אור הישר (נשים א) לח

תוד"ה אי מהתם. וא"ת מנ"ל דטבל מעשר עני במיתה הא לא אתקש לתרומה וי"ל דשמא אין בו מיתה. ע' שאגת אריה סי' צ"ו ובס' מבית מאיר ח"ג סי' נ"ג

בא"ד א"נ כיון שאין חלוק משאר טבל לענין אזהרה ה"ה לענין מיתה, ע' בת' באר יצחק חא"ח סי' ח'

ע"ב ואידך כל היכא דבעי דלא בעי חומה ואי אכיל ליה בטומאת הגוף לא לקי, ע' העמק שאלה לשאילתות פ' קרח אות ג'

שם ומנלן דלא סליקו בימי עזרא דכתיב ואקבצם אל הנהר כו', ע' בת' הרמב"ם דפוס ירושלים סי'

שם א"ר חסדא בתחילה לא היו מעמידים שוטרים אלא מן הלוים שנאמר ושוטרים הלוים לפניכם עכשיו אין מעמידים שוטרים אלא מישראל שנאמר ושוטרים הרבים בראשיכם, עמש"כ בזה הגאון נצייב ז"ל בביאורו עה"ת הרחב דבר ס"פ בא ובס' משך חכמה ר"פ קרח

תוד"ה מי שיכול. ואי אפשר לאוכלו בבית הקברות וי"ל דאע"ג דאסור לזרים גזה"כ הוא ואכלתם איתו בכל מקום, ע' משך חכמה פ' במדבר בפסוק והיו לי הלוים

דף פ"ו ע"א רש"י דיה או בית בעלה. לכך יצא מקרא הזה לומר לך כיון שיצתה כו'. וכן פירש"י נמי בכתובות מ"ט ע"א, וע' בתוס' דהכא ודהתם ד"ה האיך ובט"ז יו"ד סי' רל"ד ס"ק י"ד

ע"ב מדקתני סיפא נשאת שלא ברשות מותרת לחזור לו שלא ברשות ב"ד אלא בעדים כו', ע' תוס' ב"ב ל"ב ע"א ד"ה אנן מסקינן ובת' הגרע"א סי' ק"ל

שם אלמא עד אחד נאמן, ותנן נמי הוחזקו להיות משיאין עד מפי עד כו', ע' בת' עונג יו"ט סי' קל"ד ובעתים לבינה על ס' העתים סי' ע' בהשמטות

שם ותנן נמי עד אחד אומר אכלת חלב והוא אומר לא אכלתי פטור טעמא דאמר לא אכלתי הא אישתיק מהימן, ע' קידושין ס"ו ע"ב ובת' הרשב"א סי' קי"ח וסי' תקמ"ה ובמש"כ בחידושי לכריתות רפ"ג וע"ע בראב"ן סי' ס"ד וסי' צ"ב ובתמים דעים להראב"ד סי' פ"ז

רש"י ד"ה תצא מזה ומזה. והא דלא דייקא קנסי לה, ע' אבני מלואים סי' ל"ז ס"ק כ"א ובשבות יעקב ח"ב סי' קט"ז ובת' מהרש"ם ח"א סי' ט'

רש"י ד"ה נפסלה מן הכהונה משים זונה. ע' בת' הרשב"א סי' אלף ר"א רשיי דיה שלא ע"פ ב"ד. אלא בעדים חייבת קרבן דשוגגת היא ואין זה אונס להפטר מן הקרבן דאיבעי ליה לאמתוני, ע' נובי"ת חי"ד סי צ"ו ובס' חזקה רבה חי"ד סי' רי"ש

תוד"ה מכלל דרישא לפי שיש דברים שאין נאמן להם וצריכים לישאל לב"ד להתירה לינשא על פיו כו', ע' נובי"ק חאה"ע ס"ס ל"ג

תוד"ה ר"מ מחייב וממשכנים אותו אם אומר שלא להביא ול"ד לשאר חייבי חטאות דניחא להו בכפרה ולא בעי משכוני ע"כ, וכתבו עה"ג ובהגהות הב"ח דסתרו לדבריהם דהכא בכריתות י"ב ע"א דשם כתבו דבב"ק מיירי שאמר דלא ניחא ליה בכפרה ע"ש, ולע"ד קשה האם סתרו שם רק לדבריהם דהכא ודב"ב מ"ח ע"א. הלא בב"ק שם בגמרא גופה הוא כנגד דברי התוס' דכריתות, דבגמרא קאמר דחטאת מחמר חמירי עילויה ולא בעי משכוני, וכן בכמה סוגיות בש"ס מבואר בהדיא, דמשום ניחותא דכפרה לא בעי למשכניה. כמו בבכורות ס"פ הלוקח בהמה ובמנחות נ"ב ע"א ובקידושין ד"נ ע"א ובגיטין נ"ד ע"א, ומלבד זה עצם דברי התוס' בכריתות שם שגבו מבינתי הדלה כדהארכתי בחידושי שם

דף פ"ח ע"א אלא סברא הוא מידי דהוה אחתיכה ספק של חלב ספק של שומן ואתא עד אחד ואמר ברי לי דשומן הוא דמהימן כו', ע' בת' הרא"ש כלל כ' סי' י"ז. שם מידי דהוה אטבל הקדש וקונמות האי טבל ה"ד אי דידיה משום דבידו לתקנו כו', ע' בת' הרשב"א סי' תתל"ז ובראב"ן סי' ס"ד ובטו"א לר"ה כ"א ע"א ושם כ"ב ע"ב. שם אי קדושת הגוף אי דידיה משום דבידו לאיתשולי עליה כו', ע' בת' הגרע"א סי' קמ"ה קמ"ו ובקצוה"ח סי' רנ"ה סק"ג שם מתוך חומר שהחמרת עליה בסופה הקלת עליה בתחילה כו'. ע' בת' מהר"ם ב"ר ברוך סי' תקע"ב ושם תתקע"א ובת' מהרי"ק ס"ס ל"ב. שם סוף סוף תרי ותרי נינהו והבא עליה באשם תלוי קאי כו'. ע' בת' הרשב"א סי' תתקע"ב. רש"י ד"ה ואמר ברי לי. דאל"ה אין לך אדם אוכל משל חבירו ואין לך אדם סומך על בני ביתו, ע' בת' הרשב"א סי' שע"ו

רש"י ד"ה הקלת עליה בתחילה להתירה לינשא מפני שהיא חוששת שמא תתקלקל ולא מינסבה עד דבדקה שפיר, ע' בת' הרשב"א סי' אלף קס"ב ובמיוחסות סי' קס"ב

תוד"ה דשתיקה כהודאה דמיא, פי' כיון דשתיק נראה לו אמת ויודע קצת שיש רגלים לדבר כו'. ע' בת' אגודת אזוב חי"ד דפוס ווילנא דף יוד ע"א

תוד"ה ברי לי דשומן דמהימן, י"מ דגמרינן מנדה כו'. ע' בת' מהרי"ק סי' ע"ב ובנובי"ק הי"ד סי' נ"ט ובחאה"ע סי' צ"ג.