אור הישר (נשים א) כח

עם המציאות שהיו לו בנים בגיותו, ומשו"ה הוא זוקפן בחשבונו על זמן שאחר הגירות וזהו מאי דאמרו בגמרא ר' יוחנן אמר קיים פריה ורביה דהא הוו ליה, ובדרך זה תתפרש ג"כ כוונתו בהא דאמרו בני פריה ורביה נינהו, בשביל המציאות שיש לו בנים ולא דמי להא דלאו בני נחלה נינהו דהתם ודאי הכוונה על דין נחלה דליכא בעכו"ם דבת ובן כהדדי ירתי וכן בכור כפשוט כדפירש"י, אבל גבי בני פו"ר נינהו הכוונה על מציאות הבנים שבאו על ידו והם לפנינו, אכן אינו נוגע לדין או למצוה, ורק לר"ל דסבר גר שנתגייר כקטן שנולד דמי איהו סבר דבנים צריכין להולד משום לתא דמצוה וב"נ לא מיפקדו על זה, אולם הכא בדר' יוחנן קיימינן והוא מתחשב רק עם מציאות הבנים דאיתנייהו קמן כנ"ל וצ"ע כעת

תוד"ה הכל מודים בעבד שאין לו חייס. ואם נשתחרר לא קיים פו"ר כו', ע' אבני מלואים סי' א' סק"ב

ע"ב בני בנים הרי הם כבנים סבר אביי למימר ברא לברא וברתא לברתא וכש"כ ברא לברתא אבל ברתא לברא לא כו', בב"ר פצ"ד סי' ו' דעת ר' יהודא ב"ר אלעאי דבנות בנים הרי הן כבנים ובני בנות אינן כבנים. וע' סוטה מ"ט ע"א ובמכות י"ב ע"א ובירושלמי יבמות פ"ו ה"ו ובת' הרמב"ם דפוס ירושלים סי' שכ"ג. שם מנא הא מילתא דאמור רבנן בני בנים הרי הן כבנים אילימא משום דכתיב הבנות בנותי והבנים בני אלא מעתה הצאן צאני ה"נ כו', אמנם בפדר"א פל"ו יליף מהאי קרא דבני בנים הרי הן כבנים, הרי דלא חייש לקושית הש"ס דהכא. וע"ש בביאור הרד"ל אהא דלא יליף מקרא דאפרים ומנשה כראובן ושמעון יהיו לי, והא דב"ב קמ"ג ע"ב אין ענין לכאן דהתם איירי אי קרו אינשי לבר ברא ברא, ולהכי פשיט ליה שפיר מהא דתניא המודר הנאה מבנים מותר בבני בנים משום דבנדרים אזלינן אחרי לשון בני אדם, אבל אין זה ענין ללשון תורה ובמק"א הארכתי בזה, וע' בת' הרא"ש כלל פ"ב סי' ג' ובמהרי"ק סי' ל' ובגבורת ארי רפ"ק דיומא בד"ה ביתו זו אשתו. רש"י ד"ה בני בנים חרי הן כבנים. וטעמא שהיה לו למת בן הא לא"ה לא קיימא דשבת בעינן כו', ע' בס' בני אהובה פט"ו ה"ד מה' אישות. תוד"ה חייב אדם. אור"ת דפקידה זו אינו תשמיש כו'. ע' בת' מהר"ם ב"ר ברוך סי' תרכ"ג ובנובי"ת חי"ד סי' קי"ז. תוד"ה סמוך לפרקן. מ"מ להכי תקינו לו נישואין דלא הויא בעילתו בעילת זנות, וכ"כ התוס' נמי לקמן צ"ו ע"ב ובסנהדרין ע"ו ע"ב, וע"ש ברש"י ק"ד סוף ע"א וברמב"ם פכ"א הכ"ה מא"ב ובמה שהאריכו בזה בס' חזקה רבה חאה"ע סי' ה' ובס' תשובת שמואל קונטרס קדושי קטן. דף ס"ג ע"א וא"ר אלעזר מאי דכתיב אעשה לו עזר כנגדו זכה עוזרתו לא זכה כנגדו, הנה בפרקי דר"א המימרא היא בשם ר' יהודא, ושם הגרסא אל תקרי כנגדו אלא לנגדו אם זכה תהיה לו עזר ואם לאו לנגדו להלחם ע"כ, ולא ידענא מדוע צריך לשבש לשון הכתוב ולאמר אל תקרי כו', ומה מקרא חסר אם הוא בגרסתו בלשון כנגדו, הרי ג"כ סובל דרשתם בזה וכמבואר הכא וצ"ע. שם וא"ר אלעזר אין לך אומנות פחותה מן הקרקע בת' מהר"ם ב"ר ברוך סי' תתקמ"א. ע"ב ת"ד ובנוחו יאמר שובה ה' רבבות אלפי ישראל מלמד שאין השכינה שורה על פחות משני אלפים ושני רבבות מישראל כו'. ע' מהרש"א ובקונטרס בכור שור. רש"י ד"ה בסילתא קוץ, ע' רש"י נדה ס"ו סוף ע"א. תוד"ה שיתקיים הא אמר בפ"ק דסוטה דנשא וגירש ע"כ ועפ"ז צ"ל הא דפירש"י בחגיגה י"ד ע"ב שמת בחור, היינו בחור בשנים. דף ס"ד ע"א שנאמר להיות לך לאלקים ולזרעך אחריך בזמן שזרעך אחריך שכינה שורה כו', ולעיל מ"ב ע"א דדרשינן מהאי קרא לדין הבחנה פירש"י נמי ולזרעך אחריך שאין השכינה שורה אלא על הודאים כו', וע' העמק שאלה לשאילתות פ' וירא ר"ס י"ב. שם ת"ר נשא אשה ושהה עמה עשר שנים ולא ילדה יוציא ויתן כתובה כו', עי' בת' מהר"ם ב"ר ברוך סי' קפ"ח. שם אעפ"י שאין ראיה לדבר זכר לדבר מקץ עשר שנים לשבת אברם בארץ כנען ללמדך שאין ישיבת חו"ל עולה לו מן המנין. מכאן ראיה דגם לאברהם אבינו היתה המצוה דישוב א"י כדכ' במשך חכמה לפ' לך בפסוק ויקח אברם וע"ע ברש"י פ' לך ט"ז ג' ובלבוש האורה שם. תוד"ה יוציא. ובירושלמי משמע דאין כופין כו' אבל היכא דאמור רבנן יוציא ולא פירש כופין אומרים לו חייבוך רבנן להוציא ואם לא הוציא מותר לקרותו עבריינא אבל לכפותו בשוטים לא כו' ע"כ, אמנם אין כן דעת רש"י כר"ח. אלא כדעת התוס' כדמשמע מלשונו ר"פ המדיר, וכן ביאר בהדיא בגיטין ל"ג סוף ע"ב ברש"י ד"ה ואשקליה ושם פ"ח ריש ע"ב בד"ה כדין וע' בת' הריב"ש סי' קכ"ז ובת' ח"צ סי' א' ובנובי"ת האה"ע סי' צ'. ע"ב אמר רבה ליתנהו להני כללי מכדי מתניתין מאן תקין רבי והא בימי דוד אימעוט שני דכתיב ימי שנותנו כו' ודילמא איהי דלא זכיא כו' עי' בת' מהרי"ק סי' כ"א וסי' ע"ב.