אור הישר (נשים א) פח

רש"י ד"ה לבי ריש גלותא. אלמנות שהיו בהן מניקות כו', ע' אבני מלואים סי' י"ג ס"ק י"ז

תוד"ה ואמר ר"נ. ונתנה בנה להניק שמא תחזור בה. ע' בת' באר יצחק חאה"ע סי' א' מה שהאריך בזה וע"ע במיוחסות סי' קל"ב ובת' מהר"ם ב"ר ברוך סי' תתס"ד ובת' מהר"ח או"ז סי' קפ"ב ובת' ריקאנטי סי' ר"מ ובת' הרא"ש סוף כלל י"ח ובת' הגרע"א סי' צ"ה ובח"ס אה"ע ח"א סי' ל' ובהעמק שאלה לשאילתות פ' וירא סי' י"ג אות ז ח'

תוד"ה והלכתא. רבינו שמשון הזקן אומר דגרושה מותרת לינשא דלא משעבדא להניק כו' ע' חוט המשולש בחלק התשובות להגרא"י סי' ח' ובאגודת אזוב מדברי חאה"ע סי' ד' ה'

דף ס"א ע"א כל מלאכות שהאשה עושה לבעלה נדה עושה לבעלה חוץ ממזיגת הכוס כו' אמר רבא לא אמרן אלא בפניו אבל שלא בפניו לית לן בה, ע' ראב"ן סי' שי"ט ובראבי"ה סי' קע"ג וסי' קצ"ב וע"ע בת' הרמב"ם דפוס ירושלים סי' צ"ט

רש"י ד"ה אבל מוזגת. דבר שאינו טורח ומשום דמילי דחיבה נינהו כו'. ע' מה שהאריך בזה במל"מ פכ"א ה"ג מה' אישות

ע"ב אכל בסתם דברי הכל יוציא לאלתר ויתן כתובה כו', ע' בת' הריב"ש סי' קכ"ז

רש"י ד"ה המדיר את אשתו. כגון דאמר יאסר הנאת תשמישך עלי אבל הנאת תשמישי עליך לא מיתסרא דהא משועבד לה כו', ע' ברש"י ותוס' לקמן ר"פ המדיר ובת' הרשב"א סי' אלף רל"ב

דף ס"ב ע"א ר' אבהו הוה קאי בי באני הוו סמכי ליה תרי עבדי איפחת בי באני מתותיה כו', ע' בת' חות יאיר סי' קנ"ב

ע"ב מי איכא אבא דקאים מקמי ברא. ע' קידושין ל"ג ע"ב וברמב"ם פ"ו ה"ד מה' ממרים ובמפרשים שם וביו"ד סי' ר"מ ס"ז ובש"ך שם סק"י

דף ס"ג ע"א במשנה לעולם הוא פוחת והולך עד שאם תפול לה ירושה ממקום אחר גובה הימנה, ע' בת' הריב"ש סי' שס"א

שם מורדת ממאי ר"ה אמר מתה"מ ר' יוסי בר"ח אמר ממלאכה, ע' בת' מהר"ם ב"ר ברוך סי' רכ"ח רס"א תתקמ"ו ובשערי תשובותיו שלו הנדפס בברלין תרנ"א ח"א סי' רמ"ב וע"ע בת' הרמב"ם דפוס ירושלים סי' קצ"ד וסי' ר"ג

שם והאמר רב האומר איני זן ואיני מפרנס יוציא ויתן כתובה, ע' בתוס' לקמן ר"פ המדיר ד"ה יוציא ובמש"כ בחידושי שם וע"ע נובי"ת חאה"ע סי' צ'

רש"י ד"ה יוציא ומתניתין מוסיפין תנן ואינו מוציא לאלתר. ע' בת' הרא"ש כלל מ"ג סי' ד'

תוד"ה ברתיה. וי"ל דאע"ג דקאמר הכא דעבדא הכי לבן עזאי מ"מ לא נשאה אלא באירוסין ע"כ. הנה ע"פ פי' זה היה מקום לפרש כוונת רש"י בחגיגה י"ד ע"ב שכ' שמת בחור, כפשוטו. אולם לפי' התוס' ביבמות ס"ג ע"ב צריך לפרש בכוונת רש"י בחור השנים

ע"ב אלא מתשמיש כו"ע ל"פ דהויא מורדת כי פליגי ממלאכה כו', ע' מה שהאריך בסוגיא זו בס' אור גדול סי' ד'

שם ה"ד מורדת אמר אמימר דאמרה בעינא ליה ומצערנא ליה כו'. ע' מיוחסות סי' קל"ד ובת' מהרי ב"ר ברוך סי' תמ"ג ובשערי תשובותיו שלו הנדפס בברלין תרנ"א ח"א סי' נ"ג וסי' תקכ"ח ובת' מהרי"ק סי' כ"ט ובת' הריב"ש סי' שס"ב

תוד"ה אבל. ויש לדחות דהתם נוטלת כתובה דוקא איכא למיחש שמא עיניה נתנה באחר אבל הכא דיוצאה בלא כתובה לא, ע' בת' חמדת שלמה חא"ח סי' י"ז וע"ע בת' מהרי"ק סי' ע"ב ובס' תשובת שמואל סי' ח' ובנובי"ת חאה"ע סי' י"ב

בא"ד ואמאי תהא נאמנת במיגו דאי בעיא אמרה מאיס עלי כו', ע' נובי"ק חאה"ע סי' ע' ושם מ"ת סי' כ"ג ובחוט המשולש בחלק התשובות להגר"ח ז"ל סי' ב'

בא"ד אבל אי הוה מירכס הוה אסירא לבועל כדאמרינן בפ"ב דיבמות הואיל ומכוער הדבר תצא כו'. ע' בת' הגרע"א סי' ק' ק"א וע"ש סי' קי"א ובהעמק שאלה לשאילתות פ' פנחס סי' קל"ד אות ח'

בא"ד ועוי"ל דהתם איירי כגון שבתחילה כששאלוה שתקה ולאחר שעה אמרה דאינה טמאה ונותנת טעם על שתיקותה, ע' בהפלאה ובחזקה רבה חאה"ע סי' רל"ג

דף ס"ד ע"א תפסה לא מפקינן מינה לא תפסה לא יהבינן לה. ע' בת' הרשב"א ח"ד סי' נ"ג וע"ע בת' הרמב"ם דפוס ירושלים סי' קצ"ח

שם כותבין אגרת מרד על ארוסה ואין כותבין אגרת מרד על שומרת יבם. ע' ברש"י ותוס' יבמות ל"ט ע"ב ד"ה אמר רב ובת' הרא"ש ריש כלל נ"ב

שם אלא בבאה מחמת טענה דאמרה בעינא חוטרא לידא ומרה לקבורה ה"נ שומרת יבם