אור הישר (נשים א) פ

ע"א הקשה איך יליף מהאי אותם למעט דעבד כנעני בחזקה ולא עבד עברי הא מבע"ל לדרשה דהכא והניח בצ"ע, ועמש"כ בזה בהתוה"מ ובתורה תמימה פ' בהר בפסוק והתנחלתם אותם

ע"ב אגב אורחיה סתים לן תנא כרבי דאמר בתרי זימני הויא חזקה, ע' בת' מהרי"ל דיסקין ז"ל ח"א סי' ל"ה ובחזקה רבה חאה"ע סי' רע"ז

שם ומיגבא מאימת גביא אר"ה מנה מאתים מן האירוסין ותוספות מן הנישואין ורב אסי אמר אחד זה ואחד זה מן הנישואין כו'. ע' בס' אבן האזל פי"א הט"ז מה' מכירה. שם הוציאה עליו שתי כתובות אחת של מאתים ואחת של ג' מאות כו'. ע' בת' הריב"ש סי' קצ"ד

תוד'"ה טעמא. וא"ת ותקשי ליה מרישא דמשמע דמזל גורם וי"ל דמצי למימר דנקט רישא אגב סיפא, ע' בת' הריב"ש סי' רל"ג ובס' חזקה רבה חאה"ע סי' פ"ז ובחידושי פאר יעקב להגאון בעל שבות יעקב

דף מ"ד ע"א פשיטא ראשון במכר ושני במתנה ליפות כחו הוא דכתב ליה משום דינא דבר מצרא כו', ע' בת' הריב"ש סי' שס"ט

שם מ"ט רפרם אמר אודוי אודי ליה רב אחא אמר אימר אחולי אחליה לשיעבודיה לשיעבודיה כו', ע' בת' מהר"ח או"ז סי' רל"ב ובת' הריב"ש סי' ת"ד וסי' תע"ח

שם וחכ"א אחד זה ואחד זה מן הנישואין והלכתא אחד זה ואחד זה מן הנשואין. ע' בס' בני אהובה פט"ז הכ"ט מה' אישות

תוד"ה איכא בינייהו אורועי סהדי. תימא גדול הוא מה שפי' בקונטרס לפסול העדים דאין יכול לפסול העדים בענין זה כו', ע' אור שמח פכ"ד הכ"ה מה' אישות וע"ע בקצוה"ח סי' ל' סק"ה

תוד"ה אין לה. וי"ל דשאני הכא דגלי קרא ומתה לרבות הורתה שלא בקדושה והיינו נמי אין לה אב כו'. ע' משך חכמה לפ' שפטים בפסוק יד העדים

ע"ב המוציא ש"ר על היתומה פטור שנאמר ונתנו לאבי הנערה פרט לזו שאין לה אב, ע' הפלאה מש"כ בחידושיו לעיל ספ"ק ובס' חזקה רבה חי"ד סי' צ"א

שם אמר ר"ל המוציא ש"ר על הקטנה פטור שנאמר ונתנו לאבי הנערה נערה מלא דיבר הכתוב כו' ע"ל ד"מ ע"ב תוד"ה הא וביבמות נ"א ע"ב ד"ה אי ובמל"מ פי"א ה"ח מה' אישות ד"ה ומ"מ קשיא לי

דף מ"ה ע"א סוקלין אותה על פתח בית אביה כלומר ראו גידולים שגידלתם, ע' בס' חזקה רבה חאה"ע סי' קכ"ה

שם באו לה עדים בבית אביה שזינתה בבית אביה סוקלין אותה על פתח שער העיר, ע' מה שהאריך בזה באור שמח פ"ג ה"ט מאיסורי ביאה

שם אמר דרבא מוציא שם רע קאמרת שאני מוצש"ר דחידוש הוא כו', ע' אור שמח פ"י ה"ב מה' אישות

ע"ב רש"י ד"ה שעריך בע"ז כתיב והוצאת את האיש ההוא כו', ע' תרגום אונקלוס שפטים י"ז ה' וברש"י שם ובספרי שם פסוק ב' ובהתוה"מ שם סי' יוד

רש"י דיה כראב"י. הלכיך מאה סלע לא מחייבינן ליה אלא כשבעל אבל מלקות דמשום אזהרת לא תלך רכיל הוא לקי ואפילו לא בעל דהא הלך רכיל ואי משום דהוי לשאב"מ ר"י לטעמיה דאמר לשאב"מ לוקין עליו כו', וקשה א"כ במכות ד"ד ע"ב דאמר עולא דר' יהודא יליף לשאב"מ דלוקין עליו ממוציא ש"ר דא"ב מעשה ולקי ודחי הש"ס מה למוציא ש"ר שכן לוקה ומשלם ע"ש ולפי המבואר הכא הלא שני דברים נפרדים נינהו, דרק התשלומין הן בשביל מעשה הבעילה אבל המלקות דהוא משום לאו דלא תלך רכיל חיובו הוא לר' יהודא אפילו בלא מעשה, ומאי פריך מה למוציא ש"ר שכן לוקה ומשלם, וי"ל דסוגיא דהתם ס"ל כר"נ בר יצחק דהכא דהא דקאמר ר"י ללקות לוקה מ"מ הוא מכת מרדות מדרבנן או כאוקימתא דר"פ בסוגיין

תוד"ה על פתח ותירץ ר"י דהבא בעיר שרובה נכרים בטלה קדושת היקף חומה כו', ע' בתוס' לעיל מ"ד סוף ע"א ובמשך חכמה לפ' תצא בפסוק עמך ישב

דף מ"ו ע"א אזהרה למוציא ש"ר מנלן ר' אלעזר עזר אמר מלא תלך רכיל ר' נתן אומר מונשמרת מכל דבר רע כו', ע' סה"מ במל"ת להרמב"ן ל"ת י"א השכוחה לפי דעתו מהרמב"ם ז"ל ובס' יראים סי' מ"א

שם דתניא ר' יהודא אומר אינו חייב עד שישכור עדים כו'. ע' תוס' ב"ק ד"ה ע"א ד"ה דיבורא ובמש"כ בחידושי למכות ד"ב ע"ב וע"ע בקצוה"ח סי' ל"ד סק"ד ובת' מהרש"ם ח"ב סי' קמ"ה

תוד"ה אתיא. אע"ג דאין ריבית בקרקע כו', וכ"כ התוס' בב"מ ס"א ע"א ע"ש. ולפ"ז קשה שם בהא דאמר רבא ל"ל דכתב רחמנא לאו בגזל לאו בריבית לאו באונאה כו' והאריכו בזה טובא. הלא כיון דאין ריבית בקרקע, ובאונאה ודאי נמי ליתא כדתנן התם נ"ו ע"א, א"כ הלא איצטריך לאו דגזל משום גזילת קרקע ע"י השגת גבול, כדתניא בספרי