אור הישר (נשים א) עה

שם סוף סוף כיון דלעסיה קנייה מתחייב בנפשו לא הוי עד דבלעה, ע' עונג יו"ט ס"ס ל"א

, שם כגון שתחב לו לתוך בית הבליעה ה"ד אי דמצי לאהדורה ניהדר אי לא מצי לאהדורא אמאי חייב כו' ע' תוס.' ב"ק ק"א ע"א ד"ה או דילמא ובעונג יו"ט ס"ס י"ז וע"ע בנחלת יעקב להגאון בעל מקו"ח מש"כ בחידושיו לפסחים דף ל"א

תוד"ה דין. וי"ל דע"י תשובה הקב"ה מיקל ולפעמים מוחל לגמרי כו'. ע' סנהדרין ל"ז ע"ב תוד"ה מיום שחרב ביהמ"ק

תוד"ה זר שאכל. כדאמרינן במס' תרומות דאם רצה כהן למחול אינו יכול למחול משום דלא הוי ממון אלא כפרה כו', ע' עמק יהושע סי' ה'

תוד"ה ולאביי. ה"נ הו"מ לאקשויי אמתניתין דכל שעה כו'. ע' עונג יו"ט סי' ל' ובסי' ל"ו בהגה"ה

תוד"ה ואי דלא מצי. אע"ג דיכול לנתקו ולהביאו אצלו דדוקא לענין הגט ע' בת' הגרע"א סי' צ"ז

בא"ד דאנן סהדי דלא ניחא ליה באכילת איסור ע"כ, וכן מוכח בבכורות ס"פ כל פסולי המוקדשין דאכילת איסור לא נחשב לו הנאה ע"ש, אמנם זהו מן הסתם מעמידין כל יהודי על חזקת כשרות. אבל אם נודע ומפורסם שהוא חפץ באכילת איסור אז ודאי חייב לשלם מטעם גזלן או מזיק, וע' בת' באר יצחק חא"ח ס"ס כ"ה וע"ע בקונטרס פאר יעקב להגאון בעל שבות יעקב

, דף ל"א ע"א בגונב חלבו של חבירו ואכלו שהוא חייב שכבר נתחייב בגניבה כו', פי' משעת ההגבהה למטרת האכילה, וע' בת' הרא"ש ריש כלל ס"ד

שם התם אי אפשר להנחה בלא עקירה כו', ע' בת' הגרע"א סי' קס"ד

רש"י ד"ה דאי בעי גחין למטה מג"ט ואכיל כו', ע' בתוס' ובשטמ"ק ובקצוה"ח סי' רס"ח סק"ב ובחוט המשולש בחלק התשובות להגאון ר' הלל ז"ל סי' ה' ובס' עולת שמואל ח"א סי' י"ז

תוד"ה שעקירה. והשתא ר' ירמיה לית ליה דהגבהה צורך ניסוך הוא כו' ע"כ. והנה עפ"ז מיושב הא דאיכא למידק בגיטין נ"ב ע"ב, דקאמר דשמואל דאמר מערב ל"ק מנסך משום דמנסך קלבד"מ ורב דאמר מנסך ממש ס"ל כר' ירמיה דמשעת הגבהה הוא דקנה מתחייב בנפשו לא הוי עד שעת ניסוך ע"ש, והשתא קשה אחרי דע"י דברי ר' ירמיה נסתלק טעם דקלבד"מ א"כ מ"ט דשמואל דלא אמר מנסך ממש כלשון המשנה שם. אולם לפמש"כ התוס' הכא י"ל דשמואל ס"ל דהגבהה צורך ניסוך הוא או דס"ל דאפשר לניסוך בלא הגבהה. וע. בחו"מ ס"ס שפ"ה ובמפרשים שם

תוד"ה דאי בעי. וקשה לר"י דמה שייך הגבהה בדבר שהוא תופס בידו כו', ע' תוס' ב"ק כ"ט ע"ב ד"ה אלא א"ר אשי ובאגודת אזוב חי"ד סי' ט"ו אות ח'

בא"ד וה"ה דהמ"ל דאפשר לאכילה בלא הגבהה כגון אם תחבה לו חבירו. ע' בתוס' לעיל ד"ל ע"ב ד"ה ואי דלא מצי ובב"ק ד"כ ע"ב ד"ה הא איתהנית ובמש"כ בחידושי שם וע"ע בדו"ח להגרע"א מערכה חמישית

תוד"ה אבל לכתף מאי פטור, אפילו הוי לכתף חייב הוי מצי למיפרך כו', ע' בת' דברי ריבות סי' שפ"ב

ע"ב רב אשי אמר כגון שצירף ידו למטה משלשה וקיבלו כדרבא דאמר רבא ידו של אדם חשובה לו כארבעה על ארבעה כו'. ע' קצוה"ח ר"ס שנ"א ובס' עולת שמואל ח"א סי' מ"ד ובת' דבר אברהם סי' כ"א

תוד"ה וברשות הרבים. דהא דקאמר דקני היינו לענין להתחייב באונסין כו', ע' ב"ק ע"ט ע"א תוד"ה או שהוציאו ובמל"מ פ"ב הט"ז מה' גניבה ובת' באר יצחק חא"ח סי' ד'

דף ל"ב ע"א וקיי"ל דאינו לוקה ומשלם אמר עולא ל"ק כאן באחותו נערה כאן באחותו בוגרת. ע' בת' הגרע"א ס"ס קס"ד

שם כאן באחותו בוגרת. במהר"ם שי"ף הקשה אמאי לא מוקי לה באחותו קטנה, וע' מה שתירץ לזה בס' זרעו של אברהם בחידושיו על סדר הש"ס

דש"י ד"ה ומפותה. כיון שהכל שלה אין כאן חיוב ממון דהא עבדה מדעתה ואחולי אחלא גביה. ע' בת' מהרי"ק סי' קס"ז

תוד"ה דאין לוקה. וי"ל כיון דלרבנן דר"מ עד"ז לאו קנסא הוא ולכך לא ילפינן ממוצש"ר אלא אין לוקין ומשלמין מכדי רשעתו כו'. ע' בס' מעין החכמה דפוס רעדלהיים דף י"ז ע"א

תוד"ה אלמא קסבר. וא"ת מנ"ל להש"ס דילמא בעלמא סבר דמילקא לקי וממונא לא משלם והכא דוקא הוא דמשלם ממונא דגלי קרא כדאמרינן לעיל נערה נערה הנערה כו, ע' בדו"ח להגרע"א מערכה ה

ע"ב אלמא קסבר ר' יוחנן כל היכא דאיכא ממון ומלקות ואתרו ביה מילקא לקי ממונא לא משלם. ע' חזקה רבה חאה"ע סי' רמ"ב

שם שלא השם המביאן לידי מכות מביאן לידי תשלומין דר"מ וחכ"א כל המשלם אינו לוקה, ע'. בת' שיבת ציון סי' ק'.