אור הישר (נשים א) ע

רש"י ד"ה ואמר לנא. ויש מפרשין ואמר לנא רבנא אשי תלתא נינהו ולא נהירא כו', ע' תרומת הדשן סי' של"ב

תוד"ה תרי ותרי. וזהו תימא איך יתברר הדבר לעולם כיון שב' אלו אומרים שהוא עבד אין כל העולם יכולין להכחישן דתרי כמאה ע' יבמות פ"ח ע"א תוד"ה אתא גברא ובש"ך חו"מ סי' מ"ו ס"ק ס"ו ובמש"כ בחידושי לערכין י"ט ע"ב שוב מצאתי שהאריכו בזה הנוב"י חאה"ע סי' ס"ה ובח"ס אה"ע ח"ב סי' קמ"ב. וע' בחידושי מהר"ץ חיות לב"ק ע"ד ע"ב ובאור שמח פי"ב ה"ז מה' גירושין

בא"ד אי ערעור דפגם משפחה שאמרו עליו שהוא עבד ואלו מזימים אותם דאי אומרים שאינו עבד א"כ היה נפסל כו', ע' בת' חמדת שלמה חי"ד סי' כ"ט

ע"ב ואפ"ה לא עבד שמואל עובדא בנפשיה. פי' אע"ג ד דשמואל שאל שאילה זו מרב ואיהו הורה לו דאמתלא מועלת. מ"מ היה ירא לנפשו לסמוך על הוראה זו עד שטבלה, ומלשון זה משמע דלאחרים אפשר דהיה מורה כרב, וע' ראב"ן סי' שכ"ב ובס' התרומה ה' נדה סי' צ"א ובח"ס אה"ע ח"א סי' ע"ח ובהעמק שאלה לשאילתות פ' אחרי סי' צ"ו אות כ"ב וע"ע בת, מהרי"ק סי' קס"ט ובאור זרוע ה' נדה סי' ש"מ

שם כגון שנשאת לאחד מעדיה היא גופה באשם תלוי קיימא באומרת ברי לי, ע' תשב"ץ ח"א סי' א' ובת' ח"צ סי' ב' ובס' עולת ש שמואל ח"א סי' ל"ח

שם עד אחד אומר נתגרשה ועד אחד אומר לא נתגרשה תרווייהו באשת איש קמסהדי כו', ע' חוט המשולש בחלק התשובות להגרא"י סי' ד'

שם מ"ט מיתה אינה יכולה מכחישתו גירושין יכולה מכחישתו ומי חציפה כולי האי כו', ע' בת' עונג יו"ט סי' קכ"ג

שם והא"ר המנונא האשה שאמרה לבעלה גרשתני נאמנת חזקה אין אשה מעיזה פניה בפני בעלה כו', ע' מיוחסות סי' ק"מ ובת' מהרי"ק סי' ע"ב ובת' הרא"ש כלל מ"ד סי' ב' ובת' הריב"ש סי' קכ"ז ובנובי"ת חאה"ע סי' צ"א ובאור שמה פי"ב ה"ו מה' גירושין ובת' אגודת אזוב חי"ד סי' ה'

תוד"ה חזרה. פי' מועיל אמתלא או לא אבל אין לפרש כו' ע' בס' חזקה רבה סי' קפ"ד ובחידושי פאר יעקב להגאון בעל שבות יעקב

תוד"ה הבא עליה ואור"ת דחזקה דאשה דייקא ומנסבא מרעא לה להך חזקה כו'. ע' נובי"ק חאה"ע סי' מ"ג ובח"ס אה"ע ח"א סי' ס"ה ובחזקה רבה חי"ד סי' קצ"ג

תוד"ה באשם תלוי. ולמאן דמפרש משום דבב"ח אחת של חלב ואחת של שומן איקבע איסורא ה"נ איקבע איסורא כו' ע' בת' עין יצחק חא"ח ס"ס ד'

תוד"ה כגון שניסת לאחד מעדיה. והא דתנן בפ"ב דיבמות הרגנוהו לא ישא את אשתו כו', ע' תומים סי' ס"ו ס"ק ל"ז

תוד"ה אי הכי. דהתם איירי בבת אחת ואפילו אם ניסת תצא ועולא איירי בזה אחר זה כו', ע' בת' הרשב"א סי' תתל"ז

דף כ"ג ע"א עד אחד אומר נתקדשה ועד אחד אומר לא נתקדשה תרווייהו בפנויה קמסהדי והאי דקאמר נתקדשה הו"ל חד ואין דבריו של אחד במקום שנים. ע' תרומת הדשן סי' רי"ב ובת' מהרש"ם ח"א סי' ד'

שם קמ"ל דעבידי אינשי דמקדשי ומגרשי בצנעא, ע' שטמ"ק ובח"ס אה"ע ח"ב סי' ס"ו וע"ע בת' מהרי"ק סי' ק"ע

שם מאן דמתני לה ארישא כש"כ אסיפא דבשבויה הקילו כו'. ע' בת' מהרי"ק סי' ע"ב ובת' הגרע"א סי' ק"ל

שם דכו"ע אית להו דרב המנונא והכא בהא קמיפלגי דמ"ס כי אתמר דרב המנונא בפניו אבל שלא בפניו מעיזה ומ"ס כו', ע' בת' הרשב"א סי' תקס"ח וסי' אלף ר"ל וסי' אלף רנ"ג

שם לא נשאת נשאת ממש אלא כיון שהתירוה לינשא אע"פ שלא נשאת כו', ע' בת' הריב"ש סי' שע"ט

שם אוקמן לשבויינהו מאבראי כו' הא אמרה נשביתי וטהורה אני והא אמרה נשביתי וטהורה אני כו', וכ' בת' מהר"ח או"ז סי' רכ"א מדלא באו והעידו זו על זו ש"מ דאחיות אינן נאמנות זו לזו ע"ש. ר"ל אע"ג דרק בתר הכי נתגלה דאחיות הן אולם היו יראות דלבסוף שיהא נודע דהן אחיות תבטל הכשרן למפרע, אולם הוא גופיה דחה ראייתו וכ' דקרובות נאמנות זו על זו ע"ש ולא ידענא מדוע לא הביא משנתנו דשילהי יבמות בפלוגתא דר"א ור"י ור"ע ע"ש, כן עצם הראיה מתחילתה בלתי מובנת לע"ד. הלא בנתן דמר שמואל בהא דכל אחת העידה על עצמה נשביתי וטהורה אני כיוונו אליבא דאמת להלכה והתירו את שתיהן, ומה מקום מהשתא להקשות שהיה לכל אחת להעיד על חברתה באופן שאפשר ליפול אצל הב"ד חשד גומלין על שתיהן, ואולי ס"ל להב"ד דקרובות פסולות להעיד כל אחת על חברתה, ולכן בחרו להן הדרך הבטוחה ביותר כאשר כיוונו להלכה ולמעשה וצ"ע. וע' בת' הרא"ש כלל ל"ב סי' ה'