אור הישר (נשים א) פג

מוציאין למזונות ה"ה נתנו כו'. ע' אור שמח פי"ח הי"ג מה' אישות

דף נ' ע"א המבזבז אל יבזבז יותר מחומש, ע' בת' אבקת רוכל סי' ג' ובמש"כ בחידושי לערכין כ"ח ע"א

שם וצדקתו עומדת לעד ר"ה ור"ח ח"א זה הלומד תורה ומלמדה וח"א זה הכותב תנ"ך ומשאילן לאחרים, ע' בת' מהר"ם ב"ר ברוך סי' תשל"ה ובת' מהר"ח או"ז סי' קס"ז

רש"י ד"ה לאינצויי מי קרוב מקודם בנחלה, ע' שער התירוצים. תוד"ה עשיתינהו. ומיהו מצינו עשוי שלא בדברים כגון אין מעשין אלא לפסולות, ע"ל ר"פ המדיר תוד"ה יוציא ובמש"כ בחידושי . לערכין כ"ז ע"א

תוד"ה אל יבזבז. מפרש בירושלמי שפעם ראשונה יכול לבזבז חומש ומכאן ואילך בכל שנה ושנה יתן חומש הריוח. ע' נובי"ת חי"ד סי קצ"ח

תוד"ה שיהא. והא דתנן במס' אבות בן עשר למשנה כו'. ע' ראב"ן סי' צ"ה

תוד"ה ובת תריסר. והא דפי' נמי בקונטרס בתנוקת שהיא ממהרת להביא כח לא היה צריך לפרשה כן כו', ע' העמק שאלה לשאילתות פ' ברכה סי' קס"ז אות ד'

תוד"ה הבעל. א"נ דכתב לה דין ודברים אין לי בפירות נכסיך כו', עמש"כ עה"ג וע"ע בס' חזקה רבה חח"מ סי' ע"ז

ע"ב דאמר שמואל לפרנסה שמין באב, ע"ל נ"א ע"א תוד"ה ממקרקע ובשאילתות פ' ויצא סי' כ"א ובהעמק שאלה שם

שם רבי יודע אני בך שאין מדת הדין אתה עושה אלא מדת רחמנות כו', ע' בשערי תשובות למהר"ם ב"ב ח"ב סי' רכ"ט

שם הבו לה מתמרי דעל בודיא כו', ע' בת' הרשב"א ח"ד סי' קנ"ב ד"ה ולענין מה שטענו

תוד"ה ומאי עלייה. אע"פ שאין לה קצבה למטה כיון דלמעלה יש לה קצבה כו', ע' תומים סי' קט"ז סק"א

דף נ"א ע"א אבל לא לבנים מן הבנות בנכסים מועטין. ע' ח"ס אה"ע ח"א סי' קמ"ד

במשנה לא כתב לה כתובה בתולה גובה מאתים ואלמנה מנה מפני שהוא תנאי ב"ד כו', ע' בת' הרשב"א ח"ד סי' קפ"ו ובראב"ן סי' ק"ז אות ג'

שם לא כתב לה אם תשתבאי אפרקינך כו', ע' בת' מהרי"ק סי' צ"ז

שם לקתה חייב לרפאותה אמר הרי גיטה וכתובתה תרפא את עצמה רשאי. בתשובת רב אלפס הביא מהך דהכא שאין אדם רשאי לגרש את אשתו אם אין לו לפרוע כתובתה כמובא בת' הרשב"א סי' אלף רנ"ד

תוד"ה סוף סוף. דמההיא דפ' הכונס קיי"ל הכי דקאמר התם רש"א אכלה פירות גמורין כו' ופסקינן התם הלכה כר"ש ע"כ, הכרח לתירוץ התוס' הוא רק משום דהש"ס פסק בהדיא הלכה כר"ש, דאל"ה אין מקום לתירוצם כיון דר' יהודא פליג על ר"מ ממילא דפליג גם על ר"ש, ור' יהודא ור"ש הלכה כר"י כדאמרינן בעירובין מ"ו ע"ב. וע' בתמים דעים להראב"ד סי' קס"ח

תוד"ה ממקרקע אלמא סבר רבא דשמין באב וא"כ גביא ממטלטלי כו'. ע' העמק שאלה לשאילתות פ' ויצא סי' כ"א אות ז'

ע"ב כל שתחילתה באונס וסוף ברצון אפילו היא אומרת הניחו לו שאלמלא נזקק לה היא שוכרתו מותרת מ"ט יצר אלבשה. ע' משך חכמה לפ' תצא בפסוק את הנערה וע"ע תשב"ץ ח"א סי' א' ובת' מהרי"ק סי' קכ"ט

שם והיא לא נתפשה אסורה הא נתפשה מותרת ויש לך אחרת שאע"פ שנתפשה אסורה ואיזו זו אשת כהן. ע' מה שהאריך בזה בת' מהרי"ק סי' ק"ס

שם הני נשי דגנבן גנבי שריין לגברייהו כו' ודאי שבקינהו ואזלן מנפשייהו אסורין. ע' בת' מהר"ם ב"ר ברוך סי' תקע"ג וסי' תתר"כ ובת' מהר"ח או"ז סי' צ"א ובת' הרא"ש כלל ל"ב סי' ח' ובחוט המשולש בחלק התשובות להגדא"י סי' ז' וע"ע בתרומת הדשן סי' רמ"א רמ"ב ובת' דברי נחמיה סי' ל"ב

שם אמר אביי אלמנה לכה"ג חייב לפדותה שאני קורא בה ובכהנת אהדרינך למדינתיך כו'. הנה הוא ע"ד דורש לשון הדיוט דכל הני תנאי בב"מ ק"ד כדכ' הרא"ש בתשובה כלל ס"ח סי' י"ג

תוד"ה וגט חוב. ורשב"א אומר דמהכא הוה מצי למידחי דגט חוב שאין בו אחריות היינו שמפורש בו דלא למיגבי ביה ממשעבדי, ע' בת' הגרע"א סי' קע"ה

תוד"ה אונס. אע"ג דאבוה דשמואל חיישינן קאמר משמע ליה דמדאורייתא קאמר כו'. ע' בת' חמדת שלמה סוף חא"ח ובארעא דרבנן מהדורא בתרא סי' קס"ו ובווי העמודים לס' יראים סי' א' ובנובי"ת חאה"ע סי' ק"נ ובס' חזקה רבה חאה"ע סי' ע"ה ע"ט

דף נ"ב ע"ב ת"ר נשבית והיו מבקשין ממנו עד עשרה בדמיה פעם ראשונה פודה כו', ע' בשערי תשובות למהר"ם ב"ב