אור הישר (נשים א) מד

ד"ה שקולים מנחות כ"ה ע"ב ד"ה ת"ל כריתות כ"ג ע"ב ד"ה אשר ערכין ד"ב ע"ב ד"ה עכו"ם ושם ד"ג ע"א ד"ה והצרוע ובשטמ"ק בשם הרא"ש שם דכ"ד ע"א

תוד"ה סנדל. וי"ל דהתם בע"ז של ישראל דלא סגי לה בביטול כו', ע' תוס' סוכה ל"א סע"ב ובחולין פ"ט ע"א ובמש"כ בחידושי שם ולערכין ד"כ ע"ב וע"ע בס' חזקה רבה חא"ח סי' ע"ב ע"ג

דף ק"ד ע"א במשנה חלצה בלילה חליצתה כשרה ור"א פוסל בשמאל חליצתה פסולה ור"א מכשיר, עי' נובי"ת חאה"ע סי' קנ"ו ובת' הגרע"א סי' קכ"ב ובח"ס אה"ע ח"ב סי' ע"א

שם לימא בהא קמיפלגי דמ"ס מקשינן ריבים לנגעים ומ"ס לא מקשינן ריבים לנגעים כו', ע' תומים סי' ה' סק"ג ובנתיבות סי' ז' סק"ב

רש"י דיה חליצתה כשרה דקרייה לא מעכבא דכתיב ככה יעשה כו' הנה בת' שיבת ציון סי' צ"ח הוכיח מדברי רש"י אלו דקריאה דלכתחילה היא מן התורה מדאיצטריך קרא להכשיר בדיעבד ע"ש. ולע"ד בלתי מובן האם לזה צריך הוכחה הלא קריאה דלכתחילה כתיב בקרא ובודאי דלולא מיעוטא דככה יעשה ה"א דגם בדיעבד מעכב, והן אמת דרש"י מסיק דקרייה דיבורא בעלמא הוא, ואפשר דאיהו לטעמיה בשבת קנ"ג סוף ע"ב גבי מנהיג בקול דדיבורא לא נחשבת בדין התורה למעשה ע"ש, אולם עכ"פ קשה מנא ליה לרש"י להכריע הכא, הלא לר' יוחנן דס"ל בב"מ ד"צ ע"ב עקימת שפתיו הויא מעשה אף ללקות עליו מנא ליה לר' יוחנן למעט עכובא דקרייה וצ"ע כעת

תוד"ה מ"ס חליצה כתחילת דין דמיא. לכך פסולה ובירושלמי בפ' אחד ד"מ גרסינן כו', ע' תומים סי' ה' סק"ד ובח"ס אה"ע חיב סי' נ"ד

תוד"ה אי מוק. הוה מצי למיפרך אימור דאמרי רבנן בדיעבד לכתחילה מי אמור כו', ע' נובי"ק חאה"ע סי' צ"ד

ע"ב במשנה א"ל ר"א ככה יעשה כל דבר שהוא מעשה מעכב א"ל ר"ע משם ראיה ככה יעשה לאיש כל דבר שהוא מעשה באיש, ע' גבורת ארי ליומא ד"ה ע"א

שם קטנה שחלצה תחלוץ משתגדיל ואם לא חלצה חליצתה פסולה עי' בתוס' לקמן ק"ה ריש ע"ב ובטעם המלך פ"ח סוף הלכה א' מה' אישות

שם ומתניתין כר"ז דאר"ז כל הראוי לבילה אין בילה מעכבת בו כו', ע' שאגת אריה סי' ז' ובס' המאיר לעולם סי' ו'

שם מידי דהוה אאימורים דכי ליתנהו לא מעכבי וכי איתנהו מעכבי, כה"ג פסחים ע"ז ע"ב וע' טו"א לר"ה ד"ז ע"א

רש"י ד"ה כל דבר שהוא מעשה מעכב וקרייה דיבורא בעלמא הוא. ע' שאגת אריה סי' י"ד

תוד"ה והא. דחש"ו שכתבו גט וגדול עומד על גבם דכשר ומיהו לענין חליצה שוטה לא חליץ אע"ג דב"ד עומדים ע"ג כדאמר בתוספתא כו'. הנה בת' מהר"ח או"ז סי' רל"ה הביא מהך דהכא דסומא גרע מקטן ע"ש נלע"ד טפי הי"ל להביא מהא דר"פ מי שהחשיך יאמר שוטה וקטן לשוטה ע"ש דאילו מהכא אפ"ל דדוקא גבי חליצה איכא גביה גריעותא כדמסקו התוס' לפי שיש בחליצה ריבוי דברים ואין בו דעת כלל לעשות לדעת ב"ד משא"כ בשבת שם דאין ריבוי דברים לעשות על דעתו דבן דעת ובכ"ז גרע כח השוטה מכח הקטן עד דמסרינן ליה למיעבד איסורא. כן אפשר לחלק ביניהם דקטן בא לו הדעת ממילא לכשיגדיל משא"כ בשוטה דלאו סמיא בידן שישתפה כדמחלקינן בגיטין ד"ע ע"ב בין שוטה לישן וע"ע תוס' סנהדרין מ"ז ע"א ד"ה אימא כישן ובת' ח"צ סי' א' ובת' עונג יו"ט סי' ב'

דף ק"ה ע"א אבל אגיד לך את הרשום בכתב אמת וכי יש כתב שאינו אמת ל"ק כאן בגז"ד שיש עמו שבועה כאן בגז"ד שאין עמו שבועה. אולם בירושלמי סנהדרין פ"א ה"א מבואר דאין הקב"ה עושה בעולמו דבר עד שנמלך בב"ד של מעלה וחותם יחידי ואחרי חתימתו נקרא רשום בכתב אמת כי חותמו של הקב"ה אמת

ורש"י ד"ה מי כתיב וירקה רוק. וה"נ אי אפשר בלא צחצוחי רוק. הנה מלשון זה של רש"י משמע דדם לחוד אינה במציאות דבע"כ תערובות רוק מיהא איתא וכשר בכך אמנם בס' התרומה סי' קל"ג אף שהביא לדברי רש"י אלו ובכ"ז מחלק בין דם לחוד ובין תערובות דם ע"ש

ע"ב א"ד יהודא אמר רב זו דברי ר"מ דאמר איש כתוב בפרשה ומקשינן אשה לאיש אבל חכמים אומרים כו', ע' בס' אור גדול סי' ז' וע"ע בת' הרשב"א סי' תקצ"ג

שם המתפלל צריך שיתן עיניו למטה ולבו למעלה כו', ע' ראבי"ה סי' צ"ב ובטו"א לר"ה כ"ו ע"ב

שם א"ל ר' ישמעאל כך אמר אבא איש כתוב בפרשה אבל אשה בין גדולה בין קטנה א"ל תא לא צריכת כבר הורה זקן א"ל ר' ישמעאל ב"ר יוסי מי שצריך לו עם קדוש כו'. הנה מזה משמע ברור דרבי החזיק בזה למעשה כהוראת ר' יוסי, והנה בנדה נ"ב ע"א תנן תנוקת שהביאה שתי שערות או חולצת או מתיבמת וחייבת בכל מצות האמורות בתורה ופריך הש"ס שם וכיון דתנן וחייבת בכל מצות האמורות בתורה או חולצת או מתיבמת ל"ל ומשני לאפוקי מדר' יוסי דאמר איש כתוב בפרשה אבל אשה בין גדולה בין קטנה