אור הישר (נשים א) ג

שם אימור דאמרינן אתי עשה ודחי ל"ת ל"ת גרידא ל"ת שי"ב כרת מי דחי, ע' בת' הרמב"ם דפוס ירושלים סי' סמ"ך

שם ותו ל"ת גרידא מנלן דדחי דכתיב לא תלבש שעטנז גדילים תעשה לך וא"ר אלעזר כו', ע' ת' הרשב"א סי' שמ"ו

, תוד"ה למעוטי. כדאמר בפ"ק דקידושין וכ"ת תנא ושייר והא ארבעה קתני כו', ע' בת' מקום שמואל קונטרס שער התירוצים

תוד"ה לפי. וי"ל כיון דלגבי בעל לא משכחת צרת צרה אין לנו להחמיר בטומאה כו', ע' בקובץ הערות סי' י"ב

בא"ד ועוד אור"י דדוקא בטומאה דכתיב גבי בעל הוי כעריות דכתיב בלשון לאו כו', ע' בת' הגרע"א סי' קכ"ד

תוד"ה ל"ת. דא"כ היכי דחי עלה מי דמי התם חדא איסורא הכא תרי איסורי הא לא מפלגינן בשום מקום וילפינן מכלאים בציצית אפילו תרי איסורי כו'. ע' בס' עולת שמואל ח"א סי' ע"ו

בא"ד דשאני אשת אח דמצותו בכך וא"א בענין אחר לקיים מצות יבום כו', ע' בהעמק שאלה לשאילתות פ' וירא סי' יוד אות ט'

דף ד' ע"א אפילו למאן דלא דריש סמוכים בעלמא במשנה תורה דריש דהא ר' יהודא בעלמא לא דריש ובמשנה תורה דריש כו' ע' ספרי פ' ראה בפסוק בנים אתם ובמשך חכמה שם ובת' הרא"ש כלל ב' סי' ח'

רש"י ד"ה שאין חוסמין אין סותמין טענותיה לכופה להתייבם לו אלא כופין אותו וחולץ, ע' בת' הרשב"א ח"ד סי' רנ"ו וע"ע בת' הרמב"ם דפוס ירושלים סי' קצ"ח

תוד"ה דכתיב. ואיפכא ליכא למימר דבמקום גדילים לא תלבש שעטנז כו', וכה"ג הקשו התוס' בכ"מ דלדרוש ההיקש להיפך, וע' בתוס' פסחים מ"ג ריש ע"ב ובמש"כ שם עה"ג ובראבי"ה סי' ס"א

בא"ד דא"כ לשתוק קרא מיניה וממילא ידעינן דלא דחי עשה דציצית לאו דכלאים, ע' בת' באר יצחק חא"ח סי' כ"ח

תוד"ה וכי מפני. והא דדריש ר' יהודא סמוכים בפ"ב דקידושין כו' א"נ משום דמוכח כו', והנה עפ"ד התוס' דהכא דהיכא דמוכח דריש ר"י סמוכין אפשר להבין הא דאמרו בפסחים כ"ח ע"ב ור' יהודא דריה"ג מנ"ל אבע"א מדסמיך ליה היום אבע"א סמוכין לא דריש ע"ש, דלכאורה שני התירוצים סותרים זא"ז דלתירוץ הראשון דריש סמוכים ולתירוץ השני לא דריש, ועוד הלא קיי"ל בכל הש"ס דר"י לא דריש סמוכין א"כ אין מקום בהחלט לתירוצא קמא, אולם לפמש"כ התוס' הכא ניחא. דבתירוץ הראשון השיב דר"י ג"כ ס"ל כריה"ג, דמדסמיך ליה היום מזה מוכח דקאי על פסח מצרים, והיכא דמוכח הלא דריש ר"י סמוכין. אולם אם לא נאחז כאן תיבת היום להוכחה לדרוש עפ"ז סמוכין, אז בהכרח דהדרינן לכללין כמו בעלמא דלא דריש סמוכין. וא"כ בע"כ דר"י פליג על ריה"ג

בא"ד והא דקאמר במשנה תורה דריש ה"ה בעלמא אלא דבמשנה תורה קים ליה דכולהו מוכח או מופנה כו'. ע' ראב"ן סי' ל"ד

ע"ב כתב רחמנא לא תלבש שעטנז דומיא דלבישה דאית ביה הנאה. ע' רמב"ן לסה"מ שרש תשיעי, ובמש"כ בחידושי לב"ק ק"ג ע"א שם דרבא רמי כתיב הכנף מין כנף וכתיב צמר ופשתים הא כיצד צמר ופשתים פוטרין בין במינן בין שלא במינן שאר מינין במינן פוטרין שלא במינן אין פוטרין, ע' תרומת הדשן סי' מ"ד ובס' האשכול ח"ב סי' ל"ב ובמש"כ בחידושי למנחות דף ל"ט

תוד"ה ואמר רחמנא וא"ת והיכי משמע מהכא דשרי כלאים בציצית נימא דעביד לה תכלת בלא שוע טווי ונוז כו', ע' ת' הרשב"א סי' שמ"ז

בא"ד אבל קשיא דאכתי נימא דאמר רחמנא לעביד להו תכלת בלא קשירה דלא הוי כלאים כו', ע' בת' פנים מאירות ח"א סי' פ"ח

תוד"ה ותכלת. לא היה צריך לכך דבין הוא כיתנא בין הוא עמרא יכול לדקדק כו', ע' בת' הרשב"א סי' שמ"ח

דף ה' ע"א וקא סבר האי תנא הקפת כל הראש שמה הקפה, ע' סה"מ לית מ"ג

שם אלא אתיא מזקנו דתניא זקנו מה ת"ל כו', ע' בת' הרשב"א סי' שנ"ב

שם איכא למיפרך מה לנזיר מצורע שכן ישנו בשאלה דאלת"ה הא דקיי"ל דאין עשה דוחה ל"ת ועשה ליגמור מנזיר אלא מנזיר מ"ט לא גמרינן דאיכא למיפרך שכן ישנו בשאלה והנה לפ"ז יליד נזיר שמשון דליתא בשאלה כדאמרינן במכות כ"ב ע"א, אם הוא מצורע אה"נ דלא יגלח, דעשה ולית דתער לא יעבור על ראשו קדוש יהיה גדל פרע איכא גביה, וקולא דשאלה ליתא גביה, א"כ קשה אמאי לא חשיב במשנה דנזיר ע"א בין החילוקים דנזיר עולם לנזיר שמשון היכא דהוה מצורע, דלנזיר עולם דחי עשה דתגלחת מצורע לעשה ולית דנזירותו משום דאיתיה בשאלה, משא"כ בנזיר שמשון דקולא זו ליתא גביה רק עומדות כנגדו עשה ול"ת דנזיר, והכא אין מקום לתירוץ התוס' בנזיר שם לענין שאלה. דהכא אינם שואלים על נזירותם, אלא מטעם דישנם בשאלה. ובאמת אכתי שניהם נזירים. ולפ"מ דקיי"ל דאין עשה דוחה ל"ת ועשה, הרי אין מקום בשום אופן לעשה דתגלחת מצורע לדחות לעשה ול"ת דנזירות שמשון שלו וצ"ע כעת, ועמש"כ בחידושי לעירובין ד"ל ע"ב

רש"י ד"ה שאין. תאמר בלאו דאחות אשה שכשם שהוא מוזהר עליה כך היא מוזהרת עליו דכתיב הנפשות העושות שניהם במשמע, ע"ל פ"ד