אור הישר (נשים א) עט

תוד"ה ניתי עשה לא יוכל בעלה לרבות סוטה שנסתרה והיינו לאו ודרשינן ונטמאה ונטמאה חד לבעל וחד לבועל כו'. ע' בת' אחיעזר סי' א'

תוד"ה כגון מילה. ואור"י דבטלית של פשתן א"א לקיים שניהם דלא אפשר לקיים מצות תכלת אלא ע"י כלאים דתכלת עמרא הוא, ע' בס' עמק יהושע סי' א' ובת' באר יצחק חא"ח סי' כ"ח ועין יצחק חא"ח סי' ט"ו

בא"ד הקשה הר"ר עזרא אמאי איצטריך קרא בפ"ק דיבמות דאין עשה דכיבוד דוחה שבת הא ליכא עשה דאי אמר לא בעינא לכיבוד מי איתא לעשה כלל, עמש"כ לעיל בסמוך וע"ע בהעמק שאלה לשאילתות ס"פ תולדות ובת' אגודת אזוב חי"ד דף כ"א ע"ב

בא"ד דהכא גבי דידה ליכא עשה כו', ע' מנחת חינוך מצוה א' אות ב' ובס' עולת שמואל ח"א סי' ע"ו

ע"ב אלא אמר אביי א"ק תחת אשר עינה כו' רבא אמר א"ק ונתן האיש כו', ע' בת' דברי ריבות סי' שפ"ה

שם וכ"ת נילף מיניה ממונא מאיסורא לא ילפינן. עמש"כ בחידושי לגיטין ל"ג ע"ב

שם א"ר יהודא א"ר זו דברי ר"מ אבל חכ"א יש לה קנס במקום מכר דתניא כו', כ"ה הגרסא בכה"מ בש"ס. אבל בירושלמי דפרקין ה"ט קאמר הכי רבי חייה בשם ר' יוחנן. ובעצם הברייתא המובא בסוגיין ג"כ נשתנה גרסתם שם מכפי שהוא בסוגיין ובתוספתא, וע' בס' הזכות סי' כ"ו

תוד"ה הא לאו הכי. דמוציא ש"ר על הקטנה סברא הוא דפטור דפיתוי קטנה אונס הוא כו', ע"ל ד"ט ע"א תוד"ה ואב"א ובמש"כ בחידושי שם

דף מ"א ע"א במשנה האומר פיתיתי את בתו של פלוני משלם בשת ופגם ע"פ עצמו כו', ע' בת' שבות יעקב ח"א חו"מ סי' ק"ע ובס' חזקה רבה חאה"ע סי' קפ"ט

שם ר"פ אמר פלגא נזקא ממונא קסבר סתם שוורים לאו בחזקת שימור קיימי ובדין הוא דמשלם כוליה ורחמנא הוא דחייס עליה כו', ע' בחידושי ריב"א מבעלי התוס' לפ' משפטים בפסוק וכי יגוף

ע"ב תוד"ה ואי תפס כו' פר"ת דדוקא אי תפס את המזיק עצמו אבל דבר אחר לא כו', נלע"ד בכוונת ר"ת ז"ל, לפ"מ דאמרינן בגמרא דמשונה הוא והוי תולדה דקרן לשלם ח"ג ודין קרן תמה קנס הלא אין דנין בבבל, ובזמן שהיו דנין ג"כ אין משתלם הח"נ אלא מגופו. והשתא בשלמא אי תפס המזיק עצמו. אז לבד מה שהתפיסה היא ע"פ דעת תורה דתם משלם מגופו, ואין להמזיק טענה על עצם התפיסה. הלא גם הניזק לא יוכל לתבוע יותר עכ"פ ממה ששוה גופו, ותפיסה זו היא רק פעם אחת. משא"כ אם יתפוס מטלטלין אחרים עבור הזיקו הרי אין גבול בזמן ובמקום שיוכל לתפוס כמה פעמים ואחרי כל אלה יטעון שלא יספיקו לשיעור הח"נ, ומאידך גיסא יטעון המזיק על תפיסת כל דבר קטן שהוא די והותר, וזהו מאי דמסקו התוס' ואם נוציא המותר ונשאיר כדי נזק הרי אנו דנין דיני קנסות, פי' וזה לא נוכל, דאיך אפשר לשער בדיוק ע"פ דין תורה קצבת הח"נ להוציא מיד המוחזק. הטוען שההיזק שוה יותר. ובזה נסתלקה לע"ד קושית הרא"ש ויתר הראשונים על דברי ר"ת המובא בשטמ"ק לב"ק ט"ו ע"ב. וע"ש ביש"ש ובחו"מ סי' א' ס"ה ובמפרשים שם

דף מ"ב ע"א לאביה נמי פשיטא מדקיהיב מפתה כו', ע' מהרי"ק סי' קכ"מ וסי' קס"ז ובח"ס אה"ע ח"א סי' קכ"ה. תוד"ה לאביה. אע"ג דאיכא למימר דהא דמחייבין מפתה היינו בקטנה כו'. ע' בת' הגרע"א ס"ס רי"ח

תוד"ה ונשבע בסה"ד. ואההיא ברייתא דמייתי בסמוך הי"ל לקבוע בעייתו לר"ש, ע' במהרש"א ובחידושי פאר יעקב להגאון בעל שבות יעקב ובמש"כ שם ג"כ ע"ד התוס' בד"ה או דילמא

תוד"ה הפלת. וא"ת פשיטא דלא מיחייב קרבן שבועה על העבד כו', ע' בס' חזקה רבה חת"מ סי' ע"ה

, ע"ב האי מילתא קשאי בה רבה ורב יוסף עשרין ותרתין שנין ולא איפרק עד דיתיב רב יוסף ברישא כו', ע' שילהי ברכות ושילהי הוריות ובת' מהרי"ק סי' קס"ט

תוד"ה מאי לאו. ואומר רשב"א דלר"ל מצי למימר דמיירי שנתן לו כלי בתורת משכון לקנסו כו', ע' קצוה"ח סי' ר"ז סק"ח ובח"ס אה"ע ח"א סי' קכ"ז

דף מ"ג ע"א לענין זילותא אלמנתו עדיפא ליה לענין הרווחה בתו עדיפא ליה ע' בית מאיר סי' קי"ב ס"ח

שם א"ר יהודא א"ר בת הניזונת מן האחין מעשה ידיה לעצמה א"ד כהנא מ"ט דכתיב והתנחלתם אותם לבניכם אחריכם אותם לבניכם ולא בנותיכם. לבניכם מגיד שאין אדם מוריש זכות בתו לבנו הנה עצם הדרשה אהאי קרא נדרשת כבר בספרא בהר פרשה ו'. ורב כהנא העיר דרשה זו להטעים טעמא דרב, אולם בהגהות הרש"ש לקידושין ט"ז