אור הישר (נשים א) ט

לאמר הכי הרי היא פטורה עוד מכל מצות שבתורה וזיקתה ודאי זיקה גמורה מן התורה וע' ה"צ סי' א', ובאופן כזה מה שייך לאמר שהיא משותפת עמו במצוה זו, ובהפלאה הלא כללא כייל

וכן משמע בתשובת הרשב"א סי' י"ח דלית ליה להאי כללא. דהא כ' דלהכי אין מברכין על מצות חליצה ויבום משום דהעיקר הוא משום פריה ורביה והיא אינה מצווה על פו"ר ע"ש. ולדברי ההפלאה ניהי דעל פו"ר אינה מצווה, אכן כשבאה המצוה דחליצה או יבום לפעולה ממשית. הרי אז היא משותפת עמו יחד במצוה זו, ואין להפריד אז בין הדבקים. ומדוע אין מברכין, ובע"כ דס"ל להרשב"א ז"ל דדין המצוה בלתי אוגדתן יחד, ומתחשבין רק עם סיבת המצוה שהיא משום פו"ר, ומכיון דעל זה אינה מצווה להכי נחשבת מצוה זו לאינה עיקרית ואין מברכין עליה

אחרי שובי נחמתי דאין מקום לקושית ההפלאה, דחלות עשה לא שייך כלל על היבמה, דכיון דרחמנא אמר ויבמה ודרשינן לקמן נ"ד ע"א בין בשוגג בין באונס בין בעל כרחה, א"כ אין אנו צריכין בדידה לעקירת שום לאו

רש"י דיה קדש עצמך לעמוד ולהזהר אף במותר לך להוסיף עליהם שניות המותר לך על העריות כו' ע"כ. אמנם האי קדש עצמך במותר לך לא נאמר דוקא על העריות, כי אם גם על שאר מצות מפני שישראל קדושים הם, וכדאמרו גבי גיד הנשה שמנו מותר וישראל קדושים נהגו בו איסור וכדהאריך בזה בראב"ן סי' יוד וע"ע ברמב"ן ר"פ קדושים

תוד"ה בשלמא. תימה דמן הנשואין נמי תיקשי ליה דאמאי חולצת כו', ע' קונטרס בכור שור

תוד"ה יבא עשה. ואור"י דלק"מ דלא בעינן שתהא ראויה להקמת שם אלא שהיבמה והיבם יהו ראוין להקמת שם כו', ע' נובי"ת חאה"ע סי' קמ"א ובת' שיבת ציון סי' ע"ג

ע"ב ואס"ד חייבי לאוין מדאורייתא לחליצה רמיא לייבום לא רמיא אם בעלו אמאי קנו, ע' נובי"ת חא"ה סי' קל"ה קל"ו ובדורש לציון דרוש י"ג

שם גזירה ביאה ראשונה אטו ביאה שניה, ע' בתוס' לעיל ע"א ד"ה יבא עשה ובנוב"י קמא חא"ח סי' ל"ה

שם דאר"ל כ"מ שאתה מוצא עשה ול"ת אם אתה יכול לקיים שניהם מוטב ואם לאו יבא עשה וידחה ל"ת כו', ע' בת' הרשב"א סי' אלף קפ"ד ושם חלק ד' סי' ר"פ ובמיוחסות סי' קל"ו

שם הכא נמי אפשר בחליצה דמקיים עשה ול"ת מיתיביה ואם בעלו קנו תיובתא, ע' בת' באר יצחק חי"ד סי' כ' ובת' עונג יו"ט סי' א'

רש"י ד"ה סריס אדם שסירסו אדם ולא מחמת חולי נסתרס מאליו כו'. וכן פירש"י לקמן ע"ה סע"א דסריס חמה בידי שמים הוא מחמת חולי, והתוס' הכא בד"ה פצוע שכתבו דסריס בידי שמים שלא היה להם שעת הכושר ע"ש. והוא כלשון המשנה לקמן ע"ט ע"ב על סריס חמה דזה משמע דוקא ממעי אמו, וע' מה שהאריך בזה הגר"ח ז"ל בחוט המשולש סי' י"א

תוד"ה אטו. לאו דוקא נקט ביאה שניה דהא אפילו גמר ביאה ראשונה אסור כו'. ע' מל"מ פט"ו ה"ד מה' אישות ובהעמק שאלה לשאילתות פ' וירא סי' יוד אות ט' ובס' חזקה רבה חאה"ע סי' ע"ח

דף כ"א ע"א הני אפשר בתשובה. ופרש"י עריות אפשר בתקנה כל זמן שלא הוליד ממזר יפרוש הימנה ויתחרט כו' ע"כ, והוא כפי' התוס'. בב"ב פ"ח ע"ב דהאי אפשר בתשובה הוא דוקא בעריות שאין בהן ממזרות אבל כשיש בהן ממזרות זהו מעוות לא יוכל לתקן. אמנם אין כן דעת הר"ר חיים בתוס' והרשב"ם שם. אלא אפילו בדאיכא ממזרות נמי מועיל תשובה, ורש"י דהכא לטעמיה במשנה חגיגה ד"ט ע"א בהא דר"ש בן מנסיא היכא דהוליד ממזר כן בברייתא שם ע"ב דאפילו לא הוליד רק שאסרה על בעלה אינה מועיל תשובה, והתוס' בסוטה ד"ד ע"ב שהורו על סוגיא דיבמות דהיכא דלא הוליד ממזר בר תשובה הוא, היתה נמי כוונתם על סוגיא דהכא, ומה שנרשם שם אהא דלקמן כ"ב ע"ב הוא בטעות. דהתם איירי בבעל תשובה שכבר הוליד ג"כ ועמש"כ בחידושי שם

שם התם שלפניו מיהא משתמר הכא אי לאו שניות פגע בערוה גופה, ע' נובי"ק חאה"ע סי' כ"ו

שם אלא מדרבנן וקרא אסמכתא בעלמא. ע' בת' הריב"ש סי' רצ"ד

תוד"ה ומותר באשת חמיו. ירושלמי אשת חמיו אסורה משום מראית העין כו', ע' בת' מהר"ח או"ז סי' קפ"ב ובח"ס אה"ע ח"א סי' ל"ח

תוד"ה אי הכי מאם אם חמיו לא מצי למיפרך דתימא ליה אני מותרת לך כו' דבעיא היא לקמן כו', ע' העמק שאלה לשאילתות פ' אחרי סי' צ"ז אות ב'

ע"ב א"ר ספרא היא גופה גזירה ואנן ניקום ונגזור גזירה לגזירה, לע"ד אין לאמר דאמר הכי מצד הסברא דהא כמה פעמים אשכחן גם מאמוראים אחרים ומסתמא הגמרא. אלא כולם סמכו על הפסוק דושמרתם את משמרתי, דמיניה ילפינן דאין גוזרין גזירה לגזירה כדפירש"י בביצה ד"ב ע"ב, אולם קשה בחולין ק"ד ע"א דקאמר ומנא תימרא דלא גזרינן גזירה לגזירה וצריך להביא ראיה לזה ממשנה דחלה. וע"ש תוד"ה ומנא וצ"ע. וע"ע רמב"ן לסה"מ סוף שרש ראשון

רש"י ד"ה ה"ג ואמר רבא וכללא הוא בתמיה, ע' העמק שאלה לשאילתות פ' אחרי סי' צ"ז אות ו'.