אור הישר (נשים א) פו

בטל דר"מ רי"א בדבר שבממון תנאו קיים כו', ע' ראבי"ה סי' קנ"א ובמה שהארכתי בחידושי לב"מ נ"א ע"א

שם ר' יהודא אומר בדבר שבממון תנאו קיים. הנה לפ"מ דר"מ סבר דאמרינן מתנה עמש"כ בתורה תנאו בטל גם בדבר שבממון הלא ס"ל בזה כרשב"ג דמשנתנו לקמן ר"פ הכותב. והנה ר' יוחנן דאמר לקמן ע"ז ע"א ובכ"מ דכ"מ ששנה רשב"ג במשנתנו הלכה כמותו ודאי דסבר כרשב"ג דר"פ הכותב. וא"כ תקשה לדידיה היכי מזכי שטרא לבי תרי הלא איהו פסק בעירובין מ"ו ע"ב ר"מ ור' יהודא הלכה כר' יהודא ולקמן שם פסק כרשב"ג דהיא דעת ר"מ, ואף דאמוראי נינהו ואליבא דר' יוחנן וע' רש"י ב"מ ל"ח ע"ב, אבל עכ"פ למאן דס"ל דר' יוחנן קאמר הכי באין יוצא מן הכלל, אליביה תקשה כנ"ל אולם לשיטת הרמב"ם בתשובה דפוס ירושלים סי' שי"ט דתנאי ירושה נשתנו משאר תנאים לפ' שנאמר בפ' נחלות והיתה לבני ישראל לחוקת משפט התורה הקפידה על דין לשון ירושה שינהוג כסדר הזה וע' לח"מ פכ"ג ה"ה מה' אישות, ולפי שיטה זו לאו בני חדא בקתא דין ירושה עם שאר מתנה עמש"כ בתורה, וע' מה שהאריך בזה באור זרוע לב"מ ס"פ הפועלים

תוד"ה הרי זו. ע"כ בדכפליה לתנאיה איירי כו', ע' נובי"ק חאה"ע סי' נ"ו

בא"ד ואור"י דאי לאו דילפינן מתנאי בני גד ובני ראובן ה"א דשום תנאי אינו מבטל את המעשה כו'. הנה במאי שכתבו התוס' דנזירות הויא כמעשה ע' ביאור כוונתם בהפלאה. וע"ע בת' באר יצחק חי"ד סי' כ"ז

בא"ד וכ"ת ה"נ והתנן בהחובל קרע את כסותי ושבר כדי ע"מ לפטור פטור ותירץ ה"ר אלחנן דהתם נמי כו', ע' בהעמק שאלה לשאילתות פ' בהר ס"ס קי"ג

ע"ב אמר אביי ודאי דדבריהם עבדו רבנן חיזוק ספק דדבריהם לא עבדו רבנן חיזוק. ע' בת' הריב"ש סי' רכ"א ובת' חו"י סי' מ"ו

שם והא שמעינן ליה לר"מ דאמר כל המתנה עמשכב"ת תנאו בטל הא בדרבנן תנאו קיים קסבר ר"מ כתובה דאורייתא, ע' בדו"ח להגרע"א מערכה ט"ז

תוד"ה ושמעינן. מ"מ הו"ל לשנות כי היכי דקתני עונה אע"ג דמודה בה ר' יהודא. ע' בת' מהרי"ק סי' יוד

תוד"ה קסבר. אע"ג דכתובת אלמנה דרבנן מ"מ עיקר כתובה דאורייתא היא כו'. ע' מל"מ פ"ח ה"א מה' מלוה

דף נ"ז ע"א והא א"ר נחמן אמר שמואל הלכה כר"מ בגזירותיו כו' ע' בת' הרא"ש כלל נ"ג סי' ה' ובמש"כ בחידושי לזבחים ק ד ע"א בתוד"ה אבל וע"ע בווי העמודים לס' יראים סי' י"ז אות ט"ז

שם כי אתא רבין א"ר שמעון בן פזי אריב"ל משום בר קפרא מחלוקת לבסוף אבל בתחילה ד"ה מוחלת כו', ע' בת' מהרי"ק סי' פ"ט

במשנה נותנין לבתולה יב"ח משתבעה הבעל כו', ע' בת' הרמב"ם דפוס ירושלים סי' שנ"ג

ע"ב מנה"מ א"ר חסדא דא"ק ויאמר אחיה ואמה תשב הנערה אתנו ימים או עשור כו', והנה בשאילות שלום לשאילתות פ' ויחי ר"ס ל"ה הקשה הלא בירושלמי מו"ק אמרינן דאין למדין מקודם מתן תורה והובא נמי בתוס' מו"ק ד"כ ע"א. וכמ"כ הקשה על עוד כמה סוגיות דילפינן מקודם מ"ת, ובנחל אשכול לס' האשכול ח"ב סי' מ"ח הוסיף על דבריו עוד להקשות מהרבה מקומות אחרים ע"ש, אולם לפ"מ שהארכתי בחידושי עה"ת פ' ויחי ולחולין ט"ז ע"א ושם פ"ה ע"א להורות דהירושלמי ס"ל דלא ילפינן מקודם מ"ת כנ"ל אכן בכלל היא מחלוקת בזה בבבלי גם בין התנאים ואח"כ בין האמוראים, ובזה תתפרש נמי סוגיא דיומא כ"ח ע"ב ע"ש, א"כ י"ל דגם רב חסדא דבסוגיין ס"ל דילפינן וממילא סרו קושיתם מכל המקומות בש"ס

שם קטנה בין היא בין אביה יכולין לעכב כו', ע' בת' הריב"ש סי' קצ"ח

שם דבר תורה ארוסה בת ישראל אוכלת בתרומה שנאמר כו' מה טעם אמרו אינה אוכלת שמא ימזגו לה כוס בבית אביה ותשקה לאחיה ולאחותה, ע' מל"מ פ"ז הי"ז מה' תרומות ובנובי"ת חי"ד סי' ר"ב ובמעין החכמה דפוס רעדלהיים דף ס"ג ע"א וע"ע אור זרוע ה' נדה סי' שנ"ו

שם אי הכי נכנסה לחופה ולא נבעלה נמי התם מיבדק בדיק לה והדר מעייל, ע' בת' מהרי"ק סי' ק"ה

תוד"ה אי איהי. משמע כיון דלא נפקא ליה מינה הוי מרידה ופוחתין מכתובתה ותימה כו', ע' בת' מהר"ם אלשיך סי' ח'

דף נ"ה ע"א תוד"ה הנהו. ועוד אמרינן בפ' האומנין שפחה זו שוטה היא נכפית היא ה"ז מקח טעות כו' ומפרש ר"ת קלא אית להו ולא שכיחי כו' והנהו נמי דפ' האומנין לא שכיחי ע"כ. כוונתו דגדלות מומין אלו דשוטה ונכפית מפרסם אותן וע"י הקול דאית להו לא שכיחי שיטעו בהן. וע' בת' הרא"ש כלל מ"ב סי' א'

ע'"ב במשנה המקדיש מעשה ידי אשתו ה"ז עושה ואוכלת כו', ע' מה שהאריך בזה הגרע"א ז"ל בדרשותיו מערכה ט"ו ובתשובותיו סי' רכ"ד, שם א"ר הונא א"ר יכולה אשה לאמר לבעלה איני ניזונית ואיני עושה כו', ע' באבני