אור הישר (נשים א) מו

תוד"ה ואם עבד. הקשה ה"ר אלחנן למ"ד לקמן אין חולקין תרומה לאשה משום גרושה ה"נ גבי עבד ניחוש שמא ישאל תרומה לאחר שנשתחרר העבד. ע' בת' מקום שמואל קונטרס שער התירוצים

דף ק' ע"א ואמאי לישא שפחה אינו יכול ב"ח א"י אמר רבא אימא כופין אותן ומשחררין זא"ז, ע' טו"א חגיגה ד"ב ע"ב ובאבני מלואים אה"ע סי' א' סק"נ

שם דתניא ר"א אומר לריח ניחוח אי אתה מעלה אבל אתה מעלה לשם עצים והנה השאג"א בסי' כ"ט הקשה הרי כשמתעסק בבשר חטאת ליתן למעלה אע"ג דרואה אני כאילו הן עצים הא עובר על לאו דכלאים שלא במקום מצוה במה שהוא לבוש אז בגדי כהונה ע"ש, ולע"ד בלתי מובן קושיתו הלא אחרי דר"א יליף מקרא דלריח ניחוח אי אתה מעלה. א"כ בהאי קרא גופה מונח ההיתר דלשום עצים מותר להעלות, וגם מצוה איכא נמי מפני תקנת עולה כדפירש"י הכא ולפ"ז מאן ספון מאן חשוב להטיל בזה איסור במקום שהתורה התירה מפני תקנת הקרבן. וע"ע מש"כ בארוכה בחידושי ל לערכין ד"ג ע"ב

ע"ב אמר שמואל עשרה כהנים עומדים ופירש אחד מהם ובעל הולד שתוקי כו' שמשתקין אותו מדין כהונה כו', ע' בת' הרמ"א סי' ס"ט ובת' הריב"ש סי' רל"א

שם א"ק והיתה לו ולזרעו אחריו בעינן זרעו מיוחס אחריו כו', ע' משך חכמה לפ' נח בפסוק ואני הנני מקים ושם פ' וירא בפסוק ויקרא שם בשם ה'

שם אלא מעתה גבי אברהם דכתיב להיות לך לאלקים ולזרעך אחריך התם מאי קמזהר ליה רחמנא הכי קאמר ליה לא תנסב נכרית ושפחה דלא ליזיל זרעך בתרה. הנה לעיל ס"ד ע"א דריש להאי קרא לענין פו"ר, ובדף מ"ב ע"א דריש ליה לדין הבחנה. וע"ש תוד"ה לזרעך ובמש"כ בחידושי שם

שם זרעו מיוחס אחריו דרבנן וקרא אסמכתא בעלמא, ע' טו"א לחגיגה ד"ג ע"א

שם בשלמא הן אינן מטמאין לו לחומרא דכל חד וחד דילמא לאו בריה הוא כו', ע' בת' הרשב"א סי' כ"ז

שם ממאנת מי קא ילדה והא תני רב ביבי כו', ע' חידושי הרשב"א ובמש"כ בתשובותיו סי' אלף קצ"ט ובת' חו"י סי' ל"א

רש"י דיה אלא לאו בזנות. ששניהם באו עליה בזנות כו', ע' מהרש"א ובס' חזקה רבה חאה"ע סי' קס"ה

דף ק"א ע"א ת"ר הכה זה וחזר והכה זה כו' ר' יהודה אומר בבת אחת חייב בזא"ז פטור כו', ע' נוב"י תנינא חאה"ע סי' ע"ז

שם דאס"ד סנהדרין בעינן ל"ל למעוטי סומין מדתני רב יוסף נפקא כו', ע' נמו"י לסנהדרין ל"ה ובקצוה"ח סי' ז' סק"ב ובנתיבות שם

תוד"ה הכה זה. לא דמי דהכא יודע הוא דעובר על לאו ומיתה דמכה אביו בבירור אבל התם אינו יודע אי זו מין הרבה על חבירו אם עובר כו'. ע' בת' שיבת ציון סי' פ"ח

תוד"ה מצות חליצה הא קמ"ל דבעינן ג' שיודעין להקרות כעין דיינים אבל בשאר דברים א"צ שיהיו בקיאין בהן כו', ע' בביאור הרחב דבר לפ' תצא כ"ה ז'

ע"ב בישראל בב"ד של ישראל ולא בב"ד של גרים ואידך בישראל אחרינא כתיב. ע' משך חכמה לפ' תצא בד"ה בישראל ולא בגרים

שם ודברו אליו מלמד שמשיאין לו עצה ההוגנת לו כו', ע' בת' הריב"ש סי' ש"ב

שם מכדי הא סתמא והא סתמא מה לי חד סתם מה לי תרי סתם מה לי תלתא. ע' בת' הרשב"א סי' תמ"ה

שם אמר רבא צריכי דייני למיקבע דוכתא כו' ע' תרומת הדשן סי' רכ"א וסי' רכ"ו

רש"י ד"ה לפרסומי מילתא. דחלוצה היא ולא לינסבא לכהן א"נ דליתי אינשי וליקפצו עלה ע' ח"ס אה"ע ז. סי' ס"ו

רש"י דה לזירזא דקני. והלכו לישב שם לשם חליצה זו ע"כ, הנה משמע דרש"י הבין דענין זירזא דקני יש שייכות עם הא דאמר רבא צריכי דייני למיקבע דוכתא, אולם בס' התרומה סי' קל"ג מפרש דהוא עפ"מ דתניא בספרי ועלתה יבמתו השערה מצוה בב"ד שיהא בגובהה של עיר ושיכירו הדיינין שהחולצת היא אשת המת אחיו של זה החולץ וכדאמרינן לעיל ל"ט ע"ב ואשתמודעינהו דאחוה דמיתנא מאבא הוא ע"ש

תוד"ה אי הכי. וי"ל דחליצה ומיאון דמי להדדי שתצא ע"י מעשה שלהם כו', ע' בת' שיבת ציון סי' ס"ח ובח"ס אה"ע ח"ב סי' נ"ד וסי' ס"ה

תוד"ה ש"מ, פסק ר"ת דסומא באחת מעיניו כשר לחליצה כיון דלא ממעטינן מלעיני וסגי באחד כו', ע' קצוה"ח סי' ז' סק"ב ובנתיבות שם ובנובי"ת חאה"ע סי' קנ"א ובחוט המשולש חלק התשובות של הגרא"י סי' י"ד

דף ק"ב ע"א גר דן את חבירו דבר תורה כו', ע' משך חכמה לפ' יתרו בפסוק ואתה תחזה ובפ' אמור בפסוק משפט אחד

שם אם יבא אליהו ויאמר חולצין במנעל שומעין לו אין חולצין בסנדל אין שומעין לו שכבר