אור הישר (נשים א) סו

שם מכדי האי מיגו והאי מינו מ"ש האי מיגו מהאי מיגו, ע' בס' בני אהובה פי"א ה"י מה' אישות

שם רוב נשים בתולות נישאות ומיעוט אלמנות וכל הנשאת בתולה יש לה קול וזו הואיל ואין לה קול איתרע לה רובא, ע' בס' חזקה רבה חי"ד סי' נ"ז

תוד"ה דאי ר"ג, נראה דלמ"ד הטוען אחר מעשה ב"ד לא אמר כלום פריך כו', ע' בת' דברי ריבות סי' שס"ג שס"ד

תוד"ה כיון. לרב פריך דאית ליה הולכין בממון אחר הרוב, עמש"כ עה"ג ובת' הרשב"א סי' אלף קצ"ט וסי' אלף ר"ל ובשערי תשובות למהר"ם ב"ר ברוך שער ראשון סי' תע"ז ובשאגת אריה סי' נ"א ובס' חזקה רבה חי"ד סי' ל"ב ל"ג

ע"ב א"ר אבהו זאת אומרת כותבין שובר. ע' בשערי תשובות למהר"ם ב"ר ברוך ח"א סי' צ'

שם איבדה כתובתה הטמינה כתובתה נשרפה כתובתה כו'. ע' בת' הרא"ש כלל צ"ד סי' ה' ובתומים ר"ס נ"ד ובנתיבות שם

שם סוף סוף מפקא לה וגביא בה מאי איבדה איבדה באור אי הכי היינו נשרפה כו', ע' חמדת שלמה חח"מ סי' ב' ובתומים סי' מ"א סק"ט

שם אמאי ניעבר קמי בתולה וקמי בעולה לא ניעבר כלל זימנין דתפסה מאתים כו', ע' אור זרוע לב"מ סי' רפ"א

רש"י ד"ה אלא ה"ק הרי היא כמו שהטמינה כתובתה בפנינו כדי להוציא ולגבות פעם שנייה כו', ע' קצוה"ח סי' נ"ד סק"א

תוד"ה איתנוסי. נראה דמיירי כגון דאיכא מיגו דאי בעיא אמרה אין בידי כלום כו', ע' בת' הריב"ש סי' שצ"ב

דף י"ז ע"א ת"ר מעבירין את המת מלפני כלה, ע' בתורת האדם להרמב"ן ענין ההוצאה

שם דאמר מר שום תשים עליך מלך שתהא אימתו עליך, ופירש"י ישראל הוזהרו שישימו. עליהם כו' שתהא אימתו עליהם ע"כ, מלשון זה משמע דאזהרה זו היא רק על ישראל, והא דאמרינן מלך שמחל על כבודו אין כבודו מחול, פירושו כלפי העם, שאין מועלת מחילתו, והעם צריכים להקפיד על כבודו. אע"פ שהוא נגד רצונו, אולם למלך לא יחשב לעון על שמחל על כבודו, וכל אחריות כבודו הוא רק על עמו. וכפשטות הכתוב שום תשים עליך מלך ודרשינן שתהא אימתו עליך, הרי דהאזהרה היא אל העם ולא למלך, ולפ"ז בלתי מובן הא דאמרו ביומא כ"ב ע"ב, מפני מה נענש שאול מפני שמחל על כבודו כו' ע"ש. מלשון זה משמע דאזהרה זו מגיע גם למלך וחוב עליו לבלי למחול, ואיסור מונח על המלך שימחול למורד במלכות זולת במקום מצוה יוכל למחול על כבודו כדאמרינן בסנהדרין י"ט ע"ב, וע"ש תוד"ה מצוה ובסוטה מ"א ע"ב ד"ה מצוה וצ"ע. וע' משך חכמה ס"פ חקת

תוד"ה מבטלין. דגדול שימושה יותר מלימודה ע"כ בראבי"ה סי' י"ח מסיק עלה מפני שלמד ממנו הלכה למעשה

ע"ב בשלמא גבי אביו משכ"ל כגון שאכלה שתים בחיי האב ואחת בחיי בנו כו'. ע' בת' הרשב"א סי' תתקמ"ג וסי' אלף קנ"ו ושם ח"ד סי' י"א

שם דא"ר הונא אין מחזיקין בנכסי קטן אפילו הגדיל כו', ע' מה שהאריך בזה בס' חזקה רבה חח"מ סי' כ"א

שם ולוקמה כגון שאכלה שתים בפניו ואחת שלא בפניו וכגון שברח כו', ע' תומים סי', קמ"ג סק"כ

תוד"ה אבל. ונראה לר"י דלענין מלאכה מבטלין כל בני העיר ואסור אפילו למאן דלא קרי ולא תני כו', ע' בהעמק שאלה לשאילתות פ' ויחי סי' ל"ד אות ב'

דף י"ח ע"א וליתני מודה ר' יהושע באומר לחבירו כו', ע' בת' הריב"ש סי' שצ"ב

, תוד"ה תוד"ה א"צ לפורעו בעדים. וא"ת למ"ד צריך לפורעו בעדים תיקשי ליה מתניתין כו'. ע' תומים סי' צ' סק"י

בא"ד וא"ת מאי משני אכתי ליתני ואם יש עדים וא"ל אל תפריעני אלא בפני פלוני ופלוני אינו נאמן כו', ע' קצוה"ח סי' ע' סק"ד

תוד"ה וראב"י. ואין נראה לרבינו יצחק דמשיב אבידה פטור מדאורייתא מטעם מיגו כו', וכ"כ התוס' בארוכה בגיטין נ"א ע"ב ובקצרה בשבועות מ"ב סוף ע"א ע"ש, וקשה דבר"פ הנזקין תנן המוצא מציאה לא ישבע מפני תיקון העולם. פי' דאי מחייבת ליה שבועה שביק לה ואזיל, ולפי, התוס' מדוע היו צריכים רבנן לתקן הלא מדאורייתא פטור משבועה מטעם מיגו וצ"ע כעת

ע"ב והא אמר ר"ל עדים החתומים על השטר נעשה כמי שנחקרה עדותן בב"ד, ע' רמב"ן ומגילת אסתר לסה"מ שרש שני ובמהרי"ק סי' ס"ז ובת' אבקת רוכל סי' ל"ז

שם מלוה גופיה מעיקרא מידק דייק ומחתם, ע' בת' הריב"ש סי' תי"ג

רש"י ד"ה העדים שאמרו, שהיו מעידים על חתימתם לקיים את השטר, ע' שטמ"ק ובח"ס אה"ע ח"א סי' ע"ה

רש"י ד"ה פסולי עדות היינו קרובים או משחקי בקוביא, ע' תומים סי' פ"ב קונטרס כללי מגו אות ק"ה שכ' דבדרבנן אדם משים עצמו רשע דהא משחק בקוביא אין הפסול רק מדרבנן ע"ש. אבל בפתחי תשובה ליו"ד סי' א' סק"ו הביא בשם ת' ברית אברהם דחולק ע"ד התומים וס"ל דאף בדרבנן א"א מע"ר ע"ש