אור הישר (נשים א) צ

עיני כל אליך ישברו ואתה נותן להם את אכלם בעתו בעתם לא נאמר אלא בעתו מלמד שבל אחד ואחד נותן הקב"ה פרנסתו בעתו כו', והנה ביומא ל"ח אמרינן, מכאן אמר בן עזאי (ובירושלמי שם ספ"ג הגרסא בן זומא) בשמך יקראוך ובמקומך יושיבוך ומשלך יתנו לך כו'. וע"ש ברש"י ובהגהות הב"ח והלשון שם מכאן אמרו. הוא ממעשה בית גרמו ובית אבטינס שבקשו חכמים לדחותם ממקומם ולא יכלו כדפירש"י שם. הרי מדוע היה צריך ממה דאירע מעשה כזו בבית גרמו ובית אבטינס. הלא בלא"ה מקרא מלא הוא דדרשינן מיניה הכא דלכל אחד ואחד נותן הקב"ה פרנסתו בעתו ואינו נוגע ממה שמוכן לחבירו, ועל סמך זה קאמר אטו מדידהו קאכילנא מדרחמנא קאכילנא וי"ל דהתם איירי בפרנסה תמידית להחיות נפשו ומשפחתו, וקרא איירי דאפילו אם אין לו מקור תמידי לפרנסה, והוא צריך מזון סעודה אחת לחיי שעה, על זה נמי רמז הכתוב, דלכל איש פרטי יזמין הקב"ה פרנסתו, ולהכי לא כתיב בעתם אלא בעתו והביא לזה מעשה רב, דאתאי אחתיה דרבא דלא חזיא ליה תליסרי שני ואתיא ליה תרנגולת פטומה ויין ישן, רק בשביל עני זה שהיה רגיל בכך

שם חוזרין ונפרעין הימנו הו לא שקיל אר"פ לאחר מיתה. ע' בשערי תשובות למהר"ם ב"ר ברוך שער שני סי' י"ט וסי' קכ"ח

שם ת"ר העבט זה שאין לו ואינו רוצה להתפרנס כו' תעביטנו זה שיש לו ואין רוצה להתפרנס כו'. ע' העמק שאלה לשאילתות ר"ס קמ"ז

שם מר עוקבא הוה עניא בשיבבותיה דהוה רגיל לשדורי ליה ארבע מאה זוזי כל מעלי יומא דכפורי כו' עייפינהו ושדרינהו ניהליה כו', ע' מה שהק' במהרש"א ומה שתירץ בשער התירוצים

שם ה"מ מחיים שמא ירד מנכסיו אבל לאחר מיתה לית לן בה, ע' שאילתות פ' תשא ס"ס ס"ד ובהע"ש שם

דף ס"ח ע"א אלא לאו עני עני בדעת עשיר עשיר בדעת וקתני שמין את הנכסים ונותנין לה כו', ע' בת' מהר"ח או"ז סי' רכ"ה

תוד"ה כאן. וק"ק דמשנה דאין מחייבין אותו למכור גבי לקט שכחה ופאה ומשמע דברייתא נמי כו', ע' במה"פ לירושלמי פאה פ"ח ה"ז ובאור זרוע ה' צדקה סי' י"ד ובכפתור ופרח פרק מ"ד

ע"ב דא"כ קשיא דרבי אדרבי דתניא רבי אומר בת הניזונת מן האחין נוטלת עישור נכסים כו', ע' העמק שאלה לשאילתות פ' ויצא סי' כ"א אות ד'

שם א"ר הונא אמר רב פרנסה אינה כתנאי כתובה כו', ע' בס' בני אהובה ר"פ כ' מה' אישות ושם הלכה ה'

דף ס"ט ע"א האחין ששיעבדו מהו הוה יתיב ר"ח קמיה א"ל מכרו או משכנו כו', ע' בת' מהר"ם ב"ר ברוך סי' רס"ו

שם מכרו או משכנו ע' בשערי תשובות למהר"ם ב"ר ברוך דפוס ברלין תרנ"א שער שני סי' ע"ב

שם איבעיא להו לר' יוחנן לא שמיע ליה הא דרבי ואי שמיע ליה הוה מקבל ליה א"ד שמיע ליה ולא מקבל ליה כו', ע' בת' אבקת רוכל סי' יוד

שם גדולה מזו אמרו מוציאין לפרנסה כו', ע' תמים דעים להראב"ד סי' נ"ו ובת' הריב"ש סי' ק"ז

שם הוה יתיב רב ששת גביה א"ל זיל אימא ליה ובשמתא יהא מאן דלא א"ל כו', ע' בת' מהר"ח או"ז סי' ב'

תוד"ה ואישתיק. מכאן היה רגיל ר"ת כשהיה יושב בדין כו', ע' בת' מהר"ם ב"ר ברוך סי' תתע"א

תוד"ה ובשמתא. וי"ל דה"מ בדבר שהמנודה מסופק בשעת הנידוי אם יתקיים התנאי כו', ע' בתוס' מכות י"א ריש ע"ב ובראבי"ה סי' תת"מ

ע"ב אמר רבא הלכתא ממקרקע ולא ממטלטלי בין למזוני בין לכתובה בין לפרנסה, ע' שאילתות פ' ויצא ס"ס כ"א ובהעמק שאלה שם

שם בד"א בגדולה אבל בקטנה אין מעשה קטנה כלום. ע' בת' הריב"ש סי' שע"א וע"ע בספר המקח שער ג'

שם איתמר רב יהודא אמר שמואל הלכה כר' יוסי רבא אמר ר"נ הלכה כר"מ, לכאורה לפי הני כללי דר' יוחנן בעירובין מ"ו ע"ב דר"מ ור' יוסי הלכה כר' יוסי א"כ אין מקום לפלוגתא זו ובע"כ דלפ"מ דמסיק שם דרב לית ליה להני כללי, לפ"ז מוכח מהכא דגם ר"נ לית ליה להני כללי דר' יוחנן שם אלא דמסתפקנא בדעת שמואל דהכא דפסיק הלכה כר' יוסי, אי משום דגם איהו ס"ל כרב דליתנהו להני כללי דר' יוחנן ומשו"ה איצטריך ליה לפסוק דהלכה כר' יוסי, או אפשר דאיהו ס"ל כר' יוחנן דהתם, אלא משום דר"נ פסיק כר"מ משו"ה הוכרח הוא לפרש דעתיה הכא. דהלכה כר' יוסי. אבל באמת לדידיה גם בעלמא הלכה כר' יוסי לגבי ר"מ וע' בבאר שבע להוריות ד"ב ע"א וצ"ע

שם ואם אמר אם מתו יירשו אחרים תחתיהם בין שאמר תנו בין שאמר אל תתנו אין נותנים להם אלא שקל, ע' בת' הרשב"א ח"ד סי' צ"ב ובת' מהר"ם ב"ר ברוך סי' תקמ"ב

תוד"ה הא מני. ותימא אי לית ליה ל"ל למימר