אור הישר (נשים א) פז

מלואים סי' ס"ט בדיוק לשון הש"ס. וע"ע בהעמק שאלה לשאילתות פ' משפטים סי' סמ"ך

שם לא תימא טעמא דר"מ משום דקסבר אדם מקדיש דבר שלב"ל כו'. פי' דהיה מקום לאמר דהקדש ל"ד בזה להדיוט. אלא דאע"ג דס"ל א"א מקנה דשלב"ל מ"מ לגבי הקדש סבר דיד הקדש על העליונה כהא דב"מ נ"ז ומנחות ד"צ ע"ש, לה"ק דלענין דשלב"ל שוה שיטתו הקדש להדיוט רק טעמיה הכא הוא משום שיכול לכופה למעשה ידיה כו', וע' בת' מהר"ח אור זרוע סי' קכ"א ובנחל יצחק סי' י"ז סי"ב ענף א'

תוד"ה לאחר שאתגייר. וא"ת דבספ"ק דגיטין אמרינן דאפילו לר"מ דאמר אדם מקנה דשלב"ל ה"מ לדבר שהוא בעולם כו', ע' אבני מלואים סי' מ"ג סק"א

בא"ד ולאחר שימות בעליך ואחותיך כגון בגוססת, ע' נובי"ת חאה"ע סי' נ"ד ובס' חזקה רבה חח"מ סי' ע"ז

דף נ"ט ע"א אמר שמואל הלכה כר' יוחנן הסנדלר כו', ע' בת' הרא"ש כלל ק"ב סי' יוד

שם יאסר דשלב"ל על חבירו שכן אין אדם אוסר פירות חבירו על חבירו כו', ע' בת' הרא"ש כלל י"ב סי' ב'

שם אילו האומר לחבירו שדה זו שאני מוכר לך לכשאקחנה ממך תיקדש מי לא קדשה, ע', ת' הרשב"א סי)' אלף רי"ב ובת' הרא"ש כלל צ"ט סי' ג'

שם מתקיף לה ר' ירמיה מי דמי התם בידו להקדישה הכא אין בידה לגרש את עצמה. ע' בת' הרשב"א סי' תש"ו ובת' חמדת שלמה חי"ד סי' ל' ובאבני מלואים סי' מ' ס"ק י"א

ע"ב קונמות קא אמרת שאני קונמות דקדושת הגוף נינהו כו', ע' בת' הגרע"א סי' רכ"ד וע"ע במיוחסות סי' רס"ט

שם נתגרשה אינו כופה, ע' בת' מהר"ם ב"ר ברוך סי' תתס"ג

שם ואם היה מכירה נותן לה שכרה וכופה ומניקתו מפני הסכנה, ע' בשערי תשובות למהר"ם ב"ב ח"א סי' נ"ג ובת' הריב"ש סי תס"ג

שם מחוורתא מתניתין דלא כב"ש, ע' נובי"ק חאה"ע סי' י"ד ט"ו ושם סי' י"ח

תוד"ה שדה. משמע מ דבעודה ממושכנת אינו יכול להקדיש כו', ע' בת' מהר"ח או"ז סי' קע"ב ובתוס' ב"מ ע"ג ע"ב ד"ה השתא ובמש"כ בחידושי שם

בא"ד וא"ת והא דאמר בפ' האומר משקלי עלי הקדישו משכיר כו', ע' בשערי תשובות למהר"ם ב"ב ח"ב סי' רמ"א ובס' הזקה רבה חח"מ סי' ל"ד

תוד"ה קונמות וא"ת כל אדם יפקיע כל ממונו מבעל חובו ע"י קונם כו', ע' תוס' גיטין ד"מ סוף ע"א ובת' מהר"ם ב"ר ברוך סי' שע"ב ובת' מהרי"ט ח"א סי' ה' ובתומים סי' ע"ג סק"ז ובקצוה"ח סי' קי"ז סק"ה וע"ע בתרומת הדשן סי' רע"ב

, דף ס' ע"א ת"ד יונק תינוק והולך עד כ"ד חדש מכאן ואילך כיונק שקץ דברי ר"א ד' יהושע אומר אפילו ארבע וחמש שנים פירש לאחר כ"ד חדש וחזר כיונק שקץ. הנה כוונת הברייתא דבפירש וחזר גם ר' יהושע מודה לשיעורא דכ"ד חדש כדכתב בת' מהר"ם ב"ר ברוך סי' ע"ט ובת' ריקאנטי סי' רל"ט ובנובי"ק חאה"ע סי' כ' ובת' הגרע"א סי' נ"ה

שם תניא ר' מרינוס אומר גונח יונק חלב בשבת מ"ט יונק מפרק כלאחר יד ובמקום צערא לא גזרו רבנן. ע' בת' הגרע"א סי' ה'

שם מינקת שמת בעלה בתוך כ"ד חדש ה"ז לא תתארס ולא תנשא עד כ"ד חדש דברי ר"מ כו' ע' בת' הרא"ש ריש כלל נ"ג ובנובי"ק חאה"ע סי' י"ד וסי' י"ז י"ח וע"ע בתרומת הדשן סי' רט"ז

תוד"ה יכול יהא חלב מהלכי שתים טמא ודם מהלכי שתים טמא. בתו"כ גרסינן בשר במקום דם כו', ע' בת' הריב"ש סי, שע"ג

תוד"ה גונח. וקשה לר"ת מהא דאמר בפ' חרש אבא שאול אומר יונקים היינו מבהמה טהורה ביו"ט כו', ע' במיוחסות סי' ר"ו

תוד"ה מפרק וא"ת אפילו לא הוי כלאחר יד נמי דהא אין דישה אלא בגידולי קרקע כו'. וכן האריכו התוס' ביבמות קי"ד ע"א ובשבת ע"ג ע"ב ובב"מ פ"ט ע"א ועמש"כ בחידושי שם וע"ע באור זרוע ח"ב סי' נ"ח ובת' הריב"ש סי' קכ"א

ע'"ב שב"ש אומרים עשרים וארבעה חדש ובה"א שמונה עשר חדש. ע' בת' מהרש"ם ח"ב סי' רי"ד אות י"ח

שם ארשב"ג אני אכריע כו' לפי שאין החלב נעכר אלא לאחר שלשה חדשים, ע' העמק שאלה לשאילתות פ' וירא סי' י"ג אות ב'

שם האי מילתא דאמור רבנן אפילו ביעתא בכותחא לא לישרי אינש במקום רביה לא משום דמיחזי כאפקירותא אלא משום דלא מסתייעא מילתא למימרא כו', ע' בת' משיב דבר ח"א סי' כ"ד וע"ע בת' מהרי"ק סי' קס"ט

שם א"ל ר"פ ואתון לא תסברוה מהא דתניא הרי שהיתה רדופה כו', ע' נובי"ת חאה"ע סי' ל"א.