ג וסי' רכ"ד

שם ורב סבר ירושת הבעל דרבנן, ע' נובי"ת חא"ח סי' צ"ד ובת' הגרע"א סי' רכ"ג

במשנה מי שמת והניח אשה ובע"ח ויורשין והיה לו פקדון או מלוה ביד אחרים ר"ט אומר ינתנו לכושל שבהן רע"א אין מרחמין בדין אלא ינתנו ליורשין כו'. ע' בת' הרשב"א סי' תתקי"ד ושם ח"ד סי' קנ"ב ובת' מהר"ם ב"ב סי' תק"פ ושם תתקכ"ו תתקפ"א תתקפ"ח ובשערי תשובותיו שער שני סי' ח' וסי' ס"ו ובת' הרא"ש כלל פ"ה סי' ז' ובקצוה"ח ס' פ"ו סק"ו ובס' עולת שמואל ח"א סי' ס"ג

שם הניח פירות תלושין מן הקרקע כל הקודם בהן זכה בהן כו'. ומסיק עלה בת' הרשב"א סי' אלף ק"ג וז"ל והוא נקבר מן הצדקה. שם מאי לכושל ר"י ב"ר חנינא אמר לכושל שבראיה ר' יוחנן אמר לכתובת אשה משום חינא ע' בת' הרמ"א סי' ק"ח

תוד"ה וסבר דה"נ לא ידע דמחיל שהרי אינו ברור לו שהיא תמות בחייו כו'. ע' תומים סי' ס"ז סק"י

תוד"ה משום. תימה לרשב"א דא"כ מאי אירא ביובל אפילו בלא יובל נמי כו', ע' בת' אבקת רוכל סי' קט"ו

ע"ב והוא שתפס מחיים. ע' בת' מהר"ם ב"ר ברוך סי' שי"ח ובת' הריב"ש סי' מ"ו ושם סי' שס"ה

שם דון דייני כר' טרפון ואהדריה ר"ל ל לעובדא מינייהו כו', ע' מה שהקשה בתומים ר"ס ק"ז ומה שתירץ בנתיבות שם

שם ואב"א דכו"ע הלכה כר"ע מחבירו ולא מרבו והכא בהא קמיפלגי מ"ס ר' טרפון רבו הוה ומ"ס חבירו הוה, ע' בת' חות יאיר סי' צ"ד וע"ע באור זרוע סוף ה' בכורות

שם מגו דיכול למימר לקוח הוא בידי יכול נמי למימר מחיים תפיסנא ליה, ע' בת' מהר"ח או"ז סי' קנ"ט ובת' הריב"ש סי' שצ"ג

שם את תופס לבע"ח במקום שחב לאחרים ואר"י התופס לב"ח במקום שחב לאחרים לא קנה, ע' בת' הגרע"א סי' קל"ג

רש"י ד"ה שכנגדי שקול כמותי, ע' בס' חזקה רבה חאה"ע סי' מ"א

תוד"ה ולר"ע תפיסה לא מהניא כלל פי' ר"ת כו'. ע' בת' הרשב"א ח"ד סי' קנ"ב

תוד"ה והוא שתפס. דבכולי הש"ס קיי"ל כמר בר רב אשי בר ממיפק שבועה וחיורי, ע' ראב"ן סי' ק"ז ובתוס' שבועות מ"א ע"א ובמש"כ בחידושי שם

תוד"ה אית לך. לא גרסינן דלאחר מיתה כו', ע' קצוה"ח סי' צ' סק"ו

תוד"ה את תופס לבע"ח במקום שחב לאחרים, כאן משמע דאע"ג דעשאו שליח כו', ע' בת' מהר"ם ב"ב סי' קכ"ד ובשערי תשובותיו דפוס ברלין תרנ"א שער שני סי' רמ"ה ובס' לבוש מרדכי לב"מ סי' י"א

תוד"ה לתקוני דוקא משום דהזכיר לו ליקח שטר או בתחילה או בסוף כו', ע' בת' מהר"ם ב"ר ברוך סי' קכ"ג

דף פ"ה ע"א ר"פ מימלח מלוחי רב הונא ברדר"י ממתח לה באשלא כו', ע' בת' הריב"ש סי' ק"ז וסי' שס"ד

שם שדרינהו ביד חמא בריה דרבה בר אבהו. בת' מהר"ם ב"ר ברוך סי' תקפ"ג הגרסא רמי בר חמא