אור הישר (נשים א) נ

בעילת זנות ולא כמש"כ התוס' לעיל ס"ב ע"ב וצ"ו ע"ב ובסנהדרין ע"ו ע"ב דליכא איסורא, ובשו"ע אה"ע סי' א' ס"ג נקטו כשיטת הרשב"א וע"ש בביאור הגר"א סק"ו ובמק"א הארכתי בזה וע"ע בת' הרשב"א סי' אלף ר"ג ובת' מהר"ם ב"ר ברוך סי' תתקל"ט ובת' משיב דבר ח"א סי' י"ט וע"ע בשערי תשובות למהר"ם ב"ר ברוך שער שני סי' ק'

רש"י דיה שהשיאה אביה בקטנותה וקיבל קידושיה והוו קידושין גמורים שיוצאה בגט ואפילו משגדלה ופקע כח אב מקבלת היא את גיטה ע"כ. וקשה מי אלים קידושי אביה אף אחרי שגדלה מסתם קידושי אשה ואפ"ה יוצאה לרצונה ושלא לרצונה כדתנן במשנתנו. הלא דאין צריכין דעתה להתגרש, וא"כ כל עדותו של ר' יוחנן בן גודגדא על החרשת שהשיאה אביה דיוצאה בגט נפל בבירא אחרי דכל אשה מתקדשת מדעתה ומתגרשת בע"כ וצ"ע, וע"ל קי"ג ע"א רש"י ד"ה על החרשת ובמש"כ בחידושי שם

תוד"ה דאין אדם. מיהו היכא שנשאת לו כבר תקינו רבנן שאינה מתגרשת כו', ע' ח"ס אה"ע ח"ב סי' ג'

דף קי"ג ע"א דתניא ר' יצחק אומר משום ר"א תרומת חרש לא תצא לחולין מפני שהוא ספק. ע' בת' הרשב"א סי' של"ה

שם וא"ד אר"ח בר אשי א"ש אשת חרש חייבין עליה אשם תלוי כו', ע' פני יהושע לגיטין כ"ח ע"א ובס' חזקה רבה חי"ד סי' ל"ה

שם בעי רב אשי מ"ט דר"א מיפשט פשיטא ליה דחרש דעתא קלישתא הוא ומיהו מספקא ליה אי דעתא צילותא כו'. ע' בת' עונג יו"ט סי' קמ"ה וסי' קנ"ג וע"ע בח"ס אה"ע ח"ב סי' ב' ובס' מבית מאיר ח"ב ס"א

רש"י ד"ה על החרשת שהשיאה אביה בקטנותה שיוצאה בגט ואפילו משתגדיל ואין אביה מקבל גיטה מקבלתו היא ויוצאה כו' ע"כ, וקשה איך יעלה על הדעת שאביה יהא מקבל גיטה משתגדיל. הרי לא זכתה לו תורה בה רק זכות הקידושין כדילפינן בסוטה כ"ג ע"ב מקרא דאת בתי נתתי לאיש. אבל לא לקבל גיטה, ומכש"כ לפ"מ דרש"י גופיה פי' במשנתנו דמשגדלה פקע כח האב, ועמש"כ בחידושי שם וברש"י גיטין נ"ה ע"א ד"ה שהשיאה אביה וצ"ע כעת

רש"י דיה ועל קטנה. אע"פ שאין נישואיה נישואין גמורים אכלה בתרומה דרבנן, ע' בת' פרי יצחק ח"א סי' י"ב

תוד"ה ואילו חרשת. וא"ת מנלן אי משום דנקט קטנה דילמא כש"כ חרשת כו', ע' בת' שיבת ציון סי' ד'

תוד"ה שמא יאכיל. ובקונטרס פי' בהנזקין דלא גזרינן אטו קטן שישא גדולה משום דלית ליה נישואין כו' ואין נראה כו' ע' נובי"ק חאה"ע ס"ס ס"א ובדורש לציון דרוש י"ב

ע"ב ואי אמרת עתים חלים ועתים שוטה קדושי מצי מקדש גרושי לא מצי מגרש מאי תיקו ע' בת' הרשב"א ח"ד סי' ר"א ובת' עין יצחק חא"ח סי' א' ושם ח"ב אה"ע סי' ז'

שם דבר תורה שוטה מתגרשת מידי דהוה אפקחת בעל כרחה ומה טעם אמרו אינה מגורשת שלא ינהגו בה מנהג הפקר. ע' בת' פמ"א ח"א סי' ד'

שם מי לא א"ר יוחנן בן גודגודא לא בעינן דעתא ה"נ לא בעינן דעתא ע' בת' הרא"ש כלל מ"ו סי' ב'

תוד"ה יצתה זו. אור"ת דהיינו דוקא באין לה אב כו', ע' תוס' גיטין ס"ד ע"ב ד"ה וכל שאינה ובפני יהושע שם ובת' שיבת ציון סי' פ"ו

בא"ד תלתא מילי איכא בינייהו עבר וגירש כו', ע' נובי"ק חאה"ע סי' פ"ג

בא"ד אין זה תימא ב"ב בי יש סוגיות ומימרות הפוכות מש"ס שלנו. וכ"כ התוס' בכתובות ק"ב ע"א סד"ה אליבא וע' בת' באר יצחק חא"ח סי' ח'

דף קי"ד ע"א אלמא קסבר קטן אוכל נבילות אין ב"ד מצווין להפרישו. הנה לפמש"כ התוס' בנזיר כ"ח ע"ב ובתו"י ליומא פ"ב ע"א דחינוך לא שייך אלא באב ולא באחרים, וכ"מ ברש"י ריש חגיגה וברמב"ם בכ"מ ומהם ס"ה מא"ס. א"כ עצה זו דליטיילו טלי וטלייא כדי להביא המפתחות היתה רק לב"ד או לאנשים אחרים. אבל לא לאבותיהם של התינוקות. וע' מה שהאריכו בזה הרשב"א ושאר ראשונים בסוגיין ובמש"כ בחידושי לשבת קכ"א ע"א וע"ע בת' באר יצחק חא"ח סי' י"ד ובשערי תשובות למהר"ם ב"ר ברוך שי"ל זה מקרוב מחברת מקיצי נרדמים ש שער ראשון סי' תע"ו ושם שער שני סי' פ"ח

שם ספוקי מספקא ליה קאי הכא מדחי קאי הכא מדחי, כה"ג מו"ק ט"ו ע"ב וע' ברש"י יומא מ"ז סוף ע"א ד"ה דילמא

שם ת"ש אמור ואמרת להזהיר גדולים על הקטנים כו', ע' ת' הרשב"א סי' קכ"ח ובאור שמח ריש ה' חמץ וע"ע במל"מ ס"ה מאכלות אסורות ובח"ס חא"ח סי' פ"ג ובת' פרי יצחק ח"א סי' י"א ובס' חזקה רבה חא"ח סי' י"ג ובס' מבית מאיר ח"ב סכ"ז

תוד"ה וקסבר. וי"ל דאיצטריך טעמא דהכא דמפרק כלאחר יד הוא משום ר' יהודא דסבר יש דישה שלא בגידולי קרקע כו', ובלשון