אור הישר (נשים א) ב

במשנה

חמש עשרה נשים פוטרות צרותיהן כו', ע' באבני מלואים סי' מ' סק"ו ובאור שמח קונטרס זיקה אות י"ח

רש"י ד"ה חמותו. שמת בעלה ונשאה אחיו ומת בלא בנים, ע' בת' הריב"ש סי' שע"ד ובנובי"ת חאה"ע סי' נ"ד אות כ"ה ובתוספות רע"ק דמשנתנו אות ד' ובס' חזקה רבה חאה"ע ס"ס ט'

תוד"ה עד. לצרור משמע תרתי שני רישי"ן כו', עמש"כ בחידושי לקמן ד"ג ע"ב

תוד"ה בתו בסה"ד, אלא אור"י דהך בתו איירי בין מאונסין בין מהנשואין. ע' בתוס' לקמן ר"פ נושאין ד"ה עריות ובהעמק שאלה לשאילתות פ' אחרי סי' צ"ה אות ג' וע"ע בתוס' לקמן ד"ג ע"א סד"ה בתו

תוד"ה אשת אחיו. ותירץ ה"ר משה דלא אתא למעוטי אלא מערירי דכתיב בהאי קרא אבל כרת יש בה ע' משך חכמה ס"פ קדושים בפסוק ערות אחיו ד"ה יש עריות

תוד"ה ואחות אשתו. דקאמר ר' יוחנן אשתו נדה בעל חייב יבמתו נדה בעל פטור ופריך עלה מ"ש יבמתו דקעביד מצוה משמע דקני לה כו' ע"כ, ולכאורה הרי מצוה הב"ע היא, וי"ל עפ"מ דמחלק בירושלמי שבת פי"ג ה"ג. דבמצה גזולה אינה יוצא ידי חובתו בפסח, משא"כ אם הוציא מצה מרה"י לר"ה יוצא בה ידי חובתו, משום דתמן גופה עבירה ברם הכא הוא עביד איסורא, והתוס' בסוכה ד"ל ע"א ד"ה משום, לא הביאו לדברי הירושלמי, אלא מצד הסברא כתבו הכי לחלק, בין אם מחמת עבירת הגזל נתקיימה המצוה שיוצא בו, ובין אם האיסור אינו נוגע לקיום המצוה ע"ש, וה"נ לא איסור נדה גרם לקיום מצות יבום, רק הוא עביד איסורא, וע' בת' הגרע"א ס"ס קע"ד ובקובץ הערות סי' א' וסי' י"א ובס' חזקה רבה חאה"ע סי' קכ"ד

בא"ד אבל מה שממתנת מחמת שהוא קטן ואינו ראוי לביאה הוי שפיר דרכי נועם כו', ע' נובי"ק חאה"ע סי' נ"ד

ע"ב תוד"ה או שנמצאו. ולא נהירא דבהדיא קתני בתוספתא נמצאו אילונית בין בחיי הבעל בין לאחר מיתה צרותיהן מותרות כו', ע' אבני מלואים סי' ל"ט סק"ג

תוד"ה בתו. ובת אשתו היכא דנכנסה לחופה ולא נבעלה נראה לר"י דחייב על בתה כו', ע"ל ר"פ נושאין על האנוסה בתוד"ה עריות ובס' אור גדול סי' ט"ו

דף ג' ע"א בתו עיקר איסורא מדרשא כו' אתיא הנה הנה אתיא זימה זימה, ע' בסה"מ ל"ת של"ו

, שם וליתני מן היבום ומן החליצה א"ג מן החליצה לחודה אבא שאול היא דאמר מצות חליצה קודמת בו ועפ"ז מרומז במשנתנו הא דתני בר קפרא לקמן ק"ט ע"א לעולם ידבק אדם בחליצה כאבא שאול כו' וע' בת' מהר"ם ב"ר ברוך סי' תתס"ו ובאור זרוע ה' יבום סי' תרל"ח, והיא שיטת ר"ת בתוס' לקמן ל"ט ע"ב והרא"ש בתשובותיו ריש כלל נ"ב וע' בת' הרמב"ם דפוס ירושלים סי' ק"ע וסי' קצ"ח

רש"י ד"ה מאי איריא דקתני פוטרות דמשמע פטורות הן ואי בעי מייבם. וכן פירשו נמי בתוס', וע' מה שהאריך בפירושם בת' מהר"ח או"ז סי' קס"ד

ע"ב לרב ולרב אסי ליתנינהו כו', ע' נובי"ת חאה"ע סי' ק"נ

שם נאמר כאן עליה ונאמר להלן עליה מה להלן במקום מצוה אף כאן במקום מצוה ואמר רחמנא לא תקח ע' רמב"ן ומגילת אסתר לסה"מ שרש שני

שם אין לי אלא צרתה צרת צרתה מנין ת"ל לצרור ולא לצור ע"כ, והנה היא דרשת רב יהודא לקמן י"ג ע"א, דקאמר א"ק לצרור התורה ריבתה צרות הרבה ע"ש ומשמע דהוא משום דכתיב בשני רישי"ן כדכ' התוס' בריש מכילתין ד"ה עד, וזה המובן בלשון הש"ס ת"ל לצרור ולא לצור, אמנם גרסת הרי"ף ת"ל לצרור ולא לצרר. הרי דהוא דייק מדכתיב בוי"ו משמע לשון רבים וע"ש בחידושי אנשי שם, אכן גרסת הרי"ף בלתי מובן לע"ד. דזה הוה ניחא אי הוה כתיב בקרא לצרור בוי"ו. אז היה מקום לאמר דמיתורא דוי"ו מרבינן, אבל השתא לפמש"כ במסרה שלפנינו לצרר בלא וי"ו הרי אין מקום לגרסא זו, ואי משום דקרינן כאילו הוה כתיב בוי"ו, א"כ אתינן בזה לדרשת מקרא מסרת, ואין זה במשמעות הענין וצ"ע כעת.