אור הישר (נשים א) עב

דהיא אשה פרטית בשותפות המצוה המוטלת עליו שפיר יש מקום לאמר דגם היא קשורה במצוה זו. דבלעדה תבטל גם המצוה דרמי רחמנא עליו משא"כ ברכת כהנים שנצטוו אהרן ובניו לברך לבני ישראל. הרי מצוה כללית היא ועיר שכולה כהנים מברכים לאחיהם שבשדות, והמצוה תוכל להתקיים גם זולתו בביהכ"נ אחר אי בעיר ומדינה אחרת, ולפ"ז שפיר י"ל דאין על הפרט מישראל שום מצוה להתברך כנלע"ד

כן על עצם הראיה שהביא בהפלאה מיבמה ג"כ אני דן דלענ"ד כיון דרחמנא אמר ויבמה ודרשינן לקמן נ"ד ע"א בין בשוגג בין באונס בין בעל כרחה. לפי"ז אין אנו צריכין גבי דידה שום עקירת לאו

שוב עיינתי בס' חרדים במ"ע מה"ת בפה ובקנה פרק ד' אות י"ח מצאתי שכ' בזה"ל לברך כהן את ישראל שנאמר כה תברכו את ב"י וישראל העומדים פנים כנגד פני הכהנים בשתיקה ומכונים לבא לקבל ברכתם כדבר ה' הם נמי בכלל המצוה עכ"ל, ומשמע דמזה הבין בהפלאה דכוונת החרדים לומר דמ"ע על הישראל להתברך, ולע"ד בלתי מוכרח לפרש הכוונה על מצות עשה. אלא כוונתו דאע"ג דאם אין ישראלים בביהכ"נ ג"כ חלה ברכת הכהנים על אחיהם שבשדות כדאמרינן בסוטה ל"ח ע"ב. אמנם ישראלים אלו שהעמידו א"ע פניהם כנגד פני הכהנים הם נמי בכלל המצוה. שלא כמו אחיהם שבשדות, דעצם המצוה כך היא כדתניא בספרי אמור להם פנים כנגד פנים כו' ע"ש, וכ"כ החנוך מצוה שע"ח ונוהגת מצוה זו בכ"מ ובכ"ז בכהנים כי עליהם מצוה זו לברך את ישראל עכ"ל, ולשון זה סובל כדעת הרשב"א הנ"ל דאין על הישראל שום מצוה להתברך מצוה דכהן היא

ואף אם נניח דגבי ברכת כהנים הוי הישראל שותף אל הכהן במצות הברכה. איך נוכל לאחוז בזה ככלל שריר וקים בכל מצוה דאורייתא כזו, חלא אשכחן דעל האחד היא מצוה והשני לא די שאינו מצווה אלא שיוכל ג"כ להיות כמפריע כמו גבי אונס דרחמנא אמר לו תהיה לאשה ואפ"ה יפה כחה לאמר לא בעינא ומעיקר מ"ע דרמי עליה כדאמרינן לקמן ד"מ ע"א. וכן בכבוד אב ועמידה בפני רבו דרמי על הבן והתלמיד. והאב והרב שמחלו על כבודם כבודם מחול, ועמש"כ בחידושי ליבמות שם וע"ע במשך חכמה לפ' נשא בפסוק כה תברכו ובת' שאילת דוד קונטרס דרישת ציון וירושלים מאמר שני ובת' דבר אברהם סי' ל"א

רש"י ד"ה גדולה חזקה, שאין ב"ד יכולין להוציא דבר מחזקתו ע' חזקה רבה חי"ד סי' פ"ב וסי' צ

רש"י ד"ה קדשי הגבול. תרומה שהיא נוהגת בגבולין חוץ למקדש ולירושלים ע' בת' הרשב"א סי' תכ"ב

תוד"ה אמנה. וי"ל דהיכא דהוחזקו שני יוסף ב"ש ודאי אכולא מילתא קא מסהדי כו', והתם ודאי מעלין משטרות ליוחסין כו'. ע' תומים סי' מ"ט סק"י ובקצוה"ח שם סק"ו

תוד"ה שאני הכא ועוד שלא מצאו כתבם והיכא דאיתרע חזקה אין מעלין לכו"ע כו. ע' בס' חזקה רבה חא"ח סי' מ"ב

דף כ"ה ע"א ת"ש חזקה לכהונה נשיאת כפים כו' רשב"ג אומר אף אלכסנדריא של מצרים בראשונה מפני שב"ד קבועין שם כו', ע' בת' שאילת דוד קונטרס דרישת ציון וירושלים מאמר שני ובס' חזקה רבה חא"ח סי' מ'

שם קסבר תרומה בזה"ז דרבנן כו', ע' בת' הרמב"ם דפוס ירושלים סי' קל"ב

שם ת"ל בבואכם בביאת כולכם ולא בביאת מקצתכם כו', ע' בחידושי הגר"ח הלוי ז"ל פ"א ה"י מה' תרומות וע"ע באור זרוע ח"א סי' רי"ג

רש"י ד"ה ולא נתחייבו בתרומות. ועוד שהרי תלה הכתוב המעשר במנין שנות השמיטה כו', ע' תוס' ר"ה ד"ח ע"א ד"ה מה מעשר ובטו"א שם די"ב ע"א

ע"ב מוחזקני בזה שהוא לוי כו' שקרא לפניו כהן, ע' בת' הרשב"א סי' י"ג ובשערי תשובות למהר"ם ב"ר ברוך שער שלישי בליקוטים מכ"י סי' פ"ו

שם אני מאמינו להאכילו בתרומה שבידו להאכילו בתרומה ואיני מאמינו להשיאו אשה שאין בידו להשיאו אשה. ע' רמב"ן ובס' לבוש מרדכי לב"מ סי' יו"ד

רש"י דיה לאו כולהו סלוק רובן נשארו בבבל כו' ע' בת' באר יצחק חא"ח סי' י"ד

רשיי דיה חזייה לר"א. שהבין שמפי ר' יוחנן שמע לשון זה וכשאמר לשון זה לא אמרה בשם ר' יוחנן לפיכך לא קבלה הימנו, ע' בהקדמה לת' פנים מאירות ח"א

תוד"ה הרי שאמר, וי"ל דאע"ג דאיכא מגו לא מהימן דלדבריו קרוב הוא כדאמרינן בהחולץ לדבריך עכו"ם אתה ואין עדות לעכו"ם כו', ע' בת' מהרי"ל דיסקין ז"ל ח"א סי' א' וע"ע בת' הגרע"א סי' קכ"ח ובקצוה"ח סי' ל"ב סק"ב ובת' עין יצחק חא"ח סי' ט' ובחי"ד סי' א'

דף כ"ו ע"א זכורני כשאני תינוק ומורכב על כתיפו של אבא כו' והעלו רבי לכהונה על פיו, ע' בת' מהר"ח או"ז סי' צ"א. שם אימור דאמר ראב"ע אף לכהן לכהן ולא ללוי מי אמר אין בתר דקנסינהו עזרא. ע' בחידושים