אור הישר (נשים א) כט

שם א"ד אחא ב"ר יעקב שיתין סבי הוינא וכולהו איעקר מפרקיה דר"ה כו', ע' בת' הרמב"ם דפוס ירושלים סי' ש"נ

שם מני רבי היא דתניא מלה הראשון ומת שני ומת שלישי לא תמול דברי רבי רשב"ג אומר שלישי תמול רביעי לא תמול כו', ע' נוב"י תנינא חי"ד סי' קס"ה

שם ניסת לראשון ומת לשני ומת לשלישי לא תנשא דברי רבי רשב"ג אומר כו', ע' בת' הרמב"ם דפוס ירושלים סי' ק"ע

שם הכי אמר אבימי מהגרוניא משמיה דר"ה מעין גורם כו', ע' בת' הריב"ש סי' רל"ג ובח"ס אה"ע ח"א סי' קל"ו

שם ורב אשי אמר מזל גורם מאי בינייהו, ע' בת' הגאון מהרי"ל דיסקין סי' ל"ה

שם נישואין ומלקות כרבי וסתות ושור המועד כרשב"ג. ע' מיוחסות סי' קכ"א ובמה שהאריך בזה בס' חזקה רבה חאה"ע סי' פ"ו. רש"י ד"ה כיון דלא מיפקדא אפו"ר לא איכפת לה כו'. ע' נובי"ת חאה"ע סי' ק"ג

דף ס"ה ע"א היא קיימא לה ביורה כחץ הוא לא קיים ליה כו', ע' בת' הרשב"א סי' אלף ר"ל ובמיוחסות סי' קל"ט קמ"א ובת' מהר"ם ב"ר ברוך סי' תתקמ"ז ובת' מהר"ח או"ז סי' ס"ט ובת' הרא"ש כלל מ"ג סי' א' ובת' הריב"ש סי' קכ"ז ובנובי"ת חאה"ע סי' צ"א וע"ע בס' שערי תשובות למהר"ם ב"ר ברוך שער שני סי' סמ"ך

שם רבא אמר נושא אדם כמה נשים על אשתו והוא דאית ליה למיזיינינהו, ע' בת' מהר"ם ב"ר ברוך סי' תתס"ה ובת' הריב"ש סי' צ"א ובנובי"ת חאה"ע סי' ק"ב ובס' תשובות לשואל סי' י"ח וע"ע במהרי"ק סי' ק"ב

תוד"ה נשאת ותימה לר"י אמאי יש לה כתובה מן השני הא כיון דאסר לה לשלישי א"כ סבר דבתרי זימני הוי חזקה כו', ע' בס' אור גדול סי' מ"א וסי' נ'

בא"ד ומיהו תימה דהשתא לענין איסורא לא סמכינן ארוב נשים כו', ע' אבני מלואים ר"ס ט' ובס' חזקה רבה חאה"ע סי' פ"ה

תוד"ה תצא. י"ל דטענה דהשתא הוא דכחשי לא מהני להוציא אלא לענין שלא תחזיר מה שגבתה מראשון ומשני, ע' חזקה רבה שם סי' רע"ז

תוד"ה שבינו לבינה היא נאמנת, תימה דבמאי מיירי אי בשהתה עשר שנים עמו כו', ע' בת' מהר"ם ב"ר ברוך סי' תקס"ז ובת' הרא"ש כלל ה' סי' ז'

ע"ב היא מהימנה דאם איתא דלא אפלה נפשה בניפלי לא מחזקא, ע' נובי"ק חאה"ע סי' ס"ט ובהעמק שאלה לשאילתות פ' תולדות סי' י"ח אות ו'

במשנה האיש מצווה על פו"ר אבל לא האשה כו' ע' בת' הגרע"א סי' ע"א ע"ב

שם רב יוסף אמר מהכא כו' פרה ורבה ולא קאמר פרו ורבו, ולכאורה מדוע נאיד ר"י מילפותא דראב"ש דהוא תנא כמש"כ בחידושי בסמוך, די"ל דלדידיה בע"כ אתינן לתירוצא דר"ג בר יצחק וכבשה כתיב, ואפשר דאיהו ידע דראב"ש ס"ל י"א למסרת. ולכן יליף רב יוסף מהאי קרא דמצי קאי גם לכל הני תנאי דס"ל י"א למקרא. ואכתי איכא למידק קצת לפ"מ דמשמע במנחות ע"ט ריש ע"ב דראב"ש ס"ל כאבוה וע"ש תוד"ה ומי. וראב"ש ס"ל הכא י"א למסרת דאל"ה קשה וכבשוה תרתי משמע. ואילו ר"ש סבר בסנהדרין ד"ד ע"א י"א למקרא ע"ש וצע"ק ועמש"כ בחידושי לקמן בסמוך ע"ד התוס' ד"ה ולא קאמר וע"ע משך חכמה לפ' נח בפסוק פרו ורבו

שם וא"ר אילעא משום ד"א ב"ר שמעון כשם שמצוה על אדם לאמר דבר הנשמע כך מצוה על אדם שלא לאמר דבר שאינו נשמע כו'. וקשה דבירושלמי סוטה פ"ח ה"ב ושם בתרומות ספ"ה ובחגיגה ספ"א הוזכר מאמר זה בשם אמוראים, והכא חזינן דכבר אמרה ראב"ש שהיה תנא כדכ' התוס' בחגיגה י"ג ע"א ד"ה ורגלי ע"ש וצ"ע

שם אמרה ליה לא בעיא הך אתתא חוטרא לידא ומרא לקבורה אמר כי הא ודאי כפינן. ע' בת' הרשב"א סי' תרצ"ג וסי' אלף קצ"ב ובמיוחסות סי'. קל"א ובת' הרא"ש כלל מ"ג סי' ד

רש"י ד"ה לאמר דבר הנשמע דכתיב הוכח תוכיח להוכיח מי שמקבל ממנו ע"כ, וזה מתאים עם דעת התוס' בשבת נ"ה ובע"ז ד"ד ובס"פ חזקת הבתים דכל מצות תוכחה הוא בספק אם יקבל התוכחה ממנו אבל אם ברור לו שלא יקבל אז אמרינן מוטב שיהיו שוגגין ואל יהיו מזידין ע"ש

והנה בב"מ ל"א ע"א א"ל ההוא מדרבנן לרבא ואימא הוכח חדא זימנא תוכיח תרי זמני א"ל הוכיח אפילו מאה פעמים משמע תוכיח אין לי אלא הרב לתלמיד תלמיד לרב מניין ת"ל הוכח תוכיח מ"מ. ולפי פירש"י דהכא מנלן למילף מהאי קרא תוכחה מתלמיד לרב או ק' פעמים ואפילו תרי זימני, דילמא כולא קרא דהוכח תוכיח אתא דוקא למי שמקבל ממנו, אבל אם ברור לו שלא יקבל ממנו אפילו פעם אחת לא, ואליבא דר"א בר"ש הוא מצוה שלא לאמר דבר שאינו נשמע ולר' אבא חובה וצ"ע כעת

תוד"ה ולא קאמר פרו ורבו, אע"ג דלאדם הראשון קאמר פרו ורבו כו' ע"כ. וקשה הלא הא דקאמר לאדה"ר פרו ורבו הוא משום דדיבר לאדם ולחוה ביחד, כדכתיב זכר ונקבה ברא