אור הישר (נשים א) נט

אצבעותיו באזניו ע' משך חכמה לפ' מצורע בפסוק והזה על המשקוף

שם ואם תמצא לומר לדם הוא צריך ופתח ממילא קאתי הלכה כר"ש דאמר מותר או הלכה כר"י דאמר דשא"מ אסור, ע' תוס' פסחים כ"ה ע"ב ד"ה לא אפשר ובת' באר יצחק הא"ח סי' ט"ו

שם ואת"ל דם חיבורי מיחבר לדם הוא צריך ואסור א"ד להנאת עצמו הוא צריך ושרי, הנה מהכא למד בשערי תשובות למהר"ם בר ברוך שער א' סי' מ"א דאשה מינקת שמתקשה לה חלב בדדיה ומצטערת דמותרת להקל ע"ג קרקע דלהנאת עצמה היא

תוד"ה דם מפקד פקיד. וכן גבי חבורה דמילה לא שייך צביעה כו', ע' בת' דבר אברהם סי' כ"ג

, תוד"ה לדם. וא"ת והא פסיק רישיה הוא לענין הפתח כו', ע"ל בתוס' ד"ו ע"א ד"ה האי שבת כ"ט ע"ב ד"ה ובלבד ושם מ"א ע"ב ד"ה מיחם ע"ה ע"א ד"ה טפי ק"ג ע"א ד"ה ל"צ יומא ל"ד ע"ב ד"ה ה"מ סוכה ל"ג ע"ב ד"ה מודה סנהדרין פ"ה ע"א ד"ה ור"ש כריתות ד"כ ע"ב ד"ה ס"ל וע"ע בת' דברי ריבות סי' רמ"ו ובהעמק שאלה לשאילתות פ' חיי שרה סי' ט"ז אות ט"ו

תוד"ה את"ל קמא. משום דאיכא תרתי מקלקל בחבורה ודבר שאינו מתכוין. ע' מל"מ פ"א ה"ה מה' שבת ובת' באר יצחק חא"ח סי' ט"ו וע"ע בת' דברי ריבות סי' דמ"ו

בא"ד וי"ל דהכא שרי טפי משום דאיכא נמי מצוה א"נ שלא במקום מצוה נמי כו', ע' בס' עולת שמואל ח"א סי' י"א

תוד"ה את"ל הלכה. וי"ל דמתעסק שמתכוין למלאכה לא מיפטר בשבת אלא משום מלאכת מחשבת כו', ע' תוס' שבת ע"ה ע"א ד"ה מתעסק ובתרומת הדשן סי' רס"ה

דף ו' ע"א האי מסוכריא דנזייתא אסור להדוקה ביומא טבא כו', ע, בת' הריב"ש סי' שצ"ד

תוד"ה האי מסוכרייתא. והכא אור"ת דל"ל דאסור משום מפרק כיון שהנסחט הולך לאיבוד כו', ע' ריקאנטי סי' ק"י ובמעשה בצלאל שם

בא"ד וראיות הערוך אינן ראיות דההיא דמתיר רשיי לזלף יין ע"ג האישים איכא למימר דמצוה שאני כו'. ע' דרושי הגרע"א במערכה עשירית

בא"ד ועל פי הערוך קשה דתנן בפ' שמונה שרצים המפיס מורסא בשבת כו', ע' מה שהאריך בזה בהעמק שאלה לשאילתות פ' אמור סי' ק"ה אות ה'

ע"ב א"ל אביי לא דטריד דלא בעיל. ע' בת' הריב"ש סי' שע"ג

שם ואם להוציא ממנה לחה פטור. בראבי"ה סי' קצ"ד הביא גרסא בשם רש"י ז"ל שאינה לפנינו וז"ל פי' רבינו שלמה אם להוציא ממנה לחה פטור שיוציא הלחה בלא פתח עכ"ל, והיא נמי גרסא מוזרה דהיא כנגד המציאות להוציא הלחה בלא פתח. וע"ע מש"כ בחידושי לעדיות פ"ב מ"ה

רש"י ד"ה חייב. משום בונה דאשכחן בניין בבעלי חיים דכתיב ויבן את הצלע, ע' ח"ס חא"ח סי' ע"א

תוד"ה לא כהללו. פי' אינו פסיק רישיה דכל העולם אינו כמו בבליים כו'. ע' בת' דברי ריבות סי' רמ"ז

תוד"ה חוץ ובקונטרס דפי' שנאמר בהן פאר ואבל מעולל בעפר קרנו וראשו היינו ליתן טעם דלא נילף שאר מצות מתפילין ע"כ. בברכות י"א ריש ע"א כתבו התוס' תירוץ זה בשם השר מקוצי, ועוד תירוץ אחר ע"ש

בא"ד וא"ת ומ"ש לגבי תפילין אמרינן דדוקא ליחזקאל נאמר ולא לשאר אבלים וגבי תלמוד תורה ילפינן שאר אבלים מיחזקאל דאמרינן אבל אסור בת"ת מדאמר ליה רחמנא ליחזקאל האנק דום וי"ל כי', וע' מה שתירצו התוס' בזה בסוכה כ"ה סוף ע"א, אולם לולא דבריהם ז"ל נלע"ד עפמש"כ רש"י במו"ק כ"א ע"א בד"ה ואסור לקרות, דאיסור לימוד התורה לאבל הוא משום לתא דשמחה ע"ש, ועפ"ז י"ז דחז"ל הבינו דבנוגע לשמחה בזמן האבילות אין נ"מ בין אבילות דיחזקאל לשאר אבלים

דף ז' ע"א ר' אמי שרא למיבעל בתחילה בשבת אמרו ליה רבנן והא לא כתיבא כתובתא אמר להו אתפסוה מטלטלין, וכ' הריטב"א שיתפסוה מבעוד יום דבשבת אסור דהו"ל קנה קנין בשבת שהוא אסור אפילו לדבר מצוה אא"כ בשעה דחוקה ע"כ

, והנה הר"ן כ' בביצה י"ז ע"א גבי מי שלא הניח עירובי תבשילין דמקנה קמחו לאחרים ואופין לו ומבשלין לו דהאי הקנאה צריך להיות בלשון מתנה בלא סודר אלא כשאר מטלטלין הנקנין במשיכה ע"ש. ולפ"ז עכ"פ בלשון מתנה בלא קנין שרי ליתן בשבת לצורך מצוה, ואע"ג דהתם יהיב ליה במתנה גמורה להיות לו קנין בגוף החפץ ואפ"ה שרי בשבת משום שהוא לצורך מצוה אם הוא רק בלא קנין סודר כעובדין דחול. והשתא קשה הלא הכא הוא נמי לצורך מצוה ואינו מקנה לה בגוף המטלטלין כלום אלא למשכון עד כתיבת הכתובה כדפירש"י, ולפ"ז בודאי דהי"ל להיות מותר ואיך כתב הריטב"א דבשבת אסור. ודוחק לעשות מחלוקת גדולה כזו בין הראשונים