אור הישר (נשים א) סט

מונה האבר בחדר, וכל הכהנים ידעו דכאן מונח אבר מן החי. ובשלמא לפי סוגיא דב"ק דלישדייה לכלבים. אפשר דס"ל לסוגיא זו דלית בזה דין קבורה. וחשש תקלה דטומאה נמי ליתא. דבמה דמשליך לכלבים בזה גופה יתבער מן העולם ולא יבא עוד לטומאה. וכדפירש"י בפסחים ד"ה ריש ע"ב גבי חמץ וז"ל דאי השבתתו בכל דבר ס"ל לוקמיה ביו"ט ויבערנו בדבר אחר יאכילנו לכלבים או ישליכנו לים עכ"ל. הרי מצינו אפילו במקום דצריך ביעור מן התורה חשיבא אכילת הכלבים כהשלכה לים ולא חיישינן בזה עוד לתקלה, משא"כ להשבות יעקב דחייש לתקלה דטומאת כהנים, מאי עצה היא זו יחוד החדר, הלא טוב יותר לאמר. דזה גופה היתה כוונת רש"י דבסוגיין שהביא כאן דין טומאה דאבר מן החי, להורות דאף אם נימא דלית בה דין קבורת מתים. אבל עכ"פ קברו זרועותיהן מצד החיוב דחשש טומאה דאורייתא, וצ"ע

שם האי סהדותא עד שיתין שנין מידכר טפי לא מידכר. ולא היא כו'. ע' בת' הרשב"א ח"ד סי' רי"א ובס' חזקה רבה חי"ד סי' קס"ז

רש"י ד"ה ואי צורבא מרבנן הוא העד. ע' שאילתות פ' יתרו סי' נ"ה ובהעמק שאלה שם אות י"א

תוד"ה אחד. ואור"י דהיכא דקאי אפלוגתא או אקרא מזכיר הפשוט קודם כו'. עמש"כ עה"ג וע"ע ח"ס אה"ע ה"ב סי' ס"א

דף כ"א ע"א דילמא משכה ליה אינש דלא מעלי וכתב עילויה מאי דבעי כז', ע' ש"ך חו"מ סי' ס"ט סקי"ז ובס' חזקה רבה חח"מ סי' מ"ז

שם מהו דתימא הלכה כרבי מחבירו ואפילו מחביריו קמ"ל, ע' בת' חות יאיר סי' צ"ד ובהעמק שאלה לשאילתות פ' ברכה סי' קס"ט אות ב' ובקונטרס בכור שור בסוגיין

שם מדאתא רב ענן בר חייא. ואסהיד אחתימת ידיה ואדחד דעמיה ומנו רב חנן בר רבה כו', ע' בת' הרשב"א חלק ששי סי' קי"ג

רש"י ד"ה מאי דקא מסהיד. עדי השטר מעידין על מנה שבשטר כרבנן והדיינן מעידין בפנינו נתקיים. ע' בת' הריב"ש סי' שפ"ב

תוד"ה ודוקא אחספא. נראה דאתיא כר"א דאמר עדי מסירה כרתי כו'. ע' ש"ך חו"מ סי' מ"ב סק"א ובתומים שם סק"ב

תוד"ה עד ודיין מצטרפין. משמע דאפילו בשטר מקיים חיישינן שמא זייף לחתימת הדיינין כו', וע' בת' מהר"ם ב"ד ברוך סי' מ"ח

ע"ב ש"פ עד נעשה דיין. הנה בטו"א לד"ה כ"ה ע"א: דייק הלא דיינין בישיבה עכ"פ בשעת גמ"ד ועדים אז בעמידה. ועמש"כ בזה בנחל יצחק סי' י"ז ס"א

שם ראוהו שלשה והן ב"ד יעמדו שנים ויושיבו מחביריהם אצל היחיד כו', ע' באבני מלואים לטו"א שילהי ר"ה

שם הנח לעדות החדש דאורייתא וקיום שטרות דרבנן, ע' בת' מהרי"ק סי' ע"ד ובקצוה"ח סי' מ"ו ס"ק י"ד

שם שלשה שישבו לקיים את השטר וקרא ערער על אחד מהן כו' ערער דמאי אי ערער דגזלנותא תרי ותרי נינהו. ע' בת' אבקת רוכל סי' קע"ט דף קנ"א ע"ב ושם סי' קפ"א דף קס"ה ע"א ובתומים סי' מ"ו ס"ק כ"ט

תוד"ה האמר ר"פ. ור"י מדנפי"ר תירץ דלכתחילה ודאי חיישינן למיחזי כשיקרא כו' אבל בדיעבד לא חיישינן כו'. ע' תומים סי' ל"ט ס"ק כ"ב

דף כ"ב ע"א שלשה שישבו לקיים את השטר ומת אחד מהם כו', ע' מיוחסות סי' צ"א ובריב"ש סי' שי"ח וסי' שפ"ב

שם שנים שדנו דיניהם דין כו', ע' מיוחסות סי' קי"ג

שם דכתיב ביה ואמר לנא רבנא אשי, ע' בת' הרשב"א סי' אלף קנ"ג ובראבי"ה סי' תתצ"ג ובאור זרוע ח"א סי' שכ"ח

שם מנין להפה שאסר הוא הפה שהתיר מה"ת שנאמר את בתי נתתי כו', ע' בת' הרשב"א חלק ששי סי' ס"ה

שם ת"ר האשה שאמרה אשת איש אני וחזרה ואמרה פנויה אני נאמנת והא שויה אנפשה חתיכה דאיסורא אמר רבא בריה דרב הונא כגון שנתנה אמתלא לדבריה, ע' תרומת הדשן סי' שכ"ו ובת' אבקת רוכל סי' קצ"ב, ובקצוה"ח ר"ס פ' האריך אם מהני אמתלא בממון כמו באיסור. וע"ש סי' פ"א סקי"ז וסקכ"א ובשער המשפט סי' פ' ובנחל יצחק שם ובס' חזקה רבה חא"ח סי' ה'

שם ומעשה נמי באשה אחת גדולה כו' ואמרה להם מקודשת אני לימים עמדה וקדשה א"ע כו' אם נתנה אמתלא לדבריה נאמנת, בשו"ע ס"ס ס"ז מסיק וי"א דכל זה מיירי באמרה נתקדשתי סתם אבל אמרה נתקדשתי לפלוני שוב אינה נאמנת לאמר פנויה אני כו', וע"ש במפרשים ובבית מאיר ובש"ש שמעתא ו' פ' י"ב י"ג ובקצוה"ח סי' פ' סק"א ובס' חוט השני סי' י"ז ובחו"י סי' קל"ח ובת' הרמ"א סי' ב' ובת' הריב"ש סי' וסי' תצ"ח ובנובי"ה האה"ע סי' ל"ח ובת' סי:' פ"ה וסי' ק"י ובחוט המשולש בחלק התשובות להגר"ח ז"ל סי' יוד