אור הישר (נשים א) לב

דף ע"א ע"א ור"ע האי תושב ושכיר מאי עביד ליה כו' לאתויי גר שמל ולא טבל וקטן שנולד כשהוא מהול, ע' שאגת אריה סי' נ"ד

שם בעי רב חמא בר עוקבא קטן ערל מהו לסוכו בשמן של תרומה כו' ברמב"ם פי"א ה"ז מה' תרומות פסק דבתוך ז' סכין אותו שהנולד כל שבעה אינו חשוב ערל. וע' בת' באר יצחק חא"ח סי' י"ט וע"ע ראבי"ה סי' קצ"ד

שם דאמר שמואל חלצתו חמה נותנין לו כל שבעה כו', ע' בת' הרא"ש כלל כ"ו סי' ג'

תוד"ה והני מולין ואילה"ק מוכל ערל לא יאכל בו דההיא לא איצטריך אלא לישראל, ע' בת' משיב דבר ח"א סי' ח'

בא"ד והיינו דוקא היכא שאין הלשון ידוע מייתי שפיר ראיה מלישנא דקרא כו', ע' נובי"ת חי"ד סי' קמ"ד

ע"ב ר"פ אמר כגון דכאיב ליה עיניה לינוקא ואיתפח ביני וביני כו', ע' בת' מהרי"ק סי' קמ"ו

שם ומאי שנית לאקושי סוף מילה לתחילת מילה מה תחילת מילה מעכבת אף סוף מילה מעכבין בו כו', ע' ס' האשכול ח"ב סי' ל"ז

רש"י ד"ה לא עדיף והא דתנא לודאה יום הבראתו כיום הולדו הא אתא לאשמעינן שצריך להמתין עד יום שמיני, ע' העמק שאלה לשאילתות פ' אחרי סי' צ"ג אות ג' וע"ע בס' האשכול ח"ב סי' ל"ו ובנחל אשכול שם

תוד"ה ודילמא. תימה א"כ קרא ל"ל דבפ' בתרא דזבחים דייק ר"ש כו', ע' מה שתירץ במעין החכמה דף ד' ע"א

תוד"ה לא ניתנה פריעת מילה לאברהם אבינו. ומ"מ אברהם פרע מילתו כו', ע' ברש"י עה"ת פ' לך י"ז כ"ה

בא"ד וי"ל דהלמ"מ הוא ויהושע אסמכיה אקרא ע' מנחת חינוך מצוה ב'

תוד"ה מ"ט לא מהול. משמע דלא מהול כלל ובפרקי דר"א משמע שמלו כו', ע' נוב"י תנינא חא"ח סי' כ"ב ובמשך חכמה לפ' לך בפסוק ואתה את בריתי

תוד"ה מ"ט השני. אבל בבשר תאוה היו מותרים שלא נאסרה להם מאחר שאין יכולין לאכול קדשים כו', עי' תוס' חולין י"ז ע"א ד"ה ר"ע סבר ובמה שהאריך בזה בת' מקום שמואל קונטרס שער התירוצים לחולין שם

דף ע"ב ע"א כל אותן מ' שנה שהיו ישראל במדבר לא נשבה להם רוח צפונית מ"ט אב"א משום דנזופים הוו ע' משך חכמה ר"פ דברים וע"ע בת' שיבת ציון סי' נ"ד

שם ת"ש את בריתי הפר לרבות את המשוך הוא סבר מדקא נסב לה הש"ס קרא דאורייתא הוא ולא ה"א מדרבנן וקרא אסמכתא בעלמא. וה"נ מסקינן משוך דרבנן ע"ש, ואין זה ענין להא דתנן באבות פ"ג מ"א דמיפר בריתו של אברהם אבינו הוא בכלל אין לו חלק לעוה"ב. והבין הרמב"ם בפ"ג ה"ח מה' מילה ובפ"ג ה"ו מה' תשובה דהוא המושך ע"ש. די"ל דהתם מיירי באיסור המשיכה לכסות העטרה ונראה כערל כמי שעושה להכעיס כדי להבזות המצות כדפי' רבינו יונה באבות שם והכא מיירי שנמשכה הערלה מעצמה, אז חיוב המילה רק מדרבנן. ולפירש"י בלא"ה ניחא דהכא פי' בהדיא שנמשכה אבל באבות שם ובסנהדרין צ"ט ע"א אהא דמפר ברית, מפרש שאינו רוצה לימול את בריתו ע"ש ועפ"ז א"צ למה שנדחק בזה הגאון נצי"ב ז"ל בביאורו הרחב דבר לפ' לך י"ז י"ג ע"ש וע"ע רמב"ן לסה"מ שרש שני ובמל"מ פ"י ה"ז מה' מלכים

שם לימא כתנאי משוך ונולד כשהוא מהול וגר שנתגייר כשהוא מהול כו' אינן נימולין אלא ביום כו', ע' העמק שאלה לשאילתות פ' וירא סי' יוד אות ח' ובת' דבר אברהם סי' כ"ב

תוד"ה נזופין היו אור"י ממעשה מרגלים ולא כמו שפי' בקונטרס ממעשה העגל כו', ע' בת' מקום שמואל קונטרס שער התירוצים

תוד"ה ומדבר הם. והא דאמר בנגמר הדין עכן משוך בערלתו היה ומפיק ליה מקרא אסמכתא בעלמא היא כו' ע"כ. וקשה הלא ל"ד להא דאמרינן בסוגיין את בריתי הפר לרבות את המשוך ומסקינן דמדרבנן וקרא אסמכתא בעלמא דהכא הוא ככל אסמכתות דבש"ס דסמיך אקרא, אבל התם לא מפיק מקרא רק מגז"ש כתיב הכא וגם עברו את בריתי וכתיב התם את בריתי הפר ע"ש, וגז"ש היא מסיני כדפירש"י בשבת קל"ב ע"א ובפסחים ס"ו ע"א ומשו"ה אין אדם דן גז"ש מעצמו כמש"כ רש"י ותוס' בסוכה ל"א ע"א, ומה שייך לאמר בגז"ש שנאמרה מסיני רק לאסמכתא על מעשה עכן שהיתה עתידה להיות בדור מאוחר. וסברת התוס' אפשר להאמר רק למ"ד בנדה י"ט ע"ב דגז"ש שהיא בדברי קבלה אדם דן מעצמו ע"ש ועפ"ז י"ל נמי שדנו גז"ש זו גם לאסמכתא, וע' מל"מ פ"י ה"ז מה' מלכים ועדיין צ"ע

תוד"ה מבחוץ. וי"ל דכיון דראוי לקרוע הוי בר ביאה, ע' מל"מ פי"ז הי"ד מה' תרומות

ע"ב ואפילו למאן דלא דריש וא"ו וא"ו וה"י דריש, ע' בת' הרשב"א סי' תתע"ז

רש"י ד"ה ראיתי. ר' אלעזר בן פדת לאו תנא היה ואמורא היה תלמידו של ר' יוחנן והוא ר' אלעזר סתם שבכל הש"ס, נ"ב כדלקמן צ"ו ע"ב ובב"ב קליה ע"ב ובכריתות כ"ז ע"א ובתמורה כ"ה ע"ב ועמש"כ בחידושי לברכות ד"ה ע"ב.