אור הישר (נשים א) סח

האי נמי למיעקר סהדותיה קאתי. ע' בת' אבקת רוכל סי' קע"ט וע"ע בת' הרמב"ם דפוס ירושלים סי' ש"ג ובת' הרא"ש סוף כלל ס"ז ובחוט המשולש בחלק התשובות להגרא"י סי' ד'

שם ומגבינן ביה כבשטרא מעליא ואמאי תרי ותרי נינהו כו', ע' בת' הרשב"א סי' תתקע"ב

שם א"ר ששת זאת אומרת הכחשה תחילת הזמה היא וכשם שאין מזימין כו'. ע' בת' הגרע"א סי' ק"ה

תוד"ה א"ר נחמן. ותירץ ר"י דה"ט דמודעא הואיל ומודים שהשטר נכתב ונמסר כהלכתו שוב לא אתי על פה ומרע לשטרא כו', ע' קצוה"ח סי' מ"ו ס"ק כ"ד ובנתיבות שם

תוד"ה א"ד תנאי מילתא אחריתי היא. פי' לדבר אחר הן באין ולא לעקירת השטר כו', ע' בת' דברי ריבות סי' שע"ד

תוד"ה ואם כתב ידן. ואור"י דבשני עדים לא שייך מגו דאין אחד יודע מה בלב חבירו. וכ"כ התוס' לעיל י"ח ע"ב ובב"ק ע"ב ע"ב ובב"ב ל"א ע"ב

תוד"ה א"ר ששת. וא"ת תיקשי לרב ששת ברייתא דמי שמת כו' ע' מהרש"א ובתומים סי' ל"ד סק"ט

דף כ' ע"א דבר שטיא זבין נכסי כו' א"ר אשי כו', בספר המקח לרב האי גאון שער שלישי הגרסא אמר רב נחמן אוקי תרי כו'

שם אוקי תרי להדי תרי ואוקי ממונא בחזקת בר שטיא. ע' בת' הרשב"א ח"ד סי' ר"א ובת' הריב"ש סי' ר"נ ובת' מהרי"ק סי' קכ"ט וע"ע תוס' עירובין ל"ו ריש ע"א ובח"ס חי"ד סי' ב' וסי' ז' ובאגודת אזוב חא"ח דף כ"ה ע"א

שם ולא אמרן אלא דאית ליה חזקה דאבהתיה אבל לית ליה חזקה דאבהתיה אמרינן כשהוא שוטה זבן וכשהוא שוטה זבין, ע' ברא"ש ובקצוה"ח סי' רל"ה סק"ד

, שם א"ר אבהו אין מזימין את העדים אלא בפניהם ומכחישין את העדים שלא בפניהן כו', ע' בת' מהר"ם ב"ד ברוך סי' קס"ו ובשערי תשובותיו שער ראשון סי' תקי"ד ובת' הרא"ש סוף כלל מ"א ובת' הריב"ש סי' רס"ו

שם כותב אדם עדותו ומעיד עליה אפילו לאחר כמה שנים כו' ע' תמים דעים להראב"ד סי' נ"ה ובת' הריב"ש סי' ר"י ובהעמק שאלה לשאילתות פ' יתרו סי' נ"ה אות ט'

רש"י ד"ה ואוקי ממונא ואי תפיס מידי והדר אתי האי ותבע מיניה לא מפקינן מיניה כו, ע' בת' מהרי"ק סי' קס"א

תוד"ה ואוקי, ועוי"ל דהכא מיירי כשתפס קודם שנולד הספק ע' בשערי תשובות למהר"ם ב"ר ברוך שער שני עמוד קמ"ב

בא"ד ורשב"א נראה לו להעמיד הברייתא בשובר ולהכי אין נאמנין דאוקי ממונא בחזקת מריה ומחזקינן עדי שובר בכשרים ולא יפרע, ע' תומים בקיצור תקפו כהן סי' ק"ל ובחזקה רבה חי"ד סי' ר"ו

תוד"ה אלא אר"נ. וא"ת ולר"נ אמאי לא מגבינן ביה בשטרא הא סבר ר"נ כר"ה בשני כתי עדים כו'. ע' בת' חמדת שלמה חי"ד סי' ד' ובאבני מלואים סי' י"א סק"ו ובקצוה"ח סי' מ"ו ס"ק כ"א

תוד"ה ור' יוחנן. ויכול לשלוח כתב ידו לב"ד ולא חשיב מפיהם ולא מפי כתבם כיון שהוא זוכר העדות כו', ע' בתוס' ב"ב ד"מ ע"א וביבמות ל"א ע"ב ד"ה דחזו ובמש"כ בחידושי שם ולפ' שופטים וע"ע בנה"מ סי' כ"ח סק"ו

בא"ד וי"ל דלא חשיב שטר אלא כשעשו מדעת שניהם מדעת הלוה שהוא חייב כו', ע' ש"ך חו"מ סי' ל"ט סק"ט ובח"ס אה"ע סי' ק"ג וסי' ק"נ ובקצוה"ח סי' מ"ו ס"ק י"א

בא"ד והקשה ה"ר שמואל מורדין דאמר בחזקת הבתים מחאה בפני שנים כו', ע' תומים סי' ל"ט סק"ח

בא"ד ועוד אור"י דלא בעינן דעת שניהם כו', ע' ח"ס אה"ע ח"ב ס"ס מ"ה

ע"ב לסוף אידכר רב אשי אסהיד ליה כו', ע' בת' מהר"ם ב"ר ברוך סי' תשי"ב ובמרדכי שבועות רמז תשס"ג ובת' ר"ב אשכנזי סי' ד'

שם מתוך שהנשים קוברות שם נפליהן ומוכי שחין זרועותיהם. והנה בת' שבות יעקב ח"ב חי"ד סי' ק"א רצה להוכיח מכאן דיש חיוב קבורה על אבר מן החי שנחתך, והקשה מב"ק פ"ה ע"א דקאמר גבי ידו הקטועה. דאיכא נמי צער ובושת דכסיפא ליה מילתא למשקל מבשרו למשדייה לכלבים ע"ש. הרי דליכא על אבר פרטי מן החי דין קבורה, להכי מסיק דגם בסוגיין לא מצד החיוב הוי הקבורה ע"ש, וקשה הרי לפי פירש"י הכא, דלהכי קברו המוכי שחין זרועותיהם משום דאבר מן החי מטמא כאבר מן המת. א"כ ניהי דמדין קבורה המבואר בסנהדרין מ"ו ע"ב גבי מת שלם ליתא, אבל עכ"פ צריך לנהוג בו דין קבורה דלא ליתו לידי תקלה דטומאה. ומש"כ בשבו"י שם דצריך ליתנו בחדר א' שלא יכנסו שם הכהנים ויטמאו בו. בלתי מובן לע"ד. דמ"ש חשש תקלה דטומאה מכל חשש איסור דתנן שילהי תמורה דנקברין, וליתא לתקנתא דחדר מיוחד. ובע"כ דכל זמן שלא נקבר יש חשש תקלה, וחשש זה בלתי נפסק בשום זמן. וכי לעולם יהיה