אור הישר (נשים א) כו

ע"ב כהן גדול שקידש את הקטנה ובגרה תחתיו מהו בתר נישואין אזלינן או בתר ארוסין כו'. ע' מל"מ פ"א ה"ד מה' מכירה

תודה ע"י גלגול. א"נ דמשמע ליה מאיש אחר אפילו קטן כו', ע' סוטה כ"ו ע"ב תוד"ה אבל וברמב"ם פ"א ה"ו מה' סוטה

דף נ"ט ע"א ת"ר והוא אשה בבתוליה יקח פרט לבוגרת שכלו לה בתוליה דברי ר"מ כו', ע' בת' פמ"א ח"א סי' ה'

תוד"ה דומיא דגרושה וא"ת אדרבה גרושה דומיא דאלמנה, ע' ב"ק ד"ג ע"א

תוד"ה דומיא ובקידושין ל"ד ע"ב תוד"ה ונילף ובגינת וורדים להפמ"ג כלל י"ג

בא"ד ואע"ג דבהשולח דמ"א ע"ב אמרינן לא דלכו"ע גז"ש עדיפא מהקישא כו'. עמש"כ עה"ג ובתוס' גיטין שם ובברכות ד"נ ע"א תוד"ה אלא ובגינת ורדים להפמ"ג כלל י"ד

תוד"ה הא לא וקצת משמע בפ"ק דקידושין דלא חשיבא בעולה אישתני גופה כו', ע' אבני מלואים סי' ל"ג סק"ב ובת' הגאון מהרי"ל דיסקין חלק הפסקים סי' ל"ד

תוד"ה אלא לאו דאע"ג דיש קנס בשלא כדרכה בהעראה אין קנס כו' ע' משה"ק בזה הגאון ר' בערוש ז"ל בהקדמותו לפני יהושע ע"מ כתובות ובמש"כ על דבריו בת' הגרע"א סי' קס"ד

, בסה"ד אבל קשה אי לא מחייב קנס בהעראה א"כ מאי פריך בבן סורר הניחא לס"ד כו', ע' נובי"ק חאה"ע סי' צ"ה

ע"ב דהא א"ר אלעזר פנוי הבא על הפנויה שלא לשם אישות עשאה זונה, ע' בת' הריב"ש סי' שצ"ה ובנובי"ת חאה"ע סי' ה'

שם ממ"נ אי בעולה הויא זונה נמי הויא כו' ע' בת' הרשב"א סי' אלף רל"א

שם א"כ אין לך אשה שכשרה לכהונה שלא נעשה מוכת עץ ע"י צרור, ע' חוט המשולש בחלק התשובות של הגרא"י ז"ל סי' מ"ס

שם אלא אר"ז בממאנת, ע' בירושלמי דמכילתין פי"ג ה"א ובאור שמח פ"ד הי"ט מה' אישות

שם ת"ר אנוסת עצמו ומפותת עצמו לא ישא, ופירש"י לא ישא כהן גדול דכתיב בתולה יקח בשעת ליקוחין תהיה בתולה ע"כ והנה המל"מ פי"ז הט"ו מא"ב הקשה בקידושין ד"ט ע"ב דקאמר דאי מובעלה הוה אמינא עד דמקדש והדר בעיל כו' ע"ש, הלא אם נימא הכי, קרא דוהוא אשה בבתוליה יקח היכי משכחת לה הלא ביאה אינה קונה אלא בגמר ביאה והרי היא בעולה אלא ודאי דכסף לחוד קונה. וע' שעה"מ פ"ג ה"ה מה' אישות מש"כ בזה

ולע"ד בפי' הגמרא עפמש"כ הרשב"א בחידושיו שם, דרבי דיליף מקרא דובעלה ס"ל כר' יונתן דלא צריך קרא לחלק, וכיון דממילא הן מחולקין נמצא דובעלה הוא קנין בפ"ע, אבל ר' יוחנן ס"ל כר' יאשיה דצריך קרא לחלק, והכא דאין מחולק כדכתיב כי יקח איש אשה ובעלה, ומשו"ה לפי הכלל בכולא תלמודא היה מקום לאמר, דהאי ובעלה קאי על כי יקח, והיינו דצריך שתי הפעולות ביחד, אולם אחרי דכתיב נמי בקרא בעולת בעל, דמיניה נוכל למילף דנעשה לה בעל ע"י בעילה. בע"כ מוכח דהאי כי יקח הוא קנין בפ"ע רק לכסף בלבד, נמצא דכמו לרבי כן לר' יוחנן, יוכל כה"ג לקדש אשה בכסף לחוד, אלא משמעות דורשין איכא בינייהו. דלרבי דס"ל ל"צ קרא לחלק ממילא מחולק תיבת כי יקח לקנין בפ"ע משא"כ לר' יוחנן לפ"מ דס"ל צריך קרא לחלק לפ"ז הוה משמע ליה פשטות כתוב זה, דובעלה קאי על כי יקח הקודם להצריך שתי הפעולות ביחד, אמנם אחרי דאית ליה נמי קרא דבעולת בעל להורות דביאה הוא קנין בפ"ע, ממילא דגם כי יקח הוא קנין בפ"ע. ובלא"ה מוכרחים אנו לפרש כן דאם לא כן תקשה משנתנו דריש קידושין דתנן האשה נקנית בשלש דרכים בכסף בשטר ובביאה ואם נאמר דכוונת הכתוב כי יקח איש אשה ובעלה היינו דמקדש והדר בעיל. הרי דליתא רק שתי דרכים, ובע"כ דבין לרבי בין לר', יוחנן שלשה קניינים נפרדים הם, אלא דמר יליף קידושי ביאה מובעלה ומר מבעולת בעל, ועכ"פ אליבא דתרווייהו נשאר קידושי כסף קנין בפ"ע

דף ס' ע"א א"ר הונא אמר רב הלכה כראב"י כו', ע' תורת האדם להרמב"ן סוף ענין הכהנים ובמה שהארכתי בחידושי לבכורות כ"ג ע"ב בתוד"ה משנת ראב"י

שם ור"א בן יעקב אמר אלה למעוטי נדה ע' בת' הרשב"א סי' אלף רי"ש ובח"ס חאה"ע קמא סי' קל"ח

שם כמאן אזלא הא דתניא מאלה אתה עושה חלל ואי אתה עושה חלל מנדה כמאן כראב"י כו', ע' בת' הרא"ש כלל ל"ב סי' ט"ז

תוד"ה שאינו. ועוד נראה דהא דאמר רב מוציא בגט היינו מדרבנן כו'. ע' מל"מ פי"ח ה"ב מאיסורי ביאה

תוד"ה חלל. תימא כיון דלא יחלל קאי נמי אבעולה לראב"י א"כ אין זה חייבי עשה גרידא כו', ע' דורש לציון דרוש ט'

ע"ב ור' יוסי מדשבקיה לבר זוגיה מכלל דבמוכת עץ כר"מ ס"ל כו', ע תורת האדם להרמב"ן ענין הכהנים

שם תניא רשב"י אומר גיורת פחותה מבת שלש שנים ויום אחד כשרה לכהונה שנאמר וכל הטף בנשים כו'. ע' מל"מ פי"ז הט"ו מאיסורי ביאה ובדורש לציון דרוש ז' ובמשך חכמה פ' ואתחנן בפסוק לא תתחתן בם

שם שם ההוא כהנא דאינסב גיורת פחותה מבת