אור הישר (נשים א) ד

ע"ב ובב"ק ל"ב ע"א ושם בתוד"ה איהו ובחגיגה י"ד ע"ב תוד"ה בתולה ובנדרים ד"צ ע"ב תוד"ה חזרו

תוד"ה ואכתי. דשאני הכא דהוי לאו ועשה שאין שוה בכל כדאמרינן בפ' שני נזירין כו', ע' העמק שאלה לשאילתות פ' אמור ס"ס ק"ד

תוד"ה שכן. אבל קשיא נילף מכהן ונזיר ומילה דדחיא צרעת דהוי עשה ול"ת כו' ונראה דהוו כמו שני כתובים הב"כ כו', ע' אור שמח פ"ג ה"ח מה' יו"ט

ע"ב אלא כולה משעטנז נפקא, ע' בת' מהר"ח אור זרוע סי' קס"ד

שם אשכחן עשה דדחי ל"ת גרידא כו', ע' בת' הרשב"א סי' שנ"ג וסי' ת"ב

שם מחדא לא אתיא תיתי מתרתי, ע' בת' הרשב"א סי' שמ"ט

שם ממילה ותמיד שכן ישנן לפני הדבור, והק' הש"א בסי' צ"ו הלא בירושלמי המובא בתוס' קידושין ל"ח ע"א קאמר דלהכי לא הוה דחי עשה דבערב תאכלו מצות לל"ת דחדש בימי יהושע, משום דהיא עשה דקודם הדבור, משמע דעשה דקודם הדיבור קיל ע"ש. וכבר הקדימו בקושיא זו באור זרוע ה' פסחים סי' רל"ג, ועמש"כ בישוב קושיתם בחידושי לתנ"ך יהושע ה' וע"ע משך חכמה לפ' בא בפסוק ולא תותירו

שם וטעמא דכתב רחמנא את שבתותי תשמורו הא לא"ה דחי כו', ע' מה שהאריך הרשב"א ז"ל בתשובותיו בכל הסוגיא בסי' שנ"ד שנ"ה שנ"ו שנ"ז

תוד"ה כולה משעטנז. ולמ"ד נו"נ אין קריבין ביו"ט לא איצטריך הכא קרא אלא אליבא דמ"ד קריבין, ע' בס' עולת שמואל סי' ע"ו

תוד"ה כולכם. וא"ת ול"ל קרא בכבוד או"א דלא דחי שבת כו' גבי אביו אומר השקני ואמו אמרה השקני כו', ע' בשער התירוצים לסוגיין ד"ו ע"א

דף ו' ע"א דתניא יכול אמר לו אביו היטמא או שא"ל אל תחזיר יכול ישמע לו כו' כולכם חייבין בכבודי, ע' בת' מהר"ם ב"ר ברוך סי' תשי"ז וסי' תתקע"ט ובתרומת הדשן סי' מ"ם ובת' אבקת רוכל סי' ר"א

שם אלא דקיי"ל דאתי עשה ודחי ל"ת ליגמור מהכא דלא לידחי, ולכאורה לפ"מ דאמרינן לעיל ד"ה ע"א, דלהכי דחי עשה דתגלחת מצורע לעשה ול"ת דנזיר, משום דקילא דאפשר בשאלה, הרי דמשום אפשרות עקירת העשה והל"ת נדחין שניהם מפני העשה, וה"נ לפ"מ דקיי"ל דאב שמחל על כבודו כבודו מחול, א"כ נימא נמי דמפני אפשרות עקירת המצוה היא קלישא ולא תוכל לדחות ל"ת, משא"כ עשה אחרת דאי אפשר שתבטל שפיר דחיא

וי"ל דל"ד כלל, דהתם אפשרות עקירת נזירותו הוא ביד הנזיר גופיה ע"י שאלה ואי לא מזדקק ליה חכם סגי בג' הדיוטות כדאמרינן בשבת מ"ו ע"ב. משא"כ מחילת האב לאו סמיא בידיה הוא כלל אלא ברצון האב, וכל כמה דלא מחיל הויא המצוה בתקפה

ואילה"ק ממש"כ הרשב"א בתשובה סי' י"ח דכבוד אב ואם נחשבת כמצוה דאפשר למיעקרה מטעמא דאב שמחל על כבודו כבודו מחול ע"ש די"ל דהתם הכוונה דמשום אפשרות עקירת המצוה ע"י מחילת האב, להכי לא יוכל הבן לברך מתחילה, דאולי ימחול האב על כבודו אז תהיה ברכת הבן ברכה לבטלה למפרע, אבל כל כמה שהאב לא מחל נחשבת המצוה כקבועה וקיימא ולא דמיא למצוה דנזירות כנ"ל. ומכש"כ דאין לאמר דתהיה דין עקירה למצות כבוד אב ואם, דחמירא טובא עפ"מ דהוקש כבודם לכבוד המקום וע' בחידושי הרשב"א בסוגיין ובת"י לכתובות ד"מ ע"א סד"ה כגון ובמש"כ בחידושי שם

תוד"ה והא תנא. קשה דמשמע דאי איירי בשחיטה ובישול ניחא ליה כו', ע' בת' הרשב"א סי' ש"נ

ע"ב לא משבת אתה מתיירא אלא ממי שהזהיר על השבת אף מורא האמורה במקדש כו' ע' תורת חיים לב"ק מ"א ע"ב בד"ה כיון שהגיע ובווי העמודים לס' יראים סי' ג'

שם לפי שנאמר וכי יהיה באיש חטא משפט מות והומת שומע אני בין בחול בין בשבת כו', ע' נובי"ת חא"ח סי' ל"ה

שם מה מושבות האמורים להלן בב"ד אף מושבות האמורים כאן בב"ד ואמר רחמנא לא תבערו, ע' רמב"ן ומגילת אסתר לסה"מ שרש שני ושרש י"ד

שם אימר דא"ר יוסי הבערה ללאו יצאת הבערה גרידתא הבערה דב"ד בישול פתילה הוא כו', והק' הרשב"א בחידושיו היכי הוה ס"ד דמשום דאתי עשה ודחי ל"ת הוא והא קיי"ל דכי אמרינן אתי עשה ודחי ל"ת ה"מ כגון מילה בצרעת וכלאים בציצית דבשעה דעבר אלאו מקיים עשה אבל הכא הא קא מבשל ועבר אלאו קודם למיתת ב"ד כו' ע"כ, מהכא משמע דל"ל להרשב"א מש"כ הר"ן והנמו"י בב"מ ד"ל דכל התחלת הפעולה למטרת המצוה כגוף המצוה יחשב ונקראת בעידנא ע"ש, ולפ"ז גם הבערת ובישול הפתילה לקיום מצוה שריפתה, שפיר נחשבת בעידנא, והוה אמינא דדחי ללאו דהבערה, ומשו"ה צריך קרא דלא תבערו למעוטי, וע' בפסקי תוס' לזבחים צ"ז ע"ב ובחידושי הגרע"א לב"מ שם ובתשובותיו סי' רכ"א רכ"ב וע"ע בתוס' ב"מ ר"פ השואל

תוד"ה מושבות. הקשה ה"ר יהודא כהן היכי בעי לאוקמי ר' ישמעאל כר' יוסי דאמר הבערה ללאו יצתה והא בפ"ק דשבת אמר דר' ישמעאל קרא והטה ואמר לכשיבנה ביהמ"ק אביא חטאת שמינה אלמא דבהבערה יש כרת כו', ע' בס' עולת שמואל סי' ע"ו ובת' מקום שמואל קונטרס שער התירוצים ובהעמק שאלה לשאילתות פ' אמור סי' ק"ה אות ה'.