אור הישר (נשים א) סב

ובמג"מ ס"ג ה"ב מא"ב ובכ"מ פ"ב ה"ד מה' סוטה ובמהרי"ק שרש פ"א ובמל"מ פי"א ה"ח מה' אישות ובמש"כ הגר"א ז"ל באליהו רבא לנדה פ"ה מ"ה ובח"ס אה"ע ח"ב סי' קע"ב וע"ע בת' הרשב"א סי' ת"א ובת' עין יצחק חא"ח סי' י"ח ובשאג"א סי' צ'

בא"ד וא"ת ונוקמה בחזקת היתר לבעלה וי"ל דאונסא קלא אית לה, ע' בת' מהר"ח או"ז סי' כ"ו ובס' שערי ישר שער הספיקות פי"ט וע"ע נובי"ק חאה"ע סי' זיין ובת' מהרש"ם ח"ב סי' רי"ד

בא"ד במקום ס"ס שרי ובמקום חד ספיקא חשבי רבנן רצון לגבי אונס רובא, ע' בת' מהר"ם ב"ר ברוך סי' תתר"כ ובת' אחיעזר חי"ד סי' ח' וע"ע בת' הריב"ש סי' שע"ב ובס' חזקה רבה חי"ד סי' קי"ח ובהפלאה בחידושיו לקמן י"ג ריש ע"א

בא"ד ואשכחן כה"ג גבי תינוק שנמצא בצד העיסה דלא הוי רובא אלא מדרבנן, צ' חוט המשולש בחלק התשובות מהגאון מהר"ח ז"ל סי' יוד

תוד"ה מפני. לא ראו כמכחול בשפופרת כו', ע' ח"ס אה"ע ח"א סי' כ"ו ובהעמק שאלה לשאילתות פ' פנחס סי' קל"ד אות י"ב

ע"ב כל היוצא למלחמת בית דוד גט כריתות כותב לאשתו כו', ע' בת' הרמב"ם דפוס ירושלים סי' שנ"א

תוד"ה אי למיתב. וא"ל דאפילו בס"ס מפסדה כתובתה משום דמוקמינן ממונא בחזקתיה דהא לקמן גבי משארסתני נאנסתי כו'. ע' בת' מהר"ח או"ז סי' ק"מ ובש"ש שמעתא א' פי"ט ובס' עולת שמואל ח"א סי' ל"ו

בא"ד וי"ל דלא חשיב ס"ס כה"ג משום דהאי ספיקא שמא באונס היה לא הוה חשיב ספיקא גמורה כו', ע' בת' עין יצחק חא"ח סי' ט"ז

תוד"ה לא דקא טעין אבל קשה דליהמנה במגו דאי בעיא אמרה מוכת עץ אני תחתיך כו', ע' בת' הגרע"א סי' רי"ש ובתומים סי' ק"ח סק"ב

, בא"ד אע"ג דבעיא היא בפ"ק דב"ב אי אמרינן מיגו במקום חזקה או לא שמא חזקה דהכא עדיפא כו'. ע' בס' חזקה רבה חא"ח סי' א

דף יוד ע"א חכמים תקנו להם לבנות ישראל לבתולה מאתים ולאלמנה מנה והם האמינוהו כו', והנה נאמנות זו היא על עיקר כתובה אבל בנוגע אל התוספות ע' בת' רבינו אברהם בן הרמב"ם ז"ל סי' ק"ה

שם חזקה אין אדם טורח בסעודה ומפסידה, ע' בר"ן ובנתיבות סי' מ"ו סקכ"ג

שם ההוא דאתא לקמיה דר"ג א"ל פ"פ מצאתי א"ל שמא הטית כו', ע' העמק שאלה לשאילתות פ' חיי שרה סי' ט"ז אות ט"ו

תוד"ה אמר ר"נ. ועוד אר"י דלא קיי"ל כר"ג דאשכחנא רב אשי דהוא בתראה דפליג עליה כו', ע' בת' פנים מאירות ח"א סי' ה'

ע"ב ההוא דאתא לקמיה דר"ג ב"ר א"ל רבי בעלתי ולא מצאתי דם כו' אמר להן הביאו שתי שפחות כו', ע' בת' פמ"א ח"א סי' ה'

שם א"ל לך זכה במקחך אשריך שזכית למשפחת דורקטי כו', ע' בת' חוט המשולש בחלק התשובות של הגרא"י ז"ל סי' כ"ג

שם וא"ד חנא בגדתאה תמרי משחנן משבען כו', ע' בעתים לבינה לס' העתים סי' ק"מ

דף י"א ע"א א"ר הונא גר קטן מטבילין אותו ע"ד ב"ד מאי קמ"ל דזכות הוא לו וזכין לאדם שלא בפניו תנינא זכין לאדם כו' א"ר יוסף הגדילו יכולין למחות כו', נלע"ד בהסבר הסוגיא דרב הונא אשמעינן עינן דכל זמן שאין בנכרי זה דעת לקבל דת ישראל או שלא לקבל מתחשבין עם זכותו האמיתי ולהטבילו ע"ד ב"ד, ועל זה פריך הש"ס מאי קמ"ל הלא ודאי זכות הוא לו ותנינא דזכין לאדם שלא בפניו ומשני אע"ג דכי אתא בתר הכי לכלל גדלות ואז ודאי יהיה ניחא ליה בהפקירא להכי אשמעינן דכל זמן דלא טעים טעמא דאיסורא מתחשבין אנו רק עם זכותו ומטבילין אותו ע"ד ב"ד. ובזה שפיר חדית לן רב יוסף הגדילו יכולין למחות דאין כח ב"ד יפה להטיל על עכו"ם דת ישראל בעל כרחו, ואם אחרי מחאתו על הגירות נשא בת ישראל אינו נחשב כישראל מומר להצריכה גט. וע' עקידה שער צ"ט וע"ע בת' הרשב"א סי' צ"ט

והנה התוס' בד"ה מהו דתימא נכרי בהפקירא ניחא ליה הקשו הלא רבנן פליגי אר"מ בפ"ק דגיטין ולית להו טעמא דבהפקירא ניחא ליה כו' ע"ש אבל לפמש"כ סרה קושית התוס' דאם היינו באים להתחשב ע"פ רגשות העבד או הנכרי בגדלותן ודאי כו"ע הוו ס"ל דבהפקירא ניחא להו כאשר יעיד ג"כ הנסיון, רק הכא איירי רב הונא לענין זכות הגר כל זמן שהוא בקטנותו ולפי ראות עיני הב"ד בזכותו במה שיכניסוהו לדת ישראל, וגם גבי עבד בהא פליגי דר"מ חשיב החוב לעבד ע"פ רגשותיו הגסות דזילא ליה שכיחא ליה כו' ורבנן ס"ל דאנו מתחשבין עם זכותו שבא לכלל ישראל בקבלת עול מלכות שמים עם חיוב כל מצות התורה כאשר הארכתי בחידושי בזה במק"א

והנה בח"ס חי"ד סי' רנ"ג כי דאף אם הגדיל יכול למחות מ"מ יכול לברך על הטבילה ע"ש שהאריך בזה, אבל עדיין יש מקום להסתפק בבן שנולד לישראל מן הנכרית דמבואר בסי' רס"ו סייג דאין מלין אותו בשבת משמע דבחול מהלינן