אור הישר (נשים א) לג

רש"י דיה שקידש שעירב אפר במים וכן פירש"י נמי בערכין ד"ג ע"א לקדש לערב מים חיים באפר חטאת ע"ש והוא ע"פ סוגיא דסוטה ט"ז ע"ב ותמורה י"ב ע"ב דמים אל כלי דוקא ונתן עליו לערבן, ובזה סרה קושית התוס' על רש"י ביומא מ"ג ע"א ד"ה הכל כשרין לקדש כמש"כ בחדושי שם

תוד"ה אין נימול. וי"ל דלראב"ש איצטריך כו', וכן תרצו התוס' בקידושין כ"ט סע"א וע, שאגת אריה סי' נ"ג ובת' עונג יו"ט סי' א'

דף ע"ג ע"א והזה הטהור על הטהור על הטמא טהור מכלל שהוא טמא לימד על טבו"י שכשר בפרה, ע' בביאורי העמק דבר והרחב דבר לפ' חקת י"ט ד'

רש"י ד"ה הטהור. אלא מאי טהור טהור כל דהו ואשכחן טבו"י דמיקרי טהור דכתיב ורחץ במים וטהר, עמש"כ בחידושי לזבחים י"ז ע"א בתוד"ה טבו"י מנ"ל

רש"י דיה והן נכסי כהן לקדש בהן את האשה וליקח בהן עבדים וקרקעות ובהמה טמאה כו' ע"כ וכן פירש"י נמי בחגיגה י"ח ע"ב ולא כפירש"י בב"מ נ"ג ע"א לקדש בהן את האשה, והרמב"ם הפריד בין שני הפירושים, דבה' בכורים פ"ד הי"ד כ' לקנות בהן עבדים וקרקעות ובהמה טמאה ובפה"מ לבכורים פ"ב מ"א כ' לקדש בהן את האשה, וע' בירושלמי שם

תוד"ה מה שא"כ. והא דדרשינן בספרי מאת מקדשו ממנו אסמכתא בעלמא היא כו', וכ"כ בראב"ן סי' נ"ג

ע"ב ואוכלן בטומאת עצמן לוקה מה שאין כן בתרומה, ופירש"י דבטומאת עצמן לא מצינו אזהרה אלא איסור עשה כו', וע' בס' זרעו של אברהם בחידושיו על סדר הש"ס מש"כ בסוגיין לתמוה בזה ע"ד הרמב"ם פ"ו ה"ו מה' תרומות

שם ואיתקש בכורים למעשר מה מעשר אסור לאונן אף בכורים אסור לאונן, ע' בתוספות רע"ק לבכורים פ"ב אות י"ב ובס' פרי יהושע לפסחים ל"ו ע"ב

שם דתניא ר"ש אומר לא בערתי ממנו בטמא בין שאני טמא והוא טהור בין שאני טהור והוא טמא כו', ע' ראב"ן סי' י"ח

שם ההוא דאמרי לך התם בשעריך תאכלנו הכא לא תיכול, ע' משך חכמה לפ' תבוא בד"ה ספרי ואכלו

שם דא"ק לא בערתי ממנו בטמא ממנו אי אתה מבעיר אבל אתה מבעיר שמן של תרומה שנטמא ע' רמב"ן ומג"א לסה"מ שרש שמיני

שם ואוכלן בטומאת עצמן לוקה משא"כ בתרומה מילקא הוא דלא לקי הא איסורא איכא כו', ע' ברמב"ן לסה"מ עשה ב' השכוחה לפי דעתו מהרמב"ם ז"ל

תוד"ה טומאת עצמן אילה"ק כיון שיש אזהרה לטומאת עצמן ל"ל אזהרה לאוכל בטוה"ג דנ"מ דהיכא שתחב לו חבירו בבית הבליעה כו' ע' שעה"מ פ"ו מה' ברכות

דף ע"ד ע"א למ"ד בא הכתוב ליתן לך עשה אחר ל"ת איידי דכתיב נותר כתיב נמי ממנו ולמ"ד ליתן לו בקר שני לשריפתו איידי דכתיב עד בקר כתיב נמי ממנו, ע' בס' עולת שמואל ח"א סי' ע"ו

שם ואני הנה נתתי לך את משמרת תרומותי בשתי תרומות הכתוב מדבר אחת תרומה טהורה ואחת תרומה טמאה כו', ע' נובי"ת חי"ד סי' ר"א בהגה"ה

שם ואמר רחמנא לך שלך תהא להסיקה תחת תבשילך. כה"ג דרשינן בקידושין נ"ב ע"ב וזה יהיה לך מקדש הקדשים וגו' לך לכל צרכיך ואפילו לקדש בו אשה. וביאור הענין בכל דרשות אלו המפוזרות בש"ס עמש"כ בחידושי לחולין קי"ח ע"א

תוד"ה אונן מותר בפרה דלא גרע מטבו"י כו', הנה התוס' נקטו בזה טעם השני דרש"י, וע' בת' דבר אברהם סי' ז'

ע"ב ואימא בחזה ושוק אינה בחוזרת תרומה נמי אינה בהללה חללה לאו זרעו דאהרן היא ע' שעה"מ פ"ו ה"ה מה' עכו"ם

תוד"ה ושפחה מניין. אית ספרים דגרסי משוחררת בו ובפ"ק דכריתות נמי תנן וכן שפחה כו' ע' בת' פנים מאירות ח"ג סי' כ"ו ובמש"כ בחידושי לכריתות שם

בסה"ד ונראה דשאינה משוחררת אתיא לה לה מאשה כדמשמע בכריתות ע' העמק שאלה לשאילתות פ' אחרי סי' צ"ו אות י"ח

דף ע"ה ע"א רש"י ד"ה סריס חמה בידי שמים מחמת חולי כו', ע' ברש"י לעיל ד"כ ע"ב ד"ה סריס אדם ושם בתוד"ה פצוע דכא ובחוט המשולש בחלק התשובות להגר"ח ז"ל סי' י"א ושם בחלק התשובות של הגרא"י ז"ל סי' ג'

תוד"ה שאין לו אלא ביצה אחת. תימה דהאמר מר כל שנפצעו ביציו ואפילו אחת מהן כו', ע' מה שהאריך בזה בס' אור גדול סי' ג'

בא"ד ואור"ת דיש לחלק בין ניטלה הביצה לפציעה כו'. ע' בס' התרומה סי' קל"ג ובנובי"ק חאה"ע סי' ו'

בא"ד הלכתא כוותיה כיון ששמע מפי חכמים בכרם ביבנה דהוה סמכא כו', ע' ח"ס אה"ע ח"א סי' י"ס

ע"ב הא שלח שמואל לקמיה דרב וא"ל צא וחזר על בניו מאין הם. ע' בת' הגרע"א סי' ק"ה