אור הישר (נשים א) ל

אותם ויברך אותם ויאמר להם פרו ורבו, משא"כ בפ' וישלח שם דיבר השי"ת רק עם יעקב בפרטיות, משו"ה א"ל פרה ורבה בלשון יחיד, כן עצם הראיה של רב יוסף דהביא מהאי קרא דפרה ורבה דרק האיש מצווה על פריה ורביה ולא האשה בלתי מובן דילמא התם קאמר בלשון יחיד משום דהדיבור היה בפרטיות ליעקב ולה"ק בלשון יחיד וצ"ע כעת

בא"ד ההוא ברכה בעלמא ולא למצוה, ע' במהרש"א לסנהדרין ג"ט ע"ב ובשער התירוצים שם

תוד"ה כי הא. פר"ח דכל הני דכופין מחמתה דוקא מנה ומאתים אית לה אבל תוספות לית לה כו, ע' מה שהאריך בזה בשערי תשובות למהר"ם ב"ר ברוך שער שני סי' מ"ט

דף ס"ו ע"א במשנה ואלו הן עבדי מלוג אם מתו מתו לה ואם הותירו הותירו לה אע"פ שהוא חייב במזונותן כו'. ע' בס' אבן האזל פ"ט ה"ז מה' עבדים

שם והרי ערל וכל הטמאים שאינן אוכלין ומאכילין התם פומייהו כאיב להו. עמש"כ הרשב"א בחידושיו לקמן ר"פ הערל ובמש"כ בס' חזקה רבה חאה"ע סי' פ"ו

שם אמר רבינא קנין אוכל קאמר קנין אוכל מאכיל שאינו אוכל אינו מאכיל, ע' משך חכמה לפ' אמור בפסוק וכהן כי יקנה

תוד"ה עבדי מלוג. דבתרומה אזלינן בתר קנין הגוף כו', ע' בס' עולת שמואל ח"א ס"ס ג"ג ובס' שערי ישר שער ה' פ"ח

ע"ב רב יהודא אמר הדין עמה משום שבח בית אביה דידה הוי כו', ע' בת' הרא"ש כלל ל"ח סי' ב' ושם כלל פ"ד סי' ג' ובת' הריב"ש סי' כ"א וסי' שס"ח ובתשב"ץ ח"א סי' יוד

שם המכנסת שום לבעלה אם רצה הבעל למכור לא ימכור כו', ע' בת' הרשב"א ח"ד סי' פ"ה ובת' מהר"ח או"ז סי' קנ"ט ובת' הריב"ש סי' ק"נ

שם שקלוה יתמי ופרסוה אמיתנא אמר רבא קנייה מיתנא כו', ע' חו"מ ומפרשים ס"ס קי"ז ובתורת האדם להרמב"ן ענין ההוצאה בד"ה ותניא מזרקים

שם רבא לטעמיה דאמר רבא חמץ ושחרור מפקיעין מידי שיעבוד, ע' תוס' ב"ק ד"צ ריש ע"א ובכתובות נ"ט ע"ב ד"ה קונמות ובאבני מלואים סי' ע"ב

תוד"ה לא יאכילנה. וכי היכי דילפינן לאסור טבל בהנאה של כילוי ה"נ ילפינן לאסור זו בתרומה כו', ע' מה שהאריך בזה בס' מבית מאיר ח"נ סי' נ"ד

תוד"ה ישראל ששכר פרה מכהן כו', אור"י היינו משום דבהמה האוכלת היא קנין כספו של כהן כו', ע' תוס' ע"ז ט"ו ע"א ד"ה ישראל ובשאגת אריה סי' פ"ג ובקו"א שם ובס' תשובות לשואל סי' ג'

תודה עבדי צ"ב. ומחיים לא איצטריך דפשיטא אלא לאחר מיתה קאמר כו' ע' בס' חזקה רבה חח"מ סי' ט'

תוד"ה הבעל. אבל היכא שאין יכולים לסלקה בשאר נכסים תקנו שהמקח בטל לאלתר. ע' תוס' ב"ב ד"נ ע"א ד"ה אילימא ובת' הרא"ש כלל פ"ד סי' ג'

דף ס"ז ע"א במשנה שהעובר פוסל ואינו מאכיל ד"ר יוסי אמרו לו כו' ע' ביאור הגר"א לחו"מ סי' ר"י סק"י ובקצוה"ח ר"ס ק"י

שם איבעיא להו טעמא דר' יוסי משום דקסבר עובר במעי זרה זר הוא א"ד ילוד מאכיל שאינו ילוד אינו מאכיל כו', ע' בחתימת הספר נוב"י תנינא

שם אלא זו וס"ל, ע' בתוס' ב"ב ל"ה ע"א ד"ה ומאי שנא ושם ק"ה ע"ב ד"ה אלא

רש"י דיה כולן זכרים. סמוך מיעוטא דמפילות למחצה דנקיבות הו"ל זכרים הראוים לירש מיעוטא כו', ע' בת' הגרע"א סי' ס"ב

תוד"ה אוכלין. ולאפוקי מדר' יוסי דר' יוסי חייש למיעוטא כו', ע' תוס' נדה מ"ד ע"א ד"ה א"ר ששת ובב"ב קמ"ב ע"א ד"ה בן ושם צ"ג ריש ע"ב בגמרא

ע"ב דש"י ד"ה אין חוששין למיעוטא. דבתר רובא אזלינן ורובא יולדות או נקיבות או מפילות כו', ע' נוב"י תנינא חי"ד סי' ר"ז ובס' חזקה רבה חי"ד סי' ט"ו

תוד"ה אין חוששין. וא"ת דהכא חייש ר' יוסי למיעוטא כו'. ע' בת' חמדת שלמה חאה"ע סי' כ"ג וע"ע בשעה"מ פ"ג הט"ז מה' יבום

דף ס"ח ע"א תוד"ה קניא ליה. לאו דוקא אלא כלומר זקוקה ליה כו' ויש ספרים דגרסי חזיא ליה כו', ע' תוס' קידושין י"ט ע"א ד"ה ומדאורייתא ובנובי"ת חאה"ע סי' קמ"ט

תוד"ה רישא. וי"ל דהכא כיון דהשתא דאתי קמן הוי ודאי בן תשעה אע"פ שהיה ספק כשבא עליה לא מוקמינן לה אחזקה קמייתא, ע' מהרי"ט ח"א סי' י"א ובת' עונג יו"ט סי' פ"א ובהעמק שאלה לשאילתות פ' בחקתי סי' קט"ז אות ז' ובס' חזקה רבה חא"ח סי' נ"ט ובחאה"ע סי' נ"ז

ע"ב א"כ לכתוב קרא היא בקדשים לא תאכל מאי בתרומת הקדשים שמעת מינה תרתי, ע' סה"מ ל"ת קל"ז.