אור הישר (נשים א) לה

ע' בת' הרשב"א סי' אלף ר"מ ובת' הרא"ש כלל מ"ח סי' ט' ובנובי"ת חי"ד סי' קל"ה

תוד"ה מצרי שני במה יטהר. וא"ת ישא שתוקי כו', ע' ח"ס אה"ע ה"א סי' י"ד

בא"ד וא"ת וישא נתינה והולד כשר לר' יוחנן כו'. ע' אבני מלואים סי' ד' סק"א

תוד"ה רובו ומקפיד עליו חוצץ. לא כמו שפי' בקונטרס פ"ק דסוכה דהיינו דוקא בשערו אבל בגופו חוצץ כו', ע' נוב"י תנינא חי"ד סי' קל"ה ובמש"כ בחידושי לזבחים ס"פ דם חטאת וע"ע ראבי"ה סי' קפ"ו ובאשכול ח"א סי' ס"א ובנחל אשכול שם

ע'"ב לא קשיא הא כמ"ד דון מינה ומינה הא כמ"ד דון מינה ואוקי באתרא, ע' בת' באר יצחק חא"ח סי' ח' וע"ע בת' חו"י סי' ר"ג ובשושנת העמקים להפמ"ג כלל יוד ובח"ס חי"ד ס"ס עט"ז ובארצות החיים סי' יוד ס"א

שם א"ר חנא בר אדא נתינים דוד גזר עליהם כו', עמש"כ עה"ג וע"ע ברמב"ם ומג"מ ספי"ב מאיסורי ביאה

שם אל שאול שלא נספד כהלכה. והא דשלח יד בעצמו נקרא בזה אונס כדאמרו במד"ר פ' נה פל"ד סי' י"ג אקרא דואך את דמכם לנפשותיכם אדרוש אך להביא את החונק עצמו יכול כשאול ת"ל אך. וע' בתורת האדם להרמב"ן ענין ההספד ד"ה בפרקי ר"א

שם מתוך שהרג נוב עיר הכהנים שהיו מספיקין להם מים ומזון מעלה עליו הכתוב כאילו הרגן, ע' בת' מהר"ם ב"ב סי' תתט"ו

, דף ע"ט ע"א ויחמול המלך על מפיבשת בן יהונתן בן שאול שלא העבירו וכי משוא פנים יש בדבר כו', המפרשים הקשו מדוע לא פריך הכי על יעקב אבינו שהעמיד לפני עשו החביבים עליו אחרונים. ועמש"כ בזה בס' לפלגות ראובן חלק ששי בחידושיו לגיטין כ"ט ע"ב בהג"ה

שם והא כתיב לא יומתו אבות על בנים כו', ע' רמב"ן ומגילת אסתר לסה"מ שרש שני ובנחל אשכול ח"ב סי' ל"ו

ע"ב במשנה אר"ע אני אפרש סריס אדם חולץ וחולצין לאשתו מפני שהיתה לו שעת הכושר כו' ר"א אומר לא כי אלא סריס חמה חולץ וחולצין לאשתו מפני שי"ל רפואה כו'. ע' מה שהאריך בזה בס' אור גדול סי' ג' וע"ע בחוט המשולש בחלק התשובות להגר"ח זצ"ל סי' י"א ובח"ס אה"ע ח"א סי' י"ז ובהעמק שאלה לשאילתות פ' תצא סי' קנ"ב אות חי

שם העיד ר' יהושע בן בתירא על בן מגוסת שהיה בירושלים סריס אדם ויבמו את אשתו לקיים דברי ר"ע כו' ע' בת' הרמב"ם דפוס ירושלים סי' קנ"ג

שם א"ל אביי וליתי איסור פצוע ונידחי עשה דיבום מי לא תנן ר"ג אומר אם מיאנה מיאנה כו' ע' בת' הרשב"א סי' שנ"ח ובת' אחיעזר חאה"ע סי' א'

שם ה"ד סריס חמה א"ר יצחק ב"י אר"י כל שלא ראה שעה אחת בכשרותו. ע' בת' הריב"ש סי' תע"ד

רשיי דיה סריס חמה ממעי אמו ע' ברש"י לעיל ע"ה סע"א ובת' הריב"ש סי' קכ"ז וסי' תי"ט. דף פ' ע"א לחד אבר חיישינן לכוליה גופא לא חיישינן, ע' בת' עין יצחק חא"ח סי' א'

שם בן עשרים שנה ולא הביא שתי שערות יביאו ראיה שהוא בן עשרי והיא הסריס לא חולץ ולא מייבם כו', ע' בת הרשב"א סי' תתצ"ח

שם אתמר אכל חלב מבן י"ב ויום אחד עד בן י"ח ונולדו בו סימני סריס ולאחר מכאן הביא שתי שערות רב אמר נעשה סריס למפרע ושמואל אמר קטן היה באותה שעה, ע' מה שהאריך בזה בנובי"ק חאה"ע סי' ו' וע"ע בחידושי הגאון מהר"ח הלוי ז"ל פ"ב ה"ט מה' אישות

שם אין הסריס נידון כבן סו"מ לפי שאין בן סו"מ נידון אלא בחתימת זקן התחתון כו', ע' ח"ס אה"ע ח"א סי' י"ד

תוד"ה ולאחר מכאן הביא שערות. רביתא נקט דאע"פ שהביא שערות לא אמרינן דאיגלאי מילתא למפרע שהיה קטן כו', ע' בס' אור גדול סי' ז' אות י"ב

תוד"ה נעשה סריס למפרע. ולקי על חלב שאכל דלא חשיב הת"ס אע"ג דבשעת התראה היה ספק שמא יביא שערות קידם י"ח דהשתא מיהא איגלאי למפרע שהיה גדול בשעת התראה, והק' בשיש שמעתא א' פ"ג לשיטת הרמב"ם דספק מותר מן התירה א"כ היכי משכ"ל למלקות כיון דעכשיו ספק הוא ומותר לאכול חלב מן התורה וזכאי ורשאי באכילתו א"כ נהי דאח"כ איגלאי מילתא שהיה גדול למפרע כיון דבדין לא אכל חלב למה ילקה ע"ש

ולעד"נ דלפ"מ דמסקו התוס' וז"ל ולא דמי להכה את זה וחזר והכה את זה דאף לאחר שהכה את שניהם לא ידיע איזהו אביו עכ"ל, וא"כ אין מקום לקושית הש"ש דהא התוס' מחלקים הכא על אתר דלא נקרא התראת ספק רק ספק קבוע דספיקו לא יתברר לעולם כמו בהכה זה וחזר והכה זה משא"כ ספק דבסוגיין דהוא רק ספק לשעתו העומד להתברר התראתו אינה נקראת התראת ספק דהספק הוא רק להמתרה בשעתו, ולכן אחר הבירור איגלאי למפרע שהיה גדול בשעת התראה. וזהו מאי דדייקו מדברי רב גופיה שאמר נעשה סריס למפרע היינו הבירור המאוחר מהפך את הספק המוקדם לודאי דנימא שהיה גדול בשעת ההתראה