אור הישר (נשים א) עו

שם בפירוש ריבתה תורה עדים זוממין לתשלומין כו' ע' קצוה"ח סי' ל"ח סק"א

תוד"ה אלא עולא. דלא קאמר עולא דממונא משלם ולא לקי אלא בהני תלת דגלי בהו קרא כו', ע' בת פנים מאירות ח"א סי' פ"ו ובנובי"ת חאה"ע סי' פ"ז

תוד"ה שלא השפ. אבל עתה שנכתב רחוק זמ"ז לא הוי ניתק לעשה ול"ד ללאו דגזילה כו ע בת' פמ"א ח"א סי' כ"ו

דף ל"נ ע"א אלא עד"ז אפשר לקיומה בבן גרושה ובב"ח חובל בחבירו איכא לקיומה כגון שהכהו הכאה שא"ב ש"פ אחותו נמי איכא לקיומה באחותו בוגרת, ע' עמק יהושע סי' ה'

שם ד"א אומר עדים זוממין ממונא משלם ומילקא לא לקי משום דלאו בני התראה נינהו אמר רבא תדע ניתרי בהו אימת כו' וה"ג אמרינן לעיל ל"ב ע"א מה לעדים זוממין שכן אינן צריכין התראה, וע' ירושלמי דמכילתין פ"ד היה כמאן דמר עדים זוממין צריכין התרייה כו', וע' באור שמח פ"כ ה"ח מהלכות עדות וע"ע בת' הרשב"א סי' תר"ע

רש"י דיה משפט השוה וכיון דרוב זוממין לאו בני התראה נינהו הני נמי לא בעו התראה. ע' אבני מלואים סי' ז' סקי"ב

תוד"ה אלא אפשר. ואית אמאי לקי אעדות דבן גרושה הא הוי עדות שאין אתה יכול להזימה. ע' נובי"ק חאה"ע סי' ע"ד

ע"ב דילמא מלקות חמור דאמר רב אלמלי נגדוה לחנניא מישאל ועזריה פלחו לצלמא אשכחן כה"נ בב"מ פ"ו ע"א דפריסתקא דמלכא אמר אי מיקטל קטלו להאי גברא לא מגלינא ואי נגידי מנגדין ליה מגלינא ע"ש, וע' בת' מהר"ם ב"ר ברוך סי' תתקל"ח מש"כ מהך דהכא לענין בטול נדר ע"י יסורים, וע"ע ברבותינו בעלי התוס' עה"ת פי נח בפסוק ואך את דמכם

שם בטובח ע"י אחר. ע' תוס' ב"ק ע"א ובמה שהאריך בזה במעין החכמה דף כ"ז וע"ע בת' באר יצחק חא"ח סי' י"ד

שם וכי זה חוטא וזה מתחייב אמר רבא אמר רחמנא וטבחו או מכרו מה מכירה ע"י אחר אף טביחה ע"י אחר, ע' מכילתא פ' משפטים בפסוק וטבחו או ומכרו ובמש"כ בחידושי שם

תוד"ה אילמלי ואור"ת דאותו צלם לא היה ע"ז ממש אלא היה עשוי לכבוד המלך כו', עמש"כ עה"ג ובס' האשכול ח"ג סי' נ' ובנחל אשכול שם

תוד"ה גנב, וי"ל דהתם קדשים חמירי דליתנהו כלל במכירה אבל שוה"נ אם ימכרנו לנכרי אין חופס דמיו, ע' העמק שאלה לשאילתות פ' חקת סי' קל"ג אות ג' ובס' חזקה רבה חי"ד סי' צ"ג

דף ל"ד ע"א המבשל בשבת בשוגג יאכל במזיד לא יאכל דר"מ רי"א בשוגג יאכל במו"ש במזיד לא יאכל עולמית כו', ע בת' מהר"ם ב"ב סי" ע"ו ובת' ריקאנטי סי' קמ"ה ובכפתור ופרח פרק ל"א ובפר"ח יו"ד סי' צ"ט סקי"ב וביד המלך פ"ו מה' שבת וע"ע בראבי"ה ס"ס קצ"ז ובביאור הגר"א לאו"ח ר"ס שי"ח

שם ולמ"ד דרבנן מאי טעמייהו דרבנן דפסרי, וב' במהרש"ל וז"ל וצ"ע מ"ש דהמקדש באיסור הנאה דרבנן דאינה מקודשת ומפקיעין איסור אשת איש משום דלא הוי ממון א"כ ה"ג נימא דהוי שחיסה שאינה ראויה כו' ע"כ. ולעד"נ עפמש"כ רש"י בפסחים ד"ז ע"א גבי המקדש משש שעות ולמעלה וז"ל ואע"ג דאתי איסור הנאת חמץ דרבנן דשש ומפקע קידושי תורה ושרי אשת איש לעלמא הא מתרצינן בכמה דוכתין כל דמקדש אדעתא דרבנן מקדש והפקר ב"ד הפקר והם הפקירו ממונו ע"ש, הרי דדבר זה נוכל לומר רק גבי קידושין, משא"כ במעשה שבת ולמ"ד דאיסורו מדרבנן, הלא כיון דמדאורייתא שחיטתו כשרה מאי טעמייהו דרבנן דפטרי

, תוד"ה א"ק לכם. וא"ת ולא לכתוב לא קדש ולא לכם כו', ע' בת' דברי ריבות סי' שפ"ד ושפ"ה

תוד"ה כי קא פטרי וא"ת אמאי איצטריך למתני כלל טבח בשבת דאפילו בשחימה שאינה ראויה מחייב ר"מ כש"כ הא דשחיסה ראויה היא, ע' בדו"ח להגרע"א מערכה שלישית

ע"ב דשאני הכא דחידוש הוא שחידשה תורה בקנס אע"ג דמיקטל משלם, ע' רמב"ן ומג"א לסה"מ שרש שמיני

, שם כסבורין של אביהם היא וטבחוה ואכלוה משלמין דמי בשר בזול. ע' בת' הרא"ש כלל ק"א סי' ו'

שם מאן דמתני לה ארישא כש"כ אסיפא ופליגא דר"פ ומאן דמתני לה אסיפא אבל ארישא לא והיינו דר"פ, ע' ש"ך חו"מ סי' שמ"א סק"ו ובת' באר יצחק חח"מ סי' ג'

שם ר' יוחנן אמר חייב דהא לא אתרו ביה ור"ל אמר פטור כיון דאילו אתרו ביה פטור כי לא אתרו ביה נמי פטור, ע' בת' חות יאיר סי, קס"ו

רש"י ד"ה היתה פרה שאולה. ולא גרסינן שאם אין גניבה אין טביחה ואין מכירה כו' ע"כ, אבל בראב"ן סי' ע"ח גריס לה ע"ש

רש"י ד"ה כל ימי שאילתה כל ימי משך הזמן ששאלה אביהן מן הבעלים, אין חייבין באונסה דאינהו לאו שואלין נינהו עלה ע"כ. והנה לפ"ז קשה בדברי רבא מרישא אסיפא, דהא במאי דקאמר משתמשין בה כל ימי שאילתה, החידוש בזה