אור הישר (נשים א) פב

בהג"ה וע"ע בת' חמדת שלמה חא"ח סי' א' ובנובי"ק חי"ד סי' ס"ט ובחאה"ע סי' פ"ח ובנתיבות סי' ר"ל ובאגודת אזוב מדברי חאה"ע סי' ט"ו

תוד"ה וקבורתה תחת כתובתה. פירוש נדונייתה אבל אין לפרש תחת מנה ומאתים כו', ע' ראב"ן סי' ל"ג

דף מ"ח ע"א ראב"י אומר שארה כסותה לפום שארה תן כסותה ע' בדו"ח להגרע"א מערכה ט"ז

שם מי שנשתטה יורדין לנכסיו וזנין ומפרנסין את אשתו ובניו ובנותיו כו'. הנה הא דב"ד יורדין לנכסיו הוא לאו דוקא משום מזונות ופרנסת ביתו. אלא משום דאין ממכרו ממכר מפני שטותו,. לכן בכל מה שצריך למכור הוא רק ע"פ ב"ד כדכתב בספר המקח לרב האי גאון שער שלישי

שם מ"ד תכשיט כש"כ צדקה מ"ד צדקה אבל תכשיט יהבינן לה דלא ניחא ליה דתינוול, ע' בר"ן ובקצוה"ח סי' ר"צ סק"ג

שם מי שהלך למדה"י ומתה אשתו ב"ד יורדין לנכסיו וקוברין אותה לפי כבודו כו', ע' ברמב"ם ומפרשים ספי"ד מה' אישות ובת' הרשב"א סי' תתפ"ד ובשערי תשובות למהר"ם ב"ר ברוך ח"ג סי' ל"ג

שם האומר אם מת הוא לא תקברוהו מנכסיו אין שומעין לו לאו כל הימנו שיעשיר את בניו ויפיל עצמו על הצבור, ע' בת' מהר"ם ב"ר ברוך סי' ל"ט וסי' תתקכ"ו ובתורת האדם להרמב"ן בענין ההוצאה

רש"י ד"ה ולא שאני לך. נשתטה דיצא מן העולם שלא לדעת מסתמא ניחא ליה שיזונו בניו ובנותיו משלו, ע' קצוה"ח סי' שנ"ח ובת' באר יצחק חא"ח סי' א' ובס' חזקה רבה חאה"ע סי' קצ"ב

, תוד"ה ראב"י בסה"ד. ולפ"ז תימה ברייתא דלעיל דקתני תקנו מזונות תחת מעשה ידיה דמשמע דמזונות דרבנן כמאן אתיא, עמש"כ בזה במעין החכמה דף י"ד ע"א ובס' חזקה רבה חאה"ע סי' ל"ז

תוד"ה לעולם היא ברשות האב עד שתכנס לחופה גרסינן ול"ג עד שתכנס לרשות הבעל כו'. ע' בת' הרשב"א סי' אלף רמ"א ובמיוחסות סי' קמ"ד

ע"ב מאי לעולם לאפוקי ממשנה ראשונה דתנן הגיע זמן ולא נשאו אוכלות משלו ואוכלות בתרומה קמ"ל לעולם, ע' בת' משאת בנימן סי' צ'

שם אמר רב מסירתה לכל חוץ מתרומה כו'

שם סתם חצר דידה ללין סתם חצר דידיה לנשואין, ע' בת' מהר"ם ב"ר ברוך סי' תרי"א ובת' הרא"ש כלל ל"ה סי' ו' וכלל ל"ז סי' א' ובת' הריב"ש סי' ס"ד

שם חופה בהדיא כתיבא כי יהיה נערה בתולה כו'. ע' קונטרס כבוד חופה סעיף ב'

תוד"ה רב אסי. וקשה לר"י דאפילו עולא דמפרש טעמא דמשנה ראשונה שמא ימזגו לה כוס למשנה אחרונה מודה דטעמא משום סמפון כו', ע' בחידושי פאר יעקב להגאון בעל שבות יעקב

דף מ"ט ע"א תוד"ה ואימא. וי"ל דהא פשיטא ליה דנשואה שאינה בעולה חשובה כבעולה כו'. ע' שעה"מ קונטרס חופת חתנים סעיף ה'

ע"ב באושא התקינו שיהא אדם זן את בניו ואת בנותיו כשהן קטנים כו', ע' בשערי תשובות למהר"ם ב"ר ברוך ח"א סי' נ"ג ושם ח"ג סי'. רמ"ב ובס' חזקה רבה חאה"ע סי' קצ"ב

שם כי הא דרבא כפייה לרב נתן בר אמי ואפיק מיניה ד' מאה זוזי לצדקה, ע' בת' מהר"ם ב"ר ברוך סי' תקמ"א ובת' הריב"ש סי' ר"נ

שם הכותב כל נכסיו לבניו הוא ואשתו ניזונים מהם כו', ע' בשערי תשובות למהר"ם ב"ב ח"ב סי' ע"ג

שם מהו דתימא התם הוא דליכא דטרח אבל הכא נטרח לדידיה ולדידה קמ"ל. ע' בת' הריב"ש סי' שס"ט

תוד"ה אכפייה רבא. וי"ל דאכפייה בדברים כו'. אולם בת' הרשב"א ח"ד סי' נ"ו כ' נמי דסוגרין עליו בית הכנסת ומבזין אותו, וע' במה שהארכתי בזה בחידושי לחולין ק"י ע"ב וע"ע בת' מהר"ם ב"ר ברוך סי' תשנ"ה. תוד"ה הוא ע"כ נראה דאין חילוק בין מתנה למכר לענין זה אע"ג דיש מקומות שסברא הוא לחלק בין מתנה למכר כמו בעשה שורו אפותיקי ומכרו כו' ע"כ, וכ"כ התוס' בב"ק ק"ט ריש ע"א אבל אין כן דעת הרשב"א בתשובה סי' תרי"ח, וע' ב"מ ט"ז ע"א ומגילה כ"ו ע"ב דמספקא להו להש"ס אי מתנה כמכר, אולם חלות הספק שם הוא בסברא ג"כ כמו הכא ואין זה ענין לפלוגתא דר"מ וחכמים במשנה בכורות נ"ב ע"ב ובברייתא ערכין ל"א ע"ב, וצ"ע בירושלמי מעשרות פ"ב ה"א ובמע"ש פ"א ה"א וע"ע בשערי תשובות למהר"ם ב"ר ברוך ח"ב סי' ע"ב ובתומים סי' קי"ז סק"ו

בא"ד והא דאמרינן בפ' מציאת האשה מכרו או משכנו מוציאין לפרנסה ואין מוציאין