אור הישר (נשים א) עח

תוד"ה שבויה וא"ת והא בקטנה נמי מיירי דלא מנטרא נפשה כו', ע' בת' מהר"ח או"ז סי' ק"ג

תוד"ה צריכות. וכ"ת דוקא בגיורת ומשוחררת ושבויה גזר טפי כדי להבחין כו', ע' חזקה רבה חאה"ע סי' קמ"ה

ע"ב ולא תקחו כפר לנפש רוצח ל"ל דאמר רחמנא לא תשקול ממונא מיניה ותפטריה מקטלא, ע' רמב"ן לסה"מ שרש ראשון ושרש חמישי

שם מנין ליוצא ליהרג ואמר אחד ערכו עלי מניין שלא אמר כלום שנאמר כל חרם כו', ע' רמב"ן לסה"מ שרש שמיני

תוד"ה ואח"כ נמצא ההורג. בפי' החומש פ"ה הך דרשה מואתה תבער דם הנקי ולא עיין כאן כו', וכן האריכו בעלי התוס' ס"פ שפטים על פירש"י הנ"ל שם. אבל הרמב"ם בפ"י ה"ח מה' רוצח מפרש בפירש"י, וע"ש בהגהות מיימונית ובבאר שבע לסוטה מ"ז ע"ב

דף ל"ה ע"א במשנה נערה שנתארסה ונתגרשה ריה"ג אומר אין לה קנס רע"א יש לה קנס וקנסה לעצמה. ע"ל ל"ט ע"א תוד"ה בא עליה ובאור שמח ספ"ב מה' נערה. ע"ב אלא לר"ע דברייתא אתיא גז"ש ומפקא מפשטיה לגמרי כו'. ע' דרמב"ן ומגילת אסתר לסה"מ שרש שני

שם דבעי רבא יש בגר בקבר או אין בגר בקבר כו', ע' בס' קול יהודא מש"כ בסוגיין בשם הגאון ר' אהרן ז"ל אבד"ק פפד"א, ובחידושי הגאון מהר"ח הלוי ז"ל פ"ב ה"ט מה' אישות ושם פ"א הט"ו מה' נערה ובת' מקום שמואל קונטרס שער התירוצים וע"ע בתרומת הדשן סי' רע"ז

דף ל"ט ע"א ומי מיעברא והתני רב ביבי קמיה דר"נ שלש נשים משמשות במוך כו', ע' בני אהובה פ"ג הי"ד מה' אישות

במשנה האונס שותה בעציצו כו', ע' אבני מלואים ר"ס מ"ב

תוד"ה שלש נשים. ואין נראה לר"ת דהא קטנה ואילונית מותר לשמש בהדייהו כו'. ע' בס' אור גדול סי' ל"א ובת' חמדת שלמה חאה"ע סי' מ"ו וע"ע ביש"ש ליבמות פ"ק סי' ח' ובת' חו"י סי' ל"א

תוד"ה צער דמאי ונראה לר"י דצער בעילה משום תאות תשמיש אינו בא בשעת תשמיש אלא אח"כ כו'. וע' בת' הרא"ש כלל ק"א סי' ב'

ע"ב המפתה לכשיוציא אשתו היא אמר אביי אימא לכשלא יכנוס כו' ע' בפירש"י דמשנתנו ד"ה לכשיוציא ובמל"מ פ"א ה"ג מה' נערה ובמהרי"ק מי' קכ"ט ובח"ס אה"ע ח"א סי' קכ"ה

תוד"ה קרע שיראין שלי והפטר. ואע"ג דלא אמר ע"מ לפטור איכא למימר דמחמת הנאת בעילה מחלה לגמרי. ע' עמק יהושע סי' ה'

תוד"ה טעמא מאי ומיהו תימה דקא פסיק ותני דבכל ענין אין לה כתובה אפילו בא עליה שלא כדרכה ובתולה גמורה היא ויש לה כתובה מן התורה כו', ע' משך חכמה לפ' משפטים בפסוק מהר ימהרנה

בא"ד קשה לרשב"א הא דתניא בהחובל וכן היא שחבלה בבעלה לא הפסידה כתובתה כו'. ע' חזקה רבה חאה"ע סי' קכ"ט

דף מ' ע"א ניתי עשה ונדחה ל"ת. ע' אבני מלואים סי' כ"ח סק"ס

שם אבל הכא אי אמרה דלא בעינא מי איתא לעשה כלל, והנה בתשובות הרשב"א סי' י"ח כ' דהרבה מצות ישנן כזו דאפשר למיעקרא כגון צדקה הענקה כו' דאם לא ירצו לקבל ליתא למצוה וכן כבוד אב דאב שמחל על כבודו כבודו מחול, ועל זה יצא בקצוה"ח ר"ס צ"ז להקשות מהא דתניא בב"מ ל"ב יכול אמר לו אביו היטמא או שאמר לא אל תחזיר יכול ישמע לו ת"ל איש אמו ואביו תראו ואת שבתותי תשמרו כולכם חייבין בכבודי ול"ל קרא תיפ"ל דאין עשה דכבוד אב דחי ל"ת כיון דמצי מיעקרא וכמו דאמרינן באלו נערות ד"מ כו' אי אמרה לא בעינא מי איתא לעשה כלל כו' ע"ש

ולע"ד יפלא הלא הקצוה"ח הקשה ממש קושית התוס' הכא על אתר סד"ה כגון, בשם הר"ר עזרא, ותירצו דמ"מ מיד כשצוה אב הוי עשה לעשות מצותו ע"ש. ועל הרשב"א נמי ל"ק קושית הקצוה"ח, דהרשב"א לא אתא על חלישות העשה דכבוד אב משום דאפשר למיעקרא. דאיך יעלה על הדעת כלל לאמר דעשה חלושה היא, אחרי דחז"ל החליטו דהוקש כבודם לכבוד המקום, אלא דכוונת הרשב"א שם, כיון דהאב יכול למחול ואז נעקרה המצוה מתחילתה, וא"כ איך יוכל הבן לברך על מצוה זו קודם לעשייתה. הלא אחרי מחילת האב נמצאת ברכת הבן ברכה לבטלה למפרע כנלע"ד. וע"ע מיוחסות סי' קפ"ט ובת' ח"צ סי' א' ובשאג"א סי' צ"ו ובעמק יהושע סי' ב'

רש"י ד"ה הכל לפי המבייש. אדם בינוני המבייש בושתו קשה מאדם זולל ומאדם חשוב ע"כ. יל"ד מדוע נקט רש"י בושתו דאדם בינוני ודלג על החילוק בין אדם קל לאדם חשוב. ודוחק לאמר דסמיך על ר"פ החובל. וע"ע ברש"י סנהדרין צ"ד סוף ע"א ובמש"כ בחידושי ליומא פ"ז ע"ב.