אור הישר (נשים א) סז

רש"י ד"ה כיון שהגיד שוב אחו"מ. דגבי עדות חדא הגדה כתיבה כו'. ע' בס' חזקה רבה חאה"ע סי' ס"ג

תוד"ה ובכולי. וקשה לר"י דהא אמר בפ"ק דב"מ דלא אמרינן מגו דחשיד אממונא חשיד נמי אשבועתא כו', וכן האריכו התוס' בב"מ ד"ג ריש ע"ב וע' נחל יצחק סי' א' ענף נ'

בא"ד דבשבועה דרבנן לא אמרינן משאיל"מ, ע' מל"מ פ"ב מה' טוען ובנובי"ק אה"ע סי' ל"ג

תוד"ה הרי אלו. וי"ל כיון דהצריכו חכמים קיום הכא לא חשיב כלל קיום כו', ע' בחידושי הגר"ח הלוי ז"ל פי"ב ה"ג מה' גירושין ובחוט המשולש בחלק התשובות להגרא"י סי' ז'

תוד"ה אין נאמנין. ועוד דבב' עדים לא אמרינן מיגו וברישא נאמנים משום דאי בעי שתקי ע"כ, והנה מש"כ דבב' עדים לא אמרינן מיגו כבר פירשו במרובה ע"ב ע"ב ובחזקת הבתים ל"א ע"ב ובקידושין מ"ג ע"ב דהטעם משום דאין דעת שניהם שוה ומה שירצה לטעון זה לא יטעון זה ע"ש אולם בהא דסיימו דברישא נאמנים משום דאי בעי שתקי, בזה דעת רבינו שמשון מקינון בס' כריתות לפרש דאע"ג דקשה לאמר דשני בני אדם יסכימו לדבר אחד אבל גבי שתיקה איכא למימר דיסכימו שניהם לדבר אחד ומשו"ה אמרינן מיגו כזו. אולם הש"ך בסי' פ"ב קונטרס דיני מיגו אות י"ט כתב דלשון הר"ש מגומגם במש"כ אפ"ה גבי שתיקה איכא למימר יסכימו לדבר אחד ומה שייך הסכמת חבירו בזה הלא אפילו לא יסכים חבירו מ"מ אם ישתוק הוא ולא יגיד אין כאן עדות ע"ש. והשתא לפ"ד הש"ך האי מיגו דאי בעי שתקי קאי על כל אחד מהעדים אם שתק תתבטל ממילא בזה כלל העדות. אבל בתומים שם בכללי מיגו אות נ"ב החזיק בהבנת רבינו שמשון ז"ל ע"ש, אולם במש"כ התומים דנעלם מהש"ך דברי הנמו"י בחזקת הבתים ע"ש, בזה נראה דאף אם נימא דלשעה נעלם מהש"ך דברי הנמו"י. אבל לא בהחלט. דהא קמן דהש"ך הביא לנמו"י זה בסי' מ"ו ס"ק צ"ז. וע"ש עוד בתומים סי' מ"ו ס"ק מ"ו

תוד"ה ואין אדם. דאונס מחמת נפשות לא שכיח כו'. ע' תומים סי' מ"ו סק"ג

בא"ד א"נ שאני הכא דמחמת ממון או מחמת נפשות הוי פירושא דאנוסים היינו הלכך לא פלגינן דיבורא כו', ע' קצוה"ח סי' כ"ח סק"ח

דף י"ט ע"א חזקה אין העדים חותמין על השטר אא"כ נעשה בגדול, ע' בת' הרשב"א ח"ד סי' נ"א ובת' מהרי"ק סי' ע"ב ובת' הרא"ש כלל מ"ה סי' ג' ובס' חזקה רבה חא"ח סי' א'

שם א"ל רבא השתא אילו אתו לקמן לאימלוכי אמרינן להו זילו חתומו ולא תתקטלון כו' והא דס"ד דרב חסדא לפרש כן בכוונת ר"מ ע' ברמב"ן רשב"א וריטב"א אשכול לס' האשכול ח"ב ס"ס ל"ו ובנובי"ק חאה"ע ס"ס ע"ד ובחוט המשולש בחלק התשובות להגר"ח ז"ל סי' ג'

שם א"ל ר"נ גנובא גנובי למה לך אי סבירא לך כר"מ אימא הלכה כר"מ כו'. ע' דו"ח להגרע"א מערכה י"ג ובנובי"ת חי"ד סי' קנ"ב

שם דקאמר מאן אילימא דקאמר לוה פשיטא כל כמיניה, ע' בת' הרשב"א ח"ד סי' קס"ד

שם אביי אמר לעולם דאמר מלוה וכגון שחב לאחרים כו', ע' בתוד"ה וכגון ובת' הרשב"א סי' אלף מ"ז ובת' מהר"ח או"ז סי' רמ"א ובס' עולת שמואל ח"א סי' ל"ח

רש"י ד"ה יהרגו ואל יחתמו שקר. הלכך כי אמרי נמי אנוסים היינו מחמת נפשות משוו נפשייהו רשעים. ע' קצוה"ח סי' ל"ה סק"ד

תוד"ה חזקה. הכא משמע דלא אמרינן מיגו במקום חזקה ולרבנן אמרינן, ע' בת' פנים מאירות ח"א סי' מים ובס' חזקה רבה חאה"ע סי' צ'

תוד"ה מודה בשטר. וא"ת ומ"ט לא מהימן במגו דאי בעי אמר מזוייף וי"ל דשמא ירא לוה לאמר מזוייף פן יכחישוהו כו', ע' בת' מהרי"ם ב"ר ברוך סי' קס"ז

בא"ד אבל אין לפרש כו' משום דאי פרעיה שטרא בידיה מאי בעי כו', ע' בת' הגרע"א סי' רכ"ג

תוד"ה וכגון. דאס"ד מדרבנן אמאי אינו יכול למחול משמע דבמידי דאורייתא אינו יכול למחול כו', ע' ראב"ן סי' מ"ז מ"ח

ע"ב עדים שאמרו אמנה היו דברינו אין נאמנין מ"ט כיון דעולה הוא אעולה לא חתמו. ע' בת' מהרי"ק סי' כ"ב ובת' הריב"ש סי' שצ"ו

שם ואל תשכן באהלך עולה זה שטר פרוע, ע' בת' הרמב"ם דפוס ירושלים סי', קפ"ג

שם אר"נ עדים שאמרו אמנה היו דברנו אין נאמנין. ע' בחידושי הגר"ח הלוי ז"ל פי"ב ה"ג מה' גירושין

שם בעא מיניה רבא מר"נ תנאי היה דברנו מהו כו', ע' חוט המשולש בחלק התשובות להגרא"י סי' י"ב

שם כי אתו לקמן לדינא אמרינן להו זילו קיימו תנאייכו וחותו לדינא, ע' בת' הריב"ש סי' תע"ו

שם אלא אמרינן הני למיעקר סהדותייהו קאתי