אור הישר (נשים א) לא

שם והיא הנותנת כהנת דקדיש גופה פסיל לה הא דלא קדיש גופה לא פסיל לה ע' משך חכמה לפ' בשלח בפסוק עד יעבור

שם ומה גרושה שמותרת בתרומה אסורה לכהונה זו שאסורה בתרומה אינו דין שפסולה לכהונה וכי מזהירין מן הדין גילוי מילתא בעלמא הוא, ע' ב"ש אה"ע סי' ו' סקט"ז ובת' באר יצחק חא"ח סי' כ"ז וע"ע נובי"ת חאה"ע סי' ג' ובאבני מלואים סי' ו' סק"ב

שם מנין לנכרי ועבד שבא על בת ישראל ועל כהנת ולויה שפסלוה שנאמר ובת כהן כי תהיה אלמנה וגרושה מי שיש לו אלמנות וגירושין בה כו', ע' אבני מלואים סי' ז' ס"ק י"ג

תוד"ה נכרי ועבד דלאו. ופריך נכרי ועבד כו' וזרים נמי לא איקרי דאין בהם ממזרות כו', ע' משך חכמה לפ' נח בפסוק ואני הנני מקים קמא ושם לפ' קדושים ד"ה ירושלמי סוטה

תוד"ה נכרי ועבד השני. וי"ל דא"כ לכתוב חד מינייהו דלית ליה צריכותא דר"ע כו', ע' דורש לציון דרוש ב'

דף ס"ט ע"א א"ק לא יחלל זרעו בעמיו מקיש זרעו לו מה הוא פוסל אף זרעו נמי פוסל, ע' בת' חות יאיר סי' ר"נ במשנה האונס והמפתה והשוטה לא פוסלין ולא מאכילין, לין, ע' נובי"ת חי"ד סי' ר'"ב

תוד"ה כי תהיה וא"ת ולוקמי בסוטה שבא עליה בעלה בדרך דליכא אלא עשה דונטמאה וי"ל דזר אצלה מעיקרא בעינן כו', ע' דורש לציון דרוש ב'

תוד"ה לא פוסלין ואפילו לר"א דאמר פנוי הבא על הפנויה שלא לשום אישות עשאה זונה נראה דלא מיפסלה בתרומה דאין זה לאיש זר ע' בת' הגרע"א סי' קפ"ב

ע"ב במשנה כהן שבא על בת ישראל לא תאבל בתרומה עיברה לא תאכל ילדה תאכל, ע' בת' הרשב"א סי' תר"י

שם כיון דעיברה לא תאכל ליחוש שמא עיברה, ע' מהרש"א ובס' חזקה רבה חא"ח סי' ע"ה

שם מי לא תנן מפרישין אותן ג' חדשים שמא מעוברות הן אמר רבה בר ר"ה ליוחסין חששו לתרומה לא חששו, ע' בת' עונג יו"ט סי' ע' ובס' עולת ש שמואל ח"א ס"ס ע"ד

שם איתמר הבא על ארוסתו בבית חמיו רב אמר הולד ממזר ושמואל אמר הולד שתוקי כו'. ע' בת' הגרע"א סי' פ"ה

שם אמר רבא מנא אמינא לה דקתני ילדה תאכל ה"ד כו', ע' בתוספות רע"ק לעיל פ"ב אות י"ט ובס' חזקה רבה חאה"ע סי' כ"ד

שם מדאפקרא נפשה לגבי ארוס אפקרא נפשה לעלמא כו', ע' בת' הרא"ש כלל ל"ב סי ט"ז ושם כלל פ"ב סי' א' ובת' הריב"ש סי' שצ"ה ובת' הגרע"א סי' קכ"ח

דף ע' ע"א אבל דיימא מיניה אע"ג דדיימא מעלמא בתריה דידיה שדינן ליה כו' ע' בת' מהר"ח א"ז סי' נון ובח"ס אה"ע ח"א סי' יוד

שם ומתניתין בדלא דיימא כלל, ע' בת' שיבת ציון ס"ס ס"ז

שם וזרע אין לה אין לי אלא זרעה זרע זדעה מנין ת"ל וזרע אין לה מ"מ כו', ע' גבורת ארי ליומא רפ"ק בד"ה ביתו זו אשתו

שם א"ל ר"ל לר"י כמאן כר"ע דאמר יש ממזר מחייבי לאוין אפילו תימא רבנן בעכו"ם ועבד מודי כו', ע"ל ט"ז ע"ב תוד"ה אמוראי ובת' חמדת שלמה חאה"ע סי' ג'

במשנה הערל וכל הטמאים לא יאכלו בתרומה כו' ע'. ראבי"ה סי' קס"ד

שם ואיזהו פצוע דכא כל שנפצעו הביצים שלו כו', הרשב"א הקשה אמאי לא תני נמי איזהו דך ועמש"כ בזה בנוב"י קמא חאה"ע סי' וי"ו ובת' שאילת דוד חי"ד סי' יוד

שם מה תושב ושכיר האמור בפסח ערל אסור בו אף תושב ושכיר האמור בתרומה ערל אסור בו. פי' וה"ה לקדשים כדכ' הרמב"ם בסה"מ ל"ת קל"ה

רש"י ד"ה נשיהם של פצוע דכא וכרות שפכה לא יאכלו דשויה חללה בביאתן שהרי נבעלה לפסול לה, ע' בחידושי הרשב"א ובאבני מלואים סי' ו' סק"ג

תוד"ה אבל. פי' דיימא מיניה שבא עליה בודאי כו', ע' בת' הגרע"א סי' ק"ז

ע"ב א"ק וכל זר זרות אמרתי לך ולא אנינות אימא ולא ערלות הא כתיב תושב ושכיר ומה ראית מסתבדא ערלות הו"ל לרבויי כו', ע' רמב"ן ומגילת אסתר לסה"מ שרש שני

תוד"ה אלא לאפנויי. ובהדיא דריש במכילתא הכי תושב זה גר תושב שכיר זה נכרי כו'. ומשמע דזהו המקור למש"כ הרמב"ם פ"ט ה"ז מה' ק"פ ואין מאכילין ממנו לנכרי אפילו גר תושב או שכיר שנאמר תושב ושכיר לא יאכל בו, וע"ש בראב"ד ובמפרשים וברש"י ורמב"ן פ' בא י"ב מ"ה ובמעין ע"א

תוד"ה דפסח גופיה. וי"ל דשאר קדשים גמרינן מפסח בהקישא דזאת התורה כו', ע' דורש לציון דרוש י"ב,