אור הישר (נשים א) ס

ז"ל דלהר"ן יהיה מותר לתת בשבת מתנה אפילו לקנין הגוף אם הוא לצורך מצוה ולהריטב"א יהיה אסור אפילו בתורת משכון, ואחרי כל אלה חזינן דהאחרונים לא חילקו ביניהם ובחדא מחתא מחתינהו לדברי הר"ן והריטב"א וע' בב"י או"ח סי' תקכ"ז ובמג"א ס"ס י"ג וסי' ש"ו ס"ק ט"ו ובאבני מלואים סי' מ"ה סק"א

ובכלל בלתי מובן לע"ד מדוע נאסור התפסת מטלטלין לכתובה בשבת הלא גם מתנה גופה לא נאסרה רק משום גזירה דמקח וממכר בשבת, וא"כ עכ"פ צריך להיות דומה קצת למקח וממכר הנעשה בקנין גמור באופן שנקנה לו גוף החפץ דומיא דאין מקדישין ולא מעריכין ולא מחרימין דאסרו בשבת משום גזירה דמו"מ כדאמרו בביצה ל"ז ע"א. דהתם שפיר ניחא משום דאמירתו לגבוה כמסירתו להדיוט. וא"כ אמירתו להקדש היא גמר הקנין ככל דיני מקח וממכר דגבי הדיוט משא"כ התפסת המטלטלין דהכא בודאי שוה יותר משיעור כתובתה דאל"ה מאי מתפיס עבורה, וחפצים השוים יותר בודאי לא מקנו לה בהחלט רק למשכון בעלמא עד לאחר השבת ומה ענין כזה למגזר משום מקח וממכר, ומכש"כ שהוא במקום מצוה דוגמא דגבי עירוב תבשילין בביצה שם ומדוע לא נימא דבמקום מצוה לא גזור

ואפשר דהריטב"א לטעמיה בשיטה כת"י לשבת ק"כ ע"א דגם הפקר בשבת אסור כמובא בשעה"מ פ"ח ה"ב מה' לולב וע' בת' הגרע"א סי' קצ"ד. ואע"ג דהפקר נמי לא דמי למו"מ דהתם בע"כ מקנה המוכר אל הלוקח משא"כ בהפקר דהוא רק סילוק רשות כדכ' התוס' ביבמות מ"ח ע"א ובש"מ, ובע"כ דהריטב"א ז"ל סובר דכל דבר שנראה קצת כעין יציאה מרשות לרשות איכא בזה שבות דרבנן, וה"נ תפיסת המטלטלין עכ"פ לשעתו היא הקנאה אל הכלה ומשועבדים החפצים לה עד אחר כתיבת הכתובה כהלכתו ולהכי איכא בזה שבות דרבנן כנ"ל. וצ"ע כעת וע"ע מש"כ בחידושי לשבת ק"כ ע"א ולבכורות ד"ב ע"א ובהשמטות שם

שם ומי איכא הוראה לאיסור אין והתנן הורוה בית הלל שתהא נזירה עוד שבע שנים אחרות כו', ע' אור זרוע ה' נדה סי' שנ"א

שם עליך א"ק אך אשר יאכל לכל נפש דבר השוה לכל נפש כו', ע' תורת האדם להרמב"ן בענין ההוצאה

שם מנין לברכת חתנים בעשרה שנאמר ויקח בועז עשרה אנשים כו' ובועז אלמון שנשא אלמנה הוה כו', ע' בת' הרשב"א סי' רט"ז וע"ע במס' כלה ובמש"כ בחידושי שם

שם ואב"א בבחור שבעה לברכה ושלשה לשמחה, ע' במהרש"א ובת' מקום שמואל קונטרס שער התירוצים

תוד"ה מתוך שהותרה דבמצוה דרבנן נמי שרינן היכא דאיכא למימר מתוך כו'. ע' בת' באר יצחק חא"ח סי' י"ג וע"ע בשאג"א סי, פ"ג ובחידושי קהלת יעקב על או"ח סי' תק"א מהגאון בעל נה"מ

בסה"ד והא דקאמר ואי אתה אוסרו בדבר המותר לו היינו משום דמותר להוציא לצורך, ע' מה שהקשה במהרש"א ומאי דמיישב קושיתו בהעמק שאלה לשאילתות פ' בשלח סי' נון אות א'

תוד"ה א"ל אנא. ועוי"ל דכיבוי הנר מפני דבר אחר הוי כמו מכשירין דאפילו באוכל נפש אסור כו', ע' בס' נחלת יעקב להגאון בעל נה"מ ח"ב בחידושיו למס' ביצה דף י"ב ע"א

ע"ב מאי מברכין כו' בא"י אמ"ה אקב"ו על העריות כו', ברא"ש הקשה מדוע אין מברכין אקב"ו לקדש את האשה ותירץ דמצות פו"ר אפשר לקיים ע"י פלגש והנה בתומים ר"ס צ"ז הביא דברי הרשב"א בתשובה סי' י"ח שהקשה למה אין מברכין על צדקה וכיוצא בזה, ותירץ דשמא לא ירצא העני ליקח, וכ' בתומים דהרא"ש בסוגיין לא ס"ל להאי תירוצא דאל"ה ל"ל לתרץ דאפשר לקיים ע"י פלגש דזה תליא במחלוקת אי פלגש מותר ולא תירץ בפשיטות אולי לא תאבה האשה לקחתו ע"ש. ולע"ד א"א להניח כוונה כזו בדעת הרא"ש, דאע"ג דהרא"ש הביא דעה זו שצריך לברך אחר האירוסין דילמא הדרא בה האשה והויא לה ברכה לבטלה, מ"מ איהו גופיה ודאי לא ס"ל הכי אלא כדעה הראשונה, ובת' הרא"ש ריש כלל כ"ו הביא בהדיא תשובת הרי"ף והוא הסכים עמו להלכה ולמעשה דברכת אירוסין צריך להיות דוקא קודם הקידושין ע"ש ולפי סברת התומים ניחוש אולי לא תאבה האשה לקחתו ותהיה ברכתו לבטלה, ובע"כ דלא ס"ל להרא"ש חששא זו וע"ע בבני אהובה ספ"ג מה' אישות

לבד זה חזינן דחששא דדילמא הדרא בה ומשו"ה יהיה צריך לברך אחר האירוסין שהביא הרא"ש, היא דעת יחיד וכל הראשונים לא ס"ל הכי, ויש לצרף לדעת המרובים סברא אלימתא מש"כ הר"ן בנדרים פ"ז ע"א דלהכי לא אמרינן גבי קידושין כו' תוך כדי דבור כדבור דמי ויוכל לחזור, משום דדבר כזה חמירה ליה טובא ואינו עושה אותו אלא בהסכמה גמורה כו' ע"ש, ולפ"ז עצם הסברא דחזרה בשעת קידושין אין לה מקום, מפני ההחלטה הגמורה מרצון שניהם להנשא זל"ז בלא שום חזרה כנלע"ד

ובמש"כ הרא"ש שם שאינו מחוייב ל לשחוט ולאכול כו', ע' תשבץ ח"א סי' ק"מ

שם ואסר לנו את הארוסות, בחידושי הרשב"א הקשה היכן מצינו ברכה כגון זו שמברכין על מה שנאסר לנו ע"ש וע' מש"כ בזה בעקידה שער פ"ח וע"ע ראבי"ה סי' קצ"ב ובח"ס חא"ח