אור הישר (נשים א) לט

תוד"ה מידי דהוה. וא"ת והיכי ילפינן אשה מטבי' והקדש כו'. ע דורש לציון דרוש ו'

תוד"ה מתיך חומר. נראה לר"י דלית לן למימר אנן סהדי דדייקא ומינסבא ונאמן עד אחד בכך מה"ת אלא מתקנת חכמים הוא דנאמן כו'. ע' בת' חמדת שלמה חאה"ע סי' כ"ג וע"ע נובי"ק חאה"ע סי' פיה ושם מ"ת חח"מ סי' ח'

תוד"ה אתא גברא. הא תרי כמאה דמו וי"ל דלגבי דבר הנראה אה וידוע לכל לא היה אומר רב אבל בשני עדים לא תצא ע' ש"ך חו"מ מ סי מ"ו ס"ק ס"ו ובמש"כ בחידושי לערכין י"ט ע"ב שוב מצאתי שהאריכו בזה הנוב"י חאה"ע סי' ס"ה ובח"ס אה"ע ח"ב סי' קמ"ב וע' בחידושי חיות לב"ק ע"ד ע"ב

ע"ב כגון שניסת לאחד מעדיה היא גופה באשם תלוי קיימא באומרת ברי לי כו'. ע' בפתח השער לת' חמדת שלמה

שם מנין שאם לא רצו דפנו ת"ל וקדשתו בעל כרחו כו', ע' בת' הרשב"א סי' אלף קפ"ז ושם חלק ששי סי' י"ג ובת' הריב"ש סי' שמ"ח ובדורש לציון דרוש ט' ובפני יהושע לכתובות כ"ב ע"ב

שם מאי לא תצא דקאמר רב לא תצא מהיתירה הראשון כו'. ע' בת' הריב"ש סי' שע"ט

שם אמר שמואל ל"ש אלא שלא מכחשתו אבל מכחשתו לא תצא כו', בלח"מ תמה מדוע השמיטו הפוסקים דבר זה וע' בת' חמדת שלמה חאה"ע סי' י"ג

שם דתניא ר' נחמיה אומר כ"מ שהאמינה תורה עד אחד הלך אחר רוב דיעות ועשו שתי נשים באיש אחד כשני אנשים באיש אחד כו', ע' מיוחסות סי' קי"ט ובמהדי"ק סי' קע"א

שם אבל שתי נשים באיש אחד כפלגא ופלגא דמי ע' מגיד משנה פי-"ב הכ"א מה' גירושין ובחידושי הגר"ח הלוי שם

שם גזירה שמא יאמרו גירש זה ונשא זה ונמצאת אשת איש יוצאה בלא גט כו', ע' אבני מלואים סי' ל"ז סקכ"א

רש"י היכי דמי. דהא ודאי באיסור מפורסם ואפילו באיסור ספק לא איצטריך קרא דודאי כפינן ליה, ע' בחידושי עולת שמואל למס' כתובות י"ב ע"ב

רש"י ד"ה אלא לאו כה"ג. דנשאת תחילה לאחד מעדיה ואח"כ באו עדים שהיה חי באותה שעה כו', ע' אור שמח פי"ב ה"ז מה' גירושין

רש"י ד"ה וקתני דפנו וקשיא לרב ע' בת' הגרע"א סי' ק"ל

בא"ד ובעד אחד לא מצי לאוקמי דא"כ ל"ל קרא הא ודאי אין אחד במקום שנים, ע' בת' עונג יו"ט סי' קל"א

תוד"ה והבא עליה. ואר"י דמה שאשה דייקא ומינסבא מרעא ליה לחזקה כו', ע' נובי"ק חאה"ע סי' כ"ט ובתומים קונטרס כללי מגו סי' ט"ז, ובס' חזקה רבה ח"ד סי ל'

דף פ"ט ע"א רישא דעבדה איסורא קנסוה. פי' דהקנס הוא לחוש שיאמרו גירש ראשון. כדביאר הגרע"א בתשובה סי' פ"ו

שם אין לה כתובה מ"ט תקינו לה רבנן כתובה כדי שלא תהא קלה בעיניו להוציאה הא תהא קלה בעיניו להוציאה ע' אור זרוע ח"א סי' שנ"ו

רש"י ד"ה סיפא. ודקשיא לך שמא יאמרו גירש זה וקידש זה כו' לא אתי למימר הכי אלא אמרי מדנפקא בלא גט קידושי טעות הוה כגון ע"מ שאני כהן ונמצא ישראל ע' בת' מהרי"ק סי' ע"ב

תוד"ה אמרי קידושי טעות הא אמרינן לקמן דאין תנאי בנשואין, ע' בת' שיבת ציון סי' ע"א

תוד"ה אין תורמין. א"נ היכא שהיתה לו שעת הכושר גזרו דלכתחילה לא יתרום כו', ע' בת' עונג יו"ט סי' קי"ד

ע"ב מן הנקוב על שאין נקוב תרומתו תרומה ולא תאכל עד שיוצא עליה תרומה ומעשר ממקום אחר ע' בת הרשב"א סי' תרנ"ט

שם וכי ב"ד מתנין לעקור דבר מה"ת א"ל ואת לא תסברא כו'. ע' בת' הרשב"א סי' אלף קס"ו ובס' חזקה רבה חאה"ע סי' רס"ח

שם דא"ר יצחק מניין שהפקר ב"ד הפקר שנאמר כל אשר לא יבא לשלשת הימים בעצת השרים והזקנים יחרם כל רכושו והוא יבדל מקהל הגולה ר' אלעזר אמר מהכא אלה הנחלות אשר נחלו אלעזר הכהן ויהושע בן נון וראשי האבות למטות בני ישראל וכי מה ענין ראשים אצל אבית אלא לומר לך מה אבות מנחילין בניהם כל מה שירצו אף ראשים מנחילין את העם כל מה שירצו, וכ' ביש"ש בסוגיין דר"א עדיפא דאי מדר' יצחק לא ידעינן אלא דמצו לאפקורי. ומדר"א שמעינן דגם להחליט לאחרים יוכלו, וכבר הקדימו בזה הרשב"א ז"ל בחידושיו לגיטין ל"ו וקאמר דר א עדיפא גם בזה. דמשעת אמירת הב"ד ממון ראובן יהא לשמעון זכה שמעון מיד דומיא דנחלת אבות משא"כ לר' יצחק עדיין צריך שמעון לזכות מן ההפקר, ועמש"כ בחידושי לגיטין שם וע"ע בת' הרשב"א סי' אלף ר"ו ובמיוחסות סי' רנ"ו ובת' הרא"ש ריש כלל ל"ה ובת' עין יצחק חא"ח סי' כ"ב ובת' עונג יו"ט סי' כ"ט

שם והא הכא דמדאורייתא אביה מיטמא לה ומדרבנן מיטמא לה בעל משום דהויא לה מת מצוה כו', ע' משך חכמה ר"פ אמור וע"ע בלח"מ ומל"מ פ"ב מה' אבל

שם ה"נ כיון דלא ירתי לה קריא ולא ענו לה, ע' בתורת האדם להרמב"ן ריש ענין הכהנים ובח"ס אה"ע סי' קכ"א.